בישורת האחרונה שלפני מתן פסק הדין בערעור במשפטו של אלאור אזריה, קראו אתמול (ראשון) שופטי בית הדין לערעורים לצדדים להתעלות, להניח בצד את המטענים שנצברו לאורך הדרך, ולהידבר ביניהם בניסיון להגיע להבנות. "מילאתם את תפקידכם", אמרו השופטים לתובע ולסנגור, "אבל לא מיציתם אותו".
האם בשלב כה מאוחר, כשהסתיימה שמיעת ערעור ההגנה וערעור התביעה, ניתן לעצור את המשפט ולהציע לצדדים להגיע להבנות? מה ניתן להסיק מההצעה, שהגיעה רגע לפני כתיבת פסק הדין, ואיך צפוי להסתיים המשפט?
עוד בוואלה! NEWS:
דובר צה"ל היוצא: "אמרנו אמת בפרשת אזריה, לא ניסינו להתערב"
נמשך הערעור במשפט אזריה: "אין דבר מידתי מירי בראש של המחבל"
עורך דינו של אזריה: "כשחוטבים עצים עפים שבבים, על זה לא שופטים"
מבחינה משפטית, אין כל מניעה שהשופטים יקראו לצדדים בכל שלב משלבי המשפט, ויציעו להם לשקול בשנית את עמדתם בנושא מסוים, לחזור בהם מטענה כלשהי, או - כפי שנעשה כאן - להידבר במטרה להגיע להבנות. כל עוד לא הוקראה הכרעת הדין בערעור, יכול כל צד למשוך את הערעור שהגיש; כל עוד לא ניתן פסק דין יכולים הצדדים לנסות ולהגיע להסכמות שימנעו את הצורך בהכרעה שיפוטית.
אולם מדוע המתינו השופטים והציעו לצדדים להידבר רק ברגע האחרון ממש? ובכן, יש הרבה היגיון דווקא בבחירת מועד מאוחר זה. הצדדים קראו את כל הראיות שהובאו בפני בית הדין המחוזי, הם למדו את פסק הדין שניתן שם ועימתו את הצדדים עם אמירות שנשמעו בפסק דין זה, ושנראה שהפריעו להם. הם שמעו באריכות את טיעוניהם של הסנגור, עו"ד יורם שפטל, ושל התובע הצבאי, עו"ד נדב ויסמן, והקשו על שניהם בשאלות.
כעת, אין עוד דבר שאפשר לומר שאינם מכירים. אין עוד עדות רלוונטית שניתן לשלוף מן השרוול ולשנות את הבנתם את האירוע באמצעותה. הצעה כפי שהציעו היום השופטים לצדדים, לו הושמעה במועד מוקדם יותר, הייתה עלולה להקים עליהם טענה שמא הם מגבשים דעתם לפני שמיעת כל הראיות. לא כך כעת.
הצדדים יעדיפו להמתין לפסיקה?
דרך ההידברות יכולה להביא, למשל, לסיכום על מחיקה הדדית של הערעורים שהגישו הצדדים, ועל השארת הרשעתו של החייל על כנה, כשבית הדין לערעורים יוסיף, בהתאם להסכמות, כמה דגשים שימתנו את אמירותיו הקשות של בית הדין המחוזי ביחס להתנהגותו של אזריה. במקרה כזה, אזריה יצטרך לקבל על עצמו, לראשונה, אחריות על כך שכשל במעשיו. בתמורה לכך, הוא יקבל אמירות שיפוטיות מקלות, שלהן עשוי להיות משקל רב בבקשת חנינה שהחייל יגיש, מטבע הדברים, במעלה הדרך.
לאחר מתן פסק הדין של בית הדין המחוזי פורסם כי סנגוריו הקודמים של אזריה ביקשו להגיע להבנות, לפיהן לא יוגשו ערעורים - לא מצד ההגנה ולא מצד התביעה. הבנות אלה אולי היו מסייעות במחילה עתידית, ומי שסיכל זאת אז היה דווקא עו"ד שפטל, שטען כלפי הפרקליט הצבאי הראשי (הפצ"ר) תת-אלוף שרון אפק כי הוא נוהג בדרך סחטנית.
אולי צחוק הגורל הוא, שדווקא מי שהכפיש אז את התנהלות התביעה, נשמע היום באולם בית הדין כמי שלא ממהר לוותר על ניסיונות ההידברות עמה, ואילו התובע הוא זה שהסתייג מהידברות בשלב כה מאוחר. במקום זאת, הוא ביקש הכרעה שיפוטית ברורה וחד-משמעית, שתוכל לסמן נורמות התנהגות ברורות לחיילי צה"ל לשנים קדימה. כך או כך, הפצ"ר, כמי שממונה על התביעה הצבאית, הוא זה שיצטרך להכריע אם הוא מקבל את המלצת הרכב השופטים.
אם אחד מהצדדים יסרב לנסות ולהגיע להבנות, או שהמשא ומתן שכן ינוהל וייכשל, יתבקשו השופטים להכריע בערעורים שהגישו הצדדים. מאמירות שנשמעו היום, ובהן האמירה כי "יש משפטים שבהם גם אם צד אחד זוכה - שני הצדדים מפסידים", ניתן אולי להעריך, בכל הזהירות הראויה, כי יש סיכוי משמעותי לכך שהרשעתו של אזריה תיוותר אמנם על כנה, אך בית הדין יעלה שאלות נוקבות בסוגיות כגון התנהלות המפקדים בזירה.
בכל מקרה, ברור לכל כי שאלות כאלה בהחלט עשויות לעורר ויכוחים סוערים ושסעים בחברה הישראלית. בסופו של דבר, משפטו של החייל אלאור אזריה מתקרב אמנם לסיומו, אך היום נוכחנו פעם נוספת בכך שהמילה האחרונה בו עדיין לא נאמרה.
עו"ד אשר הלפרין הוא פרשן משפטי, והסנגור הצבאי הראשי לשעבר.
(עדכון ראשון: 23:00)