בקשתו של עו"ד יורם שפטל, סנגורו של החייל אלאור אזריה שהורשע בהריגת מחבל פצוע, להציג ראיות חדשות בתיק נדחתה היום (רביעי) בפתיחת שלב הדיון בערעורים בבית הדין הצבאי לערעורים בקריה בתל אביב. שפטל ביקש להציג 17 מקרים של תקריות דומות, לדבריו, אולם בית המשפט דחה זאת בנימוק שמדובר בחומר רב מדי ולא לשם כך נועד הדיון.
אזריה הורשע בהריגתו של עבד אל-פתאח א-שריף, מחבל שהגיע עם חברו לבצע פיגוע דקירה בחברון ופצעו את אחד החיילים במקום, במרץ 2016. סנגורו ערער על הרשעתו וכן על עונשו. בני משפחתו של החייל אמרו בפתח הדיון כי הם אופטימיים ומצפים לזיכוי מלא. גם התביעה הצבאית ערערה על קולת העונש, כהגדרתה.
עו"ד שפטל אמר כי הציבור הרחב תומך באזריה, שכלל לא היה צריך לעמוד לדין. "אנחנו אמנם שני סנגורים, אבל איתנו אלפי תומכים מישראל שקוראים לזיכויו. משפטו של המערער הוא יוצא דופן באופן קיצוני. עצם העמדתו לדין עומדת בניגוד מוחלט לנהלי העמדה לדין של חייל במהלך פעילות צבאית, כי אם כן הצבא לא היה יכול להתקיים", טען בפתח הדיון.
עוד בנושא:
למרות שנחשף לראיות בתיק - נשיא בית הדין יישב בערעור אזריה
ערעור אזריה: אלוף במיל' ומח"ט גולני לשעבר בין השופטים
התביעה הצבאית הגישה ערעור על עונשו של אלאור אזריה
בשל כך, אמר סנגורו של אזריה, ביקשנו הבאת 17 ראיות לתיק של מקרים של ירי שהביא להרג גם של בלתי מעורבים. לדברים אלו הביא דוגמאות של ירי שגרם להרג בלתי מעורבים שהפרקליטות החליטה לא להעמיד לדין, ואף הדגיש כי גם בערעור השופטים קיבלו החלטה זהה. לגבי אחד המקרים אמר השופט צבי סגל כי באירוע בוצע נוהל מעצר חשוד ושנקבע תחושת סכנת חיים סובייקטיבית.
הדיון התקיים בפני הרכב של חמישה שופטים שנקבע על ידי נשיא בית הדין הצבאי לערעורים בקריה אלוף דורון פיילס. בראש ההרכב יעמוד פיילס ולצידו שני שופטים מקצועיים: השופט (בדימוס) צבי סגל מבית המשפט המחוזי ירושלים, והשופט יגאל פליטמן, נשיא בית הדין הארצי לעבודה. יחד איתם בהרכב יישבו שני קצינים בכירים: אלוף (במיל') אייל אייזנברג, מפקד פיקוד העורף לשעבר ותא"ל (במיל') אבי פלד שפיקד בעבר על חטיבת גולני.
עו"ד שפטל ביקש עיכוב ביצוע לעונש המאסר עד לסיום הדיון בערעור. בית הדין הצבאי בקריה קיבל את בקשתו ואזריה שוהה במעצר פתוח בבסיס צבאי. אזריה ערער גם על עצם הרשעתו בהריגה ובהתנהגות שאינה הולמת. לטענת עו"ד שפטל, חקירת מצ"ח התנהלה בצורה לקויה ומטרת החקירה הייתה להגיע לכדי הגשת כתב אישום בכל מחיר. "בין חקירה הנגועה ב'ראיית מנהרה', לבין חקירה שמטרתה חקר האמת, אין ולא כלום, ופירותיה הבאושים של חקירה מסוג זה מקשים גם על ערכאה שיפוטית כלשהי, לתת פסק דין שיסודו בעובדות אמת".
הוא הוסיף כי הסיבה שבמצ"ח היו להוטים להגיע בכל מחיר לכתב אישום נובעת מהעובדה ששעות ספורות לאחר הירי, שר הביטחון משה יעלון והרמטכ"ל גדי איזנקוט הוקיעו את אזריה בפומבי. לאחר אמירות אלו, על פי עו"ד שפטל, המערכת התבקשה ליישר קו עם הביקורת כלפי אזריה. "הוקעתו הפומבית של המערער, על ידי שר הביטחון והרמטכ"ל, חייבת הייתה להביא לעיוות גמור של התחקיר המבצעי וממצאיו. המערער אף לא זומן לקחת חלק בתחקיר זה. לאחר מכן, בכדי לכוון לרצון הקודקוד, מטרת החקירה הייתה אחת; ליצור תשתית ראייתית מפלילה, גם באמצעות 'תפירת תיק' בתפרים גסים במיוחד", כתב.
עוד טען עו"ד שפטל כי עדותו של מפקד הפלוגה רס"ן תום נעמן גם כן שקרית והסתמכות עליה בהכרעת הדין הייתה שגויה. "אין בנמצא ראיות חפציות קרי: סרטונים הסותרים אותה, אך ניתן להוכיח את היותה שקרית באופן שאינו משתמע לשתי פנים", נכתב בערעור. עו"ד שפטל הזכיר כי היו שינויים בגירסאות שהציג נעמן. על פי גרסתו הראשונה, הוא טען שאזריה ענה לו שירה כי ראה את המחבל זז וחזר על כך כמה פעמים במהלך חקירתו הראשונה במצ"ח. רק לאחר מכן נוסף המשפט שגם נעמן העיד עליו "הוא דקר חבר שלי, מגיע לו למות".
לטענת שפטל, "תשובותיו הראשונות של נעמן, לגבי הסברו של אזריה לסיבת הירי במחבל מבטלות מיד בתחילת החקירה את מטרתה, שהיא הפללתו אזריה. זאת, בכדי לרצות את יעלון ואיזנקוט שזמן קצר קודם לכן, הדביקו על המערער אות קין של רוצח מתבהם שסרח". לטענתו בערעור, בשלב מאוחר יותר נוספו לעדותו של נעמן חלק נוסף כדי לרצות את שר הביטחון לשעבר יעלון ואת הרמטכ"ל איזנקוט.
בין היתר, התייחס עו"ד שפטל לעדותו של אחד העדים, רב"ט מ', שהעיד "עדות שקרית". לפי הערעור, בעדותו טען רב"ט מ' כי אזריה אמר לאחר הירי שהגיע למחבל למות. לדברי עו"ד שפטל, מחקירתו הנגדית של העד עולה כי הופעל עליו לחץ בעת החקירה וכי הוא היה מבולבל. בערעור תקף עו"ד שפטל גם את הכרעת הדין, וטען כי יש בה טעויות רבות ומחדלים. בנוסף, ציין הסנגור כי גם השופטים לקו ב"ראיית מנהרה", ולא רק חקירת מצ"ח, מתוך רצון להביא להרשעתו של אזריה.
ערעור התביעה: העונש אינו מתיישב עם הכרעת הדין
מנגד, הגישה התביעה ערעור על קלות העונש שנגזר על אזריה. התביעה טענה בערעורה כי מדובר בעונש קל לעומת הכרעת הדין החד משמעית והחריפה שפסקו השופטים פה אחד, ולעומת תקדימי עבר שהוצגו בפניהם. "בית הדין התבסס בגזר הדין על תקדימים אלו, קבע כי עניינו של אזריה חמור מהם, וחרף זאת קבע מתחם ענישה ששני צדדיו חורגים לקולא מן המתחייב לאור התקדימים", נכתב בערעור. עוד טענה התביעה בערעור כי העונש המינימלי צריך לעמוד על שנתיים וחצי מאסר, כפי שסבר שופט המיעוט בגזר הדין, או לשוב למתחם הענישה שביקשה מלכתחילה, שלוש עד חמש שנות מאסר.
טענה נוספת שהעלתה התביעה הצבאית בערעורה היא, כי הותרת העונש על כנו עלולה להתפרש כרף ענישה חדש ונמוך מזה שהיה מקובל עד כה בעבירות הריגה. "בהכרעת הדין, העביר בית הדין מסר נחרץ וברור באשר לקדושת החיים ולערך טוהר הנשק, והדגיש כי קיפוח חיי אדם שלא לצורך, אף אם מדובר במחבל בלתי חוקי, פסול מסורית ומנוגד לערכי צה"ל. בית הדין שגה בגזר הדין בכך שנמנע מלהוציא את קביעותיו החשובות מן הכוח אל הפועל, בגזירת עונש מקל, שאינו מתיישב עם הקביעות הערכיות בהכרעת הדין", נכתב.
עוד נכתב כי להחלטה על הגשת הערעור תרמה העובדה שאזריה הגיש ערעור. לדברי התביעה, העובדה שהוגש ערעור בנושא והנאשם לא התנצל ולא הביע חרטה, מוסיפה מבחינתם משקל גם להחלטה לערער.
