אלכסנדר בולטיאנסקי, שנמצא במעצר בית זה חמש שנים בגין מעורבות בשוד של 5,000 שקלים, יוסגר לרוסיה כך קבע שלשום (רביעי) בית המשפט העליון. זאת למרות סתירות בראיות נגדו, מצבו הנפשי הקשה בעקבות התעללות בתא המעצר והעבירה הקלה יחסית.
בולטיאנסקי, בן 45, נעצר ב-2012 עקב בקשת הסגרה לרוסיה בגין מעורבותו בשוד. על פי בקשת ההסגרה, באפריל 2009 היה ברשות המותקף, גנאדי אזצקי, חלל חנייה מקורה בבניין בעיר אורל ומרתף שבו שמר מכשירי חשמל. הוא נהג לפגוש מעת לעת את ידידתו גלינה ניקנורובה במחסן. בולטיאנסקי, שהיה אז נהג מונית, שמע יום אחד ממכרתו ניקנורובה על המחסן והרכוש שבתוכו, ולדבריה הוא אמר לה כי צריך לקחת מאזצקי את רכושו. לטענת הרוסים, יום לפני התקיפה הזמין אזצקי את ניקנורובה לפגוש אותו למחרת בערב במחסן, אז, לכאורה, "קשר בולטיאנסקי עמה ועם שניים נוספים - ולז'נסקי ופליושקוב קשר, והם סיכמו כי ניקנורובה תוביל את שלושתם למחסן על מנת לשדוד את אזצקי", שהכיר אותה וסמך עליה. בולטיאנסקי מכחיש זאת וטוען כי הופלל.
מבקשת ההסגרה עולה כי בולטיאנסקי הסיע את ניקרונובה למחסן, ובמקביל הנחה טלפונית את ולז'נסקי ואת פליושקוב, שהגיעו במכונית נפרדת, כיצד להגיע למקום. בהגיעם קראה ניקרונובה לאזצקי שיפתח את השער. לאחר שנכנסה פנימה נכנסו גם פליושקוב וולז'נסקי, כפתו את אזצקי, הכו אותו ושדדו ממנו טלפון נייד, מיקרוגל, נגן DVD, מעיל עור ומזומן, בשווי כולל של כ-41 אלף רובל כ-5,000 שקלים. לפי הבקשה, בולטיאנסקי חיכה לשניים בחוץ, הם העמיסו את השלל במכוניתו ונסעו משם.
לקריאה נוספת:
פרקליטה בכירה בצוות חקירת נתניהו: "מאות אלפי שקלים אינם מתנות"
האונס הקבוצתי ביהוד: "החשודים הכריחו את הנערה לצרוך אקסטזי"
ערר המשטרה התקבל: המחוזי האריך את מעצרו של החשוד ברצח זוגתו
אזצקי התלונן על התקיפה והבדיקה הגופנית שלו אכן איששה זאת, אולם הוא לא נקב בשמו של בולטיאנסקי, שאותו הוא כלל לא ראה. מי שקשרה את בולטיאנסקי לשוד הייתה ניקרונובה, שבתחילה הכחישה קשר למעשה אך בהמשך הודתה בסיוע והצביעה על בולטיאנסקי כמי שתכנן את השוד. פליושקוב, מצדו, סיפר כי בולטיאנסקי היה זה שפרס בפניו את התכנית, הסיע אותו למקום, המתין לצד מכוניתו מחוץ למחסן בעת המעשה, סייע בהטענת השלל והסיע את המבצעים לביתו לאחר מכן. לדבריו, בולטיאנסקי וולז'נסקי ביקשו ממנו לבוא איתם "ללמד לקח" את אזצקי, ובתמורה ימחלו לו על חוב.
מחקירת התיק ברוסיה עולה כי ביום האירוע ויום לפני כן התקשר אזצקי לניקרונובה בכל שעה עגולה, עד שלבסוף ביקשה מידידה בולטיאנסקי להסיע אותה לאזור המחסנים. על כך יש הסכמה. על מה שקרה אחר כך הדעות חלוקות. ניקרונובה אמרה בהתחלה שאין לה קשר לשוד, אולם לאחר העימות עם אזצקי הבינה שהיא מסתבכת והחלה להתאים את גרסתה לשלו, אך עדיין לא אמרה כלום על בולטיאנסקי. רק בחקירה שלישית, אחרי ששוחררה והגיעה שוב להעיד, הפעם מיוזמתה, היא וגם פליושקוב נקבו בשמו לראשונה, בתיאום מחשיד.
אלא שבאותו מעמד פליושקוב לא זיהה את בולטיאנסקי במסדר תמונות. סתירות נוספות בעדויותיהם, כמו סוג הרכב שבו נהג, העלו גם הם ספק באשר למהימנות השניים. כמו כן, לא נמסר איכון סלולרי של המכשיר של בולטיאנסקי. התוצאה היא שמלבד העדויות המפוקפקות, אין כל ראיה לכך שבולטיאנסקי אכן היה במקום ביום שבו התרחש השוד. זאת ועוד, שלל השוד מעולם לא נמצא ברשותו.
בולטיאנסקי נשאר כמה חודשים ברוסיה לאחר האירוע המדובר, והתגורר עם קרובי משפחתו. אף שניקנורובה מסרה למשטרה את פרטיו, כולל כתובתו המדויקת, הוא לא זומן לחקירה בעת שהותו במדינה. לישראל הוא חזר באוגוסט 2009. בפרקליטות טענו כי נמלט מהדין, אך השופטת קיבלה את טענת עורך דינו מהסנגוריה הציבורית, ודים שוב, ודחתה את הדברים. "מדובר אפוא במי שהתנהל באופן פתוח וגלוי לאחר השוד וחזר לישראל על פי תכניותיו", אמרה.
בולטיאנסקי, כאמור, נעצר לפני חמש שנים בישראל. תסקירי שירות המבחן שלו היו טובים, ונראה היה שעניינים הולכים לכיוון הנכון. אלא שערב הדיון בעניינו הוא הוכנס לתא מעצר שבו שהו שישה אסירים ערבים, ואלה דרשו ממנו את שרשרת מגן דוד שענד. לאחר שסירב, הוא הוכה באכזריות ולמחרת הגיע לדיון בבגדים קרועים כשהוא ממרר בבכי ורועד. רק לאחר מכן נלקח לבדיקה כשהוא סובל מחבלות קשות בפניו ובראשו וחשש לשבר באחת מצלעותיו.
בנקודה זו הלך והידרדר מצבו הנפשי במהירות. אמנם הוא שוחרר לאחר מכן למעצר בית מלא, אולם עוד בתא המעצר הוא ניסה לשים קץ לחייו ומאוחר יותר גם בביתו, ואושפז פעמיים בבית חולים פסיכיאטרי. הרופאים שבדקו אותו העידו כי הוא נמצא במצב פסיכוטי וטענו כי אינו כשיר נפשית לעבור את הליך ההסגרה בשל הטראומה שעבר. לדבריהם, הוא אינו מבין שהוא יכול להגן על עצמו ולא חושב שיש בכך טעם. הוא משוכנע שכולם סוכנים של הרוסים ומשתפים איתם פעולה כדי להרוג אותו. עם זאת, חוות דעות נוספות גרסו כי הוא אכן במצב דיכאוני וחרדתי מאוד, אך אינו חולה נפש.
העליון: טענות מיהמנות אינן רלוונטיות להליך זה
שופט העליון נעם סולברג כתב בפסק דינו כי הראיות שהוצגו לפניו מספקות ברמה המינימלית להסגרתו לרוסיה על מנת שיעמוד לדין שם. הוא מנה את העדויות נגדו גם אם יש בהן סתירות, ואת איכון הטלפון שלו שקושר אתו לסביבת המקום. על אף שנראה כי מקונן בו ספק לגבי מעורבתו של בולטיאנסקי בשוד, קבע סולברג כי אין זה המעמד לדון בעבירה המיוחסת לו.
"אמנם, ייתכן טעם-מה, ולו? מחמת הספק, בכמה מהשגותיו של בא-כוח המערער. אכן, המערער לא נחקר על טיב מעשיו בעת אירוע העבירה אף שהמשיך לשהות, לכאורה, בגבולות רוסיה מספר חודשים לאחר ביצוע העבירה; אף לא נסתרו מעינינו טענות באי-כוחו לקיומן של פגמים וסתירות, לכאורה, העולות מהודעות המעורבים באירוע. ברם, גם אם אניח הנחה מטיבה עם המערער, לפיה יש בטענות אלה ממש, הרי שאין בכברת דרך זו בה אפסע, כדי להובילו למחוז חפצו. טענותיו של המערער למחדלי חקירה ולסדקים בחומר הראיות, אין בהן כדי לאיין את עצם קיומן של ראיות הקושרות אותו לביצוע העבירה. כאמור, טענות מהימנות ומשקל אינן עניין לענות בו במסגרת הליך זה, אלה תתבררנה בהליך העיקרי, והרשויות שברוסיה יכריעו בהן כחוכמתן".
סולברג הוסיף והדגיש כי רוסיה היא זו שצריכה להחליט בעניינו של בולטיאנסקי. "בחינת הראיות נעשתה ברף המינימלי כמתחייב, מבלי שנערך עיון מדוקדק בשאלות שבמהימנות הראיות שאותן הציגה מבקשת ההסגרה. משמצאתי כי יש בחומר הראיות משום 'אחיזה לאישום', אין בכך כדי ללמד כל עיקר כי המערער ימצא אשם במסגרת ההליך הפלילי העיקרי לא לעניין קבילותן של הראיות, ולא לעניין משקלן. גרסתו של המערער טרם נגבתה, וחזקה על מבקשת ההסגרה כי תשכיל להכריע בעניינו של המערער בשקידה הראויה".