החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, שהורה בתחילת השבוע לחברת "חיפה כימיקלים" לרוקן את מכל האמוניה במפרץ בתוך עשרה ימים, הפיחה תקווה בקרב הציבור כי המכל המאיים על חייהם של מאות אלפי אזרחים ייסגר. מאז כישלון המכרז להקמת מפעל לייצור אמונה במישור רותם שבנגב לפני כחודשיים, עלו שאלות רבות בנוגע לחלופות האפשריות שיביאו לסילוק האיום הכימי ממטרופולין חיפה, וגם השימוע שנערך ל"חיפה כימיקלים" במשרד להגנת הסביבה לפני שלילת היתר הרעלים לא הניב תכנית סדורה או לוחות זמנים מדויקים לסגירת המכל.
החלטתו הדרמטית של בית המשפט התקבלה בעקבות דוח שהזמינה עיריית חיפה במסגרת העתירה. בין 107 עמודיו של הדוח, קבעו מומחים מובילים כי במכל הישן נמצאו סדקים וכי הוא עלול להתבקע בכל רגע. כשבועיים בלבד לפני שיפוג תוקפו של היתר הרעלים של המפעלים, חוששים אותם מומחים כי "חיפה כימיקלים" יציעו תכנית חלופית שתוביל שוב לסחבת של שנים ולמבוי סתום במאמצי הפינוי.
עוד בוואלה! NEWS:
הפקרות והזנחה: המנופאים צעקו, הרשויות התעלמו - והמנוף קרס
"ייתכן שיזרקו את הדם": אי ודאות בהגעת התרומות למאושפזת בפרו
הותר לפרסום: ראש עיריית כפר סבא נעצר בחשד לשוחד וגניבה
"ל'חיפה כימיקלים' יש פטנט", הסביר פרופ' אהוד קינן מהטכניון, נשיא החברה הישראלית לכימיה שעמד בראש ועדת המומחים, "כל ארבע-חמש שנים הם באים עם איזו תכנית חדשה שלא ניתנת ליישום". לטענתו, "כמו הסיפור עם המכרז שנכשל להקמת מפעל אמוניה, עכשיו הם מנסים לבוא עם תכנית חדשה שתיתן להם אורך נשימה לשלוש-ארבע שנים נוספות. עכשיו הם מציעים מפעל גרנדיוזי שיוקם בשיתוף פעולה עם הירדנים. עד שהממשלות יגיעו להסכמות הם ייהנו מעוד כמה שנים של שקט - ואז הרעיון ייפול, כי הסיכויים שלו שואפים לאפס".
לדוח שהוביל פרופ' קינן, והוצג במסיבת העיתונאים שקיים ראש עיריית חיפה יונה יהב לפני כשבועיים, מצטרפת חוות דעת נוספת של צוות רב-מקצועי של מומחים שפורסמה אתמול, ומתייחסת לחלופות בטוחות למכל האמוניה. את צוות המומחים ריכז ירון חנן, חבר מועצת העיר חיפה מטעם "הירוקים", ושותפים בו בין השאר פרופ' עמוס נוטע, פרופ' גדעון גרדר, פרופ' דניאל לוין ומומחים נוספים מתחומי הכימיה, ניהול סיכונים ואף מתחום הטרור.
בחוות הדעת, שהועברה גם לשרי הממשלה ולוועדות הכנסת הרלוונטיות, קובעים חברי הצוות כי המצב הקיים הוא, להגדרתם, מצב חירום מסוכן ביותר המחייב נקיטת פעולות דחופות. האיום שמציב מכל האמוניה באזור צפוף אוכלוסין כמפרץ חיפה מבטל למעשה את האפשרות של המשך ייבוא אמוניה באוניות, שגודלן אינו מאפשר להן להגיע לכל חוף בשל המים הרדודים. בעבר נשקלה אפשרות להעביר את המכל לאזור נמל אשדוד, אולם גם אפשרות זו נשללה, בין היתר בשל איום הטילים מרצועת עזה.
לפיכך, כחלופה להתבססות של משק האמוניה בישראל על יבוא ימי, הציע צוות המומחים כמה אפשרויות פעולה, בטווח המיידי ובטווח הארוך. בחוות הדעת מצוין כי רובם של כ-120 אלף הטונות של אמוניה שמיובאים לישראל מדי שנה משמשים לייצור חומצה חנקתית, שאותה ניתן לייבא באופן זמני. "השינוע של חומצה חנקתית בים בריכוז 65-60% ובתנאים תקניים הינו פחות מסוכן באופן משמעותי לעומת השינוע של אמוניה, מכיוון שלא מדובר בחומר דליק ורעיל כמו אמוניה", ציינו המומחים.
פתרון מיידי נוסף אותו מציעים המומחים מציע ייצור אמוניה במתקנים קטנים. כיום, האמוניה המיובאת מאוחסנת בקירור במכל בנמל חיפה, המכיל עד 12 אלף טון, ומועברת ממנו לצרכנים בצנרת או בשינוע יבשתי. "מתקנים קטנים להפקת אמונה שצורכים חנקן ומימן ניתנים כיום לרכישה 'מן המדף' מיצרנים שונים בעולם", כתבו המומחים בחוות הדעת. "מערך כזה יאפשר קווי הספקת אמוניה ישירים ויעילים לנקודות הצריכה, ללא צורך באחסנה כלל, או לכל היותר עם אחסון ביניים במכלי אחסון מקומיים ומזעריים".
לטווח הרחוק, מציעים המומחים את הפתרון הבלתי נמנע שבהקמת מפעל אמוניה בישראל. "לעניות דעתנו, אחת הסיבות העיקריות לכישלון המכרז להקמת מפעל לייצור אמוניה בנגב הייתה הגבלת כמויות הייצור לכמות הדרושה לתצרוכת המקומית בלבד", הבהירו המומחים. "לכן, הגדלת המפעל ושילובו עם מתקן לייצור מתנול תוכל לשפר באופן משמעותי את הכלכליות שלו לעומת המודל שהוצע בעבר".
"חשוב להדגיש כי הקמת מתקן לייצור אמוניה לצרכנים פרטיים לא צריכה להיות במימון המדינה", הוסיפו המומחים. כיום מעל 90% מהאמוניה בישראל משמשת כחומר גלם בתעשייה, בעיקר בתעשיית הדשנים, שרוב תוצרתה מופנה ליצוא, והיתר משמש בתעשייה ובמגזרי המזון, הרפואה והביטחון, לקירור ולשימושים נוספים. המומחים מציעים כי "עודפי הייצור של תשלובת מעין זו יוכלו לשמש לייצור של מגוון מוצרי המשך, שחלקם יחליפו ייבוא של חומרים לתעשיות הכימיה והאנרגיה, וחלקם יופנו לייצוא".
אפשרות נוספת שמעלים המומחים היא ייבוא של אוריאה, שממנה כבר כעת מפיקה חברת החשמל אמוניה. "ניתן להפיק אמוניה מאוריאה, ישירות באתרים שבהם היא דרושה לתהליך תעשייתי", כתבו המומחים. "השימוש באוריאה אינו גורם לסיכון בטיחותי או סביבתי, ובשנים האחרונות הוא אף משמש כחומר מקטין את זיהום האוויר". חברת החשמל הקימה מתקנים להמרת אוריאה לאמוניה בשתי תחנות כוח, במטרה להפחית פליטות של תחמוצת חנקן מארובות התחנות, ועל פי הדוח, כושר הייצור המקסימלי בתחנות הכוח בחדרה ובאשקלון יגיע לכ-20 אלף טון אמוניה בשנה.
פרופ' קינן, שהוביל את צוות המומחים שהגיש את ממצאיו לבית המשפט, הציע פתרונות זמניים נוספים, עד לפתרון הקבע. אחד מהם כולל ייבוא איזו-טנקים מפלדה, המכילים עד 20 טון אמוניה, ושינועם מנמלי החוף לצרכנים. פתרון אפשרי נוסף קורא לייבוא יבשתי ממכלי האמוניה הסמוכים לנמל עקבה בירדן.
"בסמוך לעקבה, ישנם שני מכלים שאחד מהם מכיל 30 אלף טון אמוניה והשני מכיל 10,000 טון", הסביר. "הוא לא מסכן תושבים, ראשית בגלל שבשונה מחיפה ובדומה ליתר העולם, הם בנו שני מכלים כך שבזמן שמכל אחד בבדיקה שנמשכת מספר חודשים, השני ממשיך לעבוד. שנית, הם הרחיקו את המכלים מהעיר עקבה, עד כדי כך שהסעודים עשו להם טובה והסכימו להזיז את הגבול, בשביל שהירדנים יוכלו לדחוף את המכלים עמוק יותר אל תוך המדבר".