שתי עדויות מכריעות בתיק של סמל אלאור אזריה שהובילו במידה רבה להרשעתו אתמול (רביעי) הן זו של חברו לפלוגה ושל מפקד הפלוגה, רס"ן תום נעמן. שתי עדויות אלה שהתקבלו במלואן על ידי הרכב השופטים בבית הדין הצבאי הפכו לנדבך מרכזי בהרשעת אזריה בהריגת המחבל בזירת הפיגוע בחברון.
"רב"ט מ' העיד ששוחח עם הנאשם לפני הירי ואחריו. דברי העד בחקירתו במצ"ח הוגשו בהסכמה ואין כל מחלוקת באשר לאמיתות תוכנן", נכתב בפסק הדין. לאחר מכן, מפורטת בפסק הדין שיחה שהתקיימה בין אזריה לבין רב"ט מ', לפי עדותו, והפלילה למעשה את אזריה.
לקריאה נוספת:
הפרשה שתשפיע על המתגייסים החדשים: צה"ל לא נשאר מחוץ לוויכוח
נתניהו על הכרעת הדין: "אני תומך במתן חנינה לאלאור אזריה"
תיק אזריה נמשך: דיונים בעונש יחלו החודש, ההגנה מתכוונת לערער
חוקר: מה אלאור אמר לך לפני הירי?
מ': אלאור היה היה נראה לי נרגש וכועס על זה שדקרו את החבר שלו ואמר לי 'איך זה שחבר שלי נדקר על ידי מחבל והוא נשאר חי'.
חוקר: האם המחבל היה חי לפני הירי של אלאור?
מ': אני חושב שכן, ראיתי אותו זז קצת.
חוקר: באיזה חלק של הגוף הוא זז?
מ': הוא זז באזור הידיים.
חוקר: אחרי שאלאור אמר לך את מה שאמר ודרך את הנשק הבנת מה הוא הולך לעשות?
מ': הייתי בשוק ממה שקרה שם. לא הפעלתי שיקול דעת ולא חשבתי שהוא הולך לבצע ירי על המחבל. אם הייתי יודע שהוא הולך לירות במחבל המנוטרל, הייתי עוצר אותו.
חוקר: האם אלאור דיבר עם מישהו אחרי האירוע?
מ': ראיתי את המ"פ מדבר איתו ועוד כמה חיילים.
חוקר: על מה הוא דיבר עם המ"פ?
מ': הוא אמר לו שזה חמור שהוא עשה את זה וזו טעות ולאחר מכן לקח אותו לצד ודיבר איתו.
חוקר: דיברת עם אלאור אחרי הירי?
רב"ט מ': כן, דיברתי איתו. אמרתי לו שזה לא תקין והוא לא היה צריך לעשות את זה.
חוקר: ומה הוא ענה?
מ': ראיתי את אלאור עדיין בלחץ, ואני חושב שגם הוא לא ממש הבין את חומרת המעשה. הוא אמר משהו בסגנון שדקרו את חבר שלו וניסו להרוג אותו, אז גם לו מגיע למות. אני חושב שאלאור אמר למ"פ את אותו המשפט, שהוא אמר לי, שדקרו את חבר שלו וניסו להרוג אותו לכן מגיע למחבל למות.
חוקר: שמעת את זה באוזניים שלך?
מ': כן.
חוקר: אלאור דיבר על זה שפחד שיש למחבל פצצה?
מ': לא זכור לי שאלאור דיבר על זה.
חוקר: אם היית מבין שהוא מתכוון לירות בו, מה היית עושה?
מ': הייתי עוצר אותו, חד-משמעית. ירי על מחבל מנוטרל לא הכרחי ונוגד את עקרונות צה"ל.
חוקר: האם הוא הביע חרטה אחרי הירי?
מ': אלאור אמר שדקרו את חבר שלו וניסו להרוג אותו ולכן מגיע לו גם למות. לא שמעתי אותו אומר שהוא מתחרט, אבל ראיתי על הפרצוף שלו מבט של 'לא יודע מה לעשות' והוא היה נראה לחוץ.
"אלאור לא העלה בפני רב"ט מ' חשש מסכין או ממטען"
בעקבות עדות זו כתבו השופטים בפסק הדין כי "לא ניתן לחשוד ברב"ט מ' כמי שניסה להעליל על הנאשם, וגם הנאשם אינו סבור כך". עוד נכתב כי אזריה ורב"ט מ' אישרו כי הם חברים טובים ואף משרתים יחדיו עוד מתחילת גיוסם. "ניכר כי גם בחקירתו במצ"ח וגם במהלך עדותו בפנינו, ניסה רב"ט מ' לסייע לנאשם ככל שניתן, אך זאת תוך מילוי חובתו להעיד אמת".
עוד נכתב כי "נמצאו בחומר הראיות חיזוקים חיצוניים לגרסתו. על רקע האמור מצאנו לתת לדבריו של רב"ט מ' במצ"ח משקל מלא ולהשתית עליהם ממצאים". עוד הם הוסיפו: "הנאשם לא העלה בפני מ' את החשש מהסכין או מהמטען כסיבה לביצוע הירי. נהפוך הוא. דבריו של הנאשם בפני מ' הן לפני הירי ובוודאי לאחריו מלמדים לכאורה על סיבה אחרת שאינה קשורה בחשש עתידי מן המחבל, אלא במעשיו הקודמים של המחבל".
"לא זו בלבד שהנאשם הכחיש תחילה את עצם קיומה של השיחה עם רב"ט מ', אלא שבעת שהוצע לו לערוך עימות עמו, בשל הפער הבולט שבין הגרסאות של השניים, התנה הנאשם תנאים לעריכת העימות האמור. בד בבד עם הצבת התנאים, אישר הנאשם כי יתכן שרב"ט מ' שמע אותו אומר את כי המחבל דקר חבר ומגיע לו למות אחרי הירי". לסיום פרק זה, כתבו השופטים: "דבריו האמורים של הנאשם מיד לאחר האירוע גם בפני רב"ט מ' וגם בפני רס"ן נעמן נאמרו באופן ספונטני ובהמשך ישיר לאירוע הירי".
מעדותו של החייל עברו השופטים לדון בעדותו של רס"ן נעמן, מפקד פלוגתו של אזריה. "רס"ן נעמן שוחח עם הנאשם מיד לאחר הירי", כתבו השופטים בפסק הדין. "רב"ט מ' היה עד לחלק מאותה שיחה". לאחר מכן, תואר בפסק הדין חלק מעדותו של נעמן בפני בית הדין. "מיד לאחר הירי ניגשתי אליו, שאלתי אותו מי אישר לו לירות, למה הוא עשה את זה והוא ענה לי 'המחבל הזה היה חי הוא צריך למות'. כעסתי עליו שהוא עשה את זה, כי בעצם בוצע ירי בתוך זירה שאני המפקד שלה ללא אישורי וללא עדכוני", אמר רס"ן נעמן בפני בית הדין הצבאי.
רס"ן נעמן ציין במהלך עדותו כי אזריה לא התייחס לסכין וגם לא למטען. "לגרסתו מצאנו תימוכין רבים בתשתית הראייתית", הסבירו השופטים. אותם תימוכין שעליהם הם מדברים נמצאים בעדות של רב"ט מ' וגם באלו שם המג"ד והמח"ט.
השופטים ביקשו בפסק הדין להדגיש כי גם רס"ן נעמן וגם רב"ט מ' לא נשאלו בחקירה הנגדית אם הנאשם העלה את החשש מהסכין או מהמטען כסיבה לביצוע הירי. "נוכח הדברים שמסרו מ' ורס"ן נעמן היה מקום לברר עניין זה במסגרת חקירותיהם הנגדיות של השניים", כתבו השופטים בביקורת על אופן ההתנהלות של צוות ההגנה.
"גרסתו של אזריה - מתפתחת ומתפתלת"
בהמשך נגעו השופטים בשינוי גרסתו של אזריה בנוגע לשיחה עם רס"ן נעמן, דבר שחיזק את אי-אמינותו של הנאשם. "בפנינו גרסה מתפתחת ומתפתלת של הנאשם, שתחילתה בטענה כי הסביר לנעמן על אודות הסכנה מהסכין בלבד, המשכה בטענה כי לא זכורה לו ששיחה כאמור התקיימה וסופה בטענה כי אותה שיחה התקיימה בפועל ובמהלכה הסביר לנעמן הן על אודות החשש מהסכין והן על אודות החשש מהמטען", נכתב.
השופטים נגעו בטענות ההגנה על אודות אי-התאמות בין הודעתו הראשונה של רס"ן נעמן לבין יתר ההודעות שמסר בהמשך. "גם אם ניתן להעלות תהיות ביחס לאי-התאמות, הרי שמצאנו לקבל את הסבריו של רס"ן נעמן ביחס לפערים שהוצגו והתרשמנו מהימנותם".
לסיום פרק זה, כתבו השופטים: "נוכח כל הנאמר לעיל ולאור התרשמותנו מהמהימנות של דברי רס"ן נעמן, כשעל גרסתו חיזוקים משמעותיים במכלול חומר הראיות שהונח בפנינו, מצאנו לתת לגרסתו משקל מלא תוך דחיית גרסתו הבעייתית של הנאשם. לפיכך, אנו קובעים כי במהלך אותה שיחה שנערכה עם רס"ן נעמן לא העלה הנאשם את החשש מפני הסכין או מפני המטען כסיבה לביצוע הירי במחבל, אלא נימק את הירי במעשיו הקודמים של המחבל". בכך, הפכו שתי העדויות הללו למכריעות עבור אזריה ואלו שהובילו במידה רבה להרשיע אותו.