מעבר לספק המובן מאליו באשר להצלחת הפסקת האש החדשה בסוריה, ההבדל הבולט ביותר מאלו שקדמו לה הוא חסרונה של ארצות הברית מהשיחות שהובילו אליה. ההסכם הקודם, שנחתם בספטמבר בין וושינגטון למוסקבה, התפורר במהירות הבזק והעמיק את הקרע בין שתי המעצמות עד לכדי קיפאון מוחלט ביחסיהן לפחות עד שדונלד טראמפ ייכנס לבית הלבן בעוד פחות מחודש.
הלך הסולטן אצל הצאר: הפיוס בין פוטין לארדואן עוד יושיע את סוריה
הפעם, היו אלו רוסיה וטורקיה, שהפכו מאויבות על ספו של עימות לידידות קרובות וקידמו את המגעים בין הצדדים היריבים, יחד עם איראן. ללא תיווך של האו"ם וללא מגע ידו של הממשל היוצא בוושינגטון, השיחות והפגישות המרובות בחודשים האחרונים בין ולדימיר פוטין לרג'פ טייפ ארדואן הביאו לפריצת הדרך האחרונה. לכך אפשר להוסיף את התבוסה שנחלו המורדים בחאלב, והבנתם כי ללא פשרות מצדם, הם יאבדו בסופו של דבר מעוזים נוספים. הסיוע ההכרחי מארצות הברית לא הגיע, ועל הנשיא החדש הם אפילו לא חושבים לסמוך.
גם במוסקבה וגם באנקרה מודעים לשבריריות שבהבנות בין משטרו של בשאר אסד לשלל ארגוני וקבוצות האופוזיציה. המכשול העיקרי היה ועודנו עתידו של השליט, המלא בביטחון עצמי לאחר הישגיו בחודשים האחרונים. אסד לא מסתיר את תאבונו מלכבוש את כל השטחים שאיבד בכמעט שש שנות מלחמת אזרחים, אך גם בקרמלין מודעים למחיר הכבד הכלכלי והאנושי שגובה מעורבותם בסכסוך הרב-חזיתי. פוטין לא מוותר על השארת השלטון העלוואי על כנו, אולם הוא מעדיף להחיש את הפתרון הפוליטי מאשר להתבוסס בבוץ באידליב, שצפויה להיות המוקד הבא אם תתחדש הלחימה במלוא עוזה.
לקריאה נוספת
שנה למבצע הרוסי ששינה את כללי המשחק בסוריה - והנציח את המלחמה
המתנקש בשגריר הרוסי ניסה לחסל היחסים עם טורקיה - אך יביא עוד הרס לסוריה
ההסכם הקודם בספטמבר היה מלא בחורים ובתנאים שמלכתחילה קיומם הועמד בספק, כמו שיתוף פעולה בין חילות האוויר של ארצות הברית ושל רוסיה. במשרד ההגנה ובצבא ארצות הברית התנגדו לשיתוף פעולה מודיעיני עם גורם שמוגדר כסכנה לביטחונה הלאומי של ארצות הברית, וערערו את יסודות ההבנות שעליהן עמלו סרגיי לברוב וג'ון קרי במשך שבועות ארוכים. הפסקת האש ההיא קרסה אחרי שבוע, והובילה לפתיחת המתקפה המכרעת על חאלב.
לאנקרה, בניגוד לוושינגטון, יש יותר השפעה בשטח על האופוזיציה שבה היא תמכה מאז שהמחאה נגד אסד הפכה למרד מזוין. היא הצליחה לתווך בשיחות על פינוי האזרחים והמורדים מחאלב בתחילת החודש, וחרף החריקות, התהליך הושלם בסופו של דבר. ההסכם הנוכחי הוא ניסיון להרחיב את ההצלחה היחסית מהעיר החרבה אל רחבי המדינה, וארדואן אמר כי זהו חלון הזדמנויות שאסור לפספס. אחרי שעצר את התפשטותם של הכורדים בסורים בצפון המדינה מאז החל במבצע "מגן הפרת" באוגוסט, נשיא טורקיה הפגין גמישות רבה יותר כלפי הסדר עתידי בשכנתו מדרום.
למרות המאמצים, גם ההסכם החדש תלוי על בלימה. טורקיה ורוסיה הסכימו כי כל "ארגוני הטרור" לא ייכללו בו, אך אסד והמורדים לא מסכימים במי בדיוק מדובר, כשהבעיה העיקרית היא ג'בהת פתח א-שאם - שניסה להיבדל מאל-קאעדה עם שינוי שמו מג'בהת א-נוסרה, אך עדיין מוגדר ארגון טרור בידי המערב, רוסיה וסוריה. הוא נחשב לארגון החזק ביותר פרט לדאעש, ולוחמיו הם עיקר הכוח המחזיק באידליב. בדמשק הדגישו כי הוא לא חלק מההסכם, אולם חלק מהמורדים הזקוקים לסיועו דוחים זאת.
כך או אחרת, גם הרגיעה הנוכחית צפויה להשתלם יותר לאסד ולבעלי בריתו. הדממת החזיתות באידליב, בחאלב ובפרברי דמשק תאפשר לרוסיה ולסוריה להתמקד בדאעש, שרק החודש הצליח לחדור מחדש לתדמור ולכבוש אותה שוב, ולכוון ליעד המרכזי בא-רקה. מעוז "המדינה האסלאמית" המתפוררת מותקף זה כחודשיים על ידי "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים", קבוצת מורדים הנתמכת בידי הקואליציה האמריקנית ומורכבת בעיקר מה-YPG, המיליציה הכורדית. אלו מוגדרים בידי טורקיה ארגון טרור והמורדים הבהירו כי הם לא חלק מהפסקת האש. באנקרה דורשים כי גם חיזבאללה ייסוג מאדמת סוריה, אולם הארגון השיעי הבהיר - אנחנו כאן כדי להישאר.
אז סבך האינטרסים אכן לא ייפתר בתוך שבועות ספורים, ואסד נותר הקוץ בישבנם של כולם. איש לא יופתע יתר על המידה אם עוד הפסקת אש, שכבר בתחילתה נרשמו עימותים באזור דמשק ובדרום המדינה, תקרוס - אך למרות הפסימיות המובנת מאליה, כל המעורבים ביוזמה הרוסית-טורקית בעטיפה איראנית מראים מחויבות רבה יותר בהשוואה לסבבים הקודמים. המערב כבר לא צד בדבר, וגם השפעתן של מדינות המפרץ פחתה משמעותית לדאבונם של המורדים שמפנימים - כי ללא ויתורים והבנה כי לא יכניעו את המשטר, תסריט החרבת חאלב יתפשט ברחבי המדינה וישרת רק את אסד ואדוניו במוסקבה ובטהראן.