תמיד תהיה לנו את עמונה: אחרי המתווה, הרומן של נתניהו ובנט עומד להסתיים

(בנט: "הצלחנו להשאיר את עמונה על ההר", אתמול)

פתגם אנגלי עתיק יומין קובע כי כל הדברים הטובים חייבים להגיע לסיומם. זה כנראה יהיה גם הכלל לגבי הרומן החולף בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. בשבועות האחרונים, בניסיון למצוא פתרון משותף למשבר פינוי עמונה, הצליחו שני האויבים הפוליטיים הוותיקים לייצר חזית משותפת נדירה למתיישבי המאחז. שעות של ישיבות והתייעצויות עברו בהרמוניה ואווירה חיובית, ובהן גובשו מתווים והצעות שונות בניסיון למנוע את רוע הגזרה. החשש המשותף של השניים ממראות הפינוי הוביל להפסקת אש. שיווי משקל.

בעמונה מתנוסס שלט עליו כתוב "הממשלה לא תשרוד את פינוי עמונה". במשך חודשים, זה באמת נראה כדברי אמת. ואולם אתמול בצהריים, כשתושבי המאחז הודיעו על קבלת המתווה החדש לפינוי מרצון, החרב הזו הוסרה מסדר היום. התמונות הקשות, שעלולות היו להצית את מלחמת כל בכל בימין, נמנעו. במקום לתדרך אחד נגד השני, בודדו נתניהו ובנט את תושבי עמונה והסירו את חשש האיגוף מימין, ועתה יכולים שניהם להכריז על ניצחון משותף. אבל לא לעולם חוסן. הקרב הבא על הימין כבר ניצב בפתח.

לקריאה נוספת:
המדינה תקצץ יותר ממיליארד שקל למימון החרדים, עמונה ורשות השידור
הבעיות נערמות על המתווה החדש – ובעמונה ערוכים לחידוש המאבק
"זה קורה": עימות בין ארדן לשקד בישיבה על הקיצוץ בתקציב

אם נחיל את חוקי הפיזיקה על הפתגם האנגלי הנודע, הרי שכמו שכל הדברים הטובים מגיעים לקצם, כך גם הדברים הרעים. בעוד חודש ויום - ובימין ויש בהחלט כאלה שסופרים את הזמן - דונלד טראמפ יושבע כנשיא, ובכך יסתיימו "שמונה השנים הרעות" שחווה נתניהו עם ממשלו של ברק אובמה. לראשונה בחייו, ראש הממשלה יזכה לעבוד עם נשיא רפובליקני אוהד ישראל, שמצהיר בריש גלי על כוונותיו להעביר את השגרירות לירושלים ומאוחד עמו בהתנגדותו להסכם הגרעין עם איראן. ההודעה על מינויו לשגריר בישראל של דיוויד פרידמן – שקרא בעבר לספח חלקים מיהודה ושומרון ומתנגד נחרץ לפתרון שתי המדינות – מאותתת שבוושינגטון עשויה להיווצר עכשיו תמונת מצב אחרת לגמרי.

בחלקים מהימין, כניסתו של טראמפ לבית הלבן מעוררת ציפיות כמעט כמו ביאת המשיח, אבל ראש הממשלה שומר בינתיים על איפוק יחסי לנוכח החגיגות והצהלות של בנט וחבר מרעיו. נתניהו, מנוסה ומפוכח יותר לגבי הפער בין הצהרות קמפיין למציאות בחדר הסגלגל, עדיין חושש ממהלך אחרון של ממשל אובמה, אבל גם נערך למצב פוליטי חדש.

לאורך השנים, נתניהו למד להשתמש בממשל האמריקני העוין ככלי פוליטי. העימותים עם אובמה עבדו אצל הבוחרים הימנים, ותמיד היה אפשר להשתמש בחשש מתגובה קשה של הממשל כדי לעצור יוזמות ולחצים של הימין מצד בנט – לבנייה נרחבת בהתנחלויות, סיפוחים למיניהם והחלת ריבונות. כבר השבוע, אחרי שאמר בריאיון לתכנית "60 דקות" האמריקנית כי הוא מצפה לעבוד יחד עם הנשיא הנבחר בנושא פתרון שתי המדינות, חטף נתניהו האשמות באיגוף משמאל ופגיעה בעמדותיה של ישראל. אחרי בחירתו של טראמפ, לימין נפתח התיאבון.

בנט אולי לא עלה בסופו של דבר על בריקדות בעמונה, אבל הוא בהחלט מתכנן להגביר את קולו ביום שאחרי השבעת טראמפ לנשיאות. בעוד שבכל העולם מגרדים את הראש לנוכח ההתבטאויות, המינויים והמהלכים של הנשיא הנבחר ותוהים מה טראמפ יעשה, בנט ינסה לגלגל את אותה שאלה לפתחו של נתניהו ולדרוש לפעול לקידום מהלכים נוספים אותם הוא מגדיר "אסטרטגיים" - ובהם החלת ריבונות במעלה אדומים וסיפוח שטחי C. בין לבין, צפוי להתפרסם גם דוח מבקר המדינה בנושא איום המנהרות במבצע "צוק איתן", שיציף מחדש ויכוח ישן וכאוב בין השניים. לכן, גם אם שרדו את פינוי עמונה, ימיו של הרומן ספורים.

למרות שסוגיית עמונה הוסרה מהשולחן, אף אחד בקואליציה עדיין לא פותח שמפניות: שני קוצים קטנים נוספים נותרו על סדר היום לפני שיוצאים לחגיגות השנה החדשה. בזמן שנתניהו ובנט היו כל כולם בעמונה, שר האוצר משה כחלון, יו"ר הקואליציה דוד ביטן ויו"ר ועדת הכספים משה גפני (יהדות התורה) ניצחו על המערכה להעברת התקציב הדו-שנתי, שצפוי להגיע השבוע להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. בתקציב המדינה וחוק ההסדרים יש רפורמות שהיה בהן פוטנציאל פוליטי של חומר בערה, דוגמת הרפורמה בשוק ההימורים ובבנקים ומיסוי הקיבוצים - אבל בקואליציה סגרו את הדילים בינם לבין עצמם. רק בישורת האחרונה, כשגזרות התקציב הגיעו לכיסי השרים שנדרשו לקיצוץ רוחבי בממשלה ובאופוזיציה נזכרו לתת פייט לחוק למיסוי דירה שלישית, מה שמוגדר ה"בייבי" של כחלון, החלו חריקות. ככה זה, כנראה, כשמדינה שלמה עסוקה בגורלן של 40 משפחות.

גם ה"בייבי" של נתניהו – עתיד תאגיד השידור הציבורי – יחזור עכשיו לשולחנו של ראש הממשלה. לפי ההערכה הרווחת, למרות שנתניהו רצה "לשקם את רשות השידור" וכחלון השיב שלילי, הפוליטיקה והאינטרסים של השניים יובילו אותם לפשרה, שתאפשר להם לצאת מרוצים. החפיפה בין לוחות הזמנים של עמונה, התקציב והתאגיד הולידה בשבועות האחרונים אי-שקט ותזזית במערכת הפוליטית, אך רבים הימרו בביטחון שלאף אחת מהשותפות הקואליציוניות אין אינטרס בזעזועים. עמונה היתה הצלע הקטלנית ביותר במשולש זה. אחרי שאיום זה הוסר מסדר היום, ההערכה הרווחת היא שנתניהו יכול לצלוח את השניים האחרים ללא בעיה - ולהבטיח לעצמו שנתיים נוספות של יציבות.