החלטת ועדת השחרורים אתמול (ראשון) לקצר את עונשו של הנשיא לשעבר והאנס המורשע משה קצב, תביא לסיומן של חמש שנותיו בכלא מעשיהו. קצב האמין כי בשל מעמדו הרם בעברו הוא יזכה להקלות, אולם בשירות בתי הסוהר הכללים שונים. לפי גורמים בשב"ס, הוא ביצע כמעט כל טעות בהתנהלות מאחורי הסורגים ואף לא הצליח להשתלב חברתית והפך קורבן לחרם.
הטעות הראשונה בשרשרת הטעויות של קצב בכלא הייתה בחירתו לשאת את עונשו באגף התורני בכלא. מדובר באחד האגפים הקשים שבו נמצאים אסירים דתיים וחוזרים בתשובה. ואולם, רובם עבריינים כבדים: רוצחים, אנסים, שודדים, גנבים, סוחרי סמים ועוד. בדרך כלל, עבריינים במעמדו של קצב, כלומר אישי ציבור, מבקשים להגיע לכלא חרמון שבצפון, הנחשב ככלא נוח יחסית לאוכלוסייה המונה שרים, חברי כנסת, ראשי ערים ונוספים. ואולם, קצב בחר להיות באגף התורני במעשיהו, שהתנאים בו קשים יותר. התנאים של קצב בשנותיו בכלא כללו היעדר גישה לטלוויזיה ויותר שעות פעילות בבית מדרש.
לקריאה נוספת:
"קצב לכלא": עשרות הפגינו בתל אביב נגד ההחלטה על קיצור העונש
לא יתראיין ולא ינהל נשים במקום העבודה: זו תכנית השיקום של קצב
שחרור קצב עדיין לא סופי: בפרקליטות יצטרכו להחליט אם לערער
בתחילה הוצמד לאסיר קצב חונך. מי שמונה לתפקיד היה האסיר שלמה בניזרי, לשעבר שר הבריאות וח"כ מטעם ש"ס, שקיבל הקלות בתמורה לתפקידו זה. ואולם, קצב לא הצליח להשתלב באגף התורני. "הוא לא הפך למנהיג והאסירים סלדו ממנו ולא התחברו איתו", אמר גורם בכלא. גורם אחר הוסיף: "אפשר לומר שהיו תקופות שקצב היה מוקצה מצד האסירים".
השיא היה כאשר האסיר עמי פופר, המחבל היהודי שרצח שבעה פלסטינים בראשון לציון במהלך האינתיפאדה הראשונה ב-1990, הוביל קבוצת אסירים באגף להחרים את קצב. האסירים הרטיבו לו את המיטה, אסרו עליו להתפלל איתם, נידו אותו מארוחות החג וקצב זכה מהם לקללות ולגידופים. פופר נשלח תחילה לבידוד, אולם אחר כך החליטו בשב"ס לסלק אותו מהאגף והוא הועבר לכלא איילון.
המאבק נגד מדי האסיר
אחד מהמאבקים הבולטים שניהל קצב בזמן תקופת מאסרו היה הניסיון העיקש שלא להיחשף לציבור לבוש במדי אסיר כתומים. אולם דווקא עכשיו, לאחר שוועדת השחרורים אישרה שחרור מוקדם, עולה הסיכוי בצורה דרמטית שהוא יוצג לבוש במדים. זאת משום שעליו להגיע לבית המשפט המחוזי בלוד לדיון בבקשת הערעור, לו תוגש כזו על ידי הפרקליטות. עניין מדי האסיר היה המאבק הראשון של קצב שהוביל אחריו מאבקים נוספים.
המאבק העיקש היה טעות נוספת בשרשרת הטעויות של קצב, כאשר זה מנע ממנו לקבל ביקורים או לצאת לקנטינה. בשב"ס הבהירו לקצב כי אסיר יכול לנוע באגף בלבוש אזרחי רגיל, אך ברגע שהוא יוצא מהאגף אם לטובת ביקור, לטובת רכישה בקנטינה או אפילו ביקור במרפאה או בדיון בבית המשפט, הוא מחויב לנוע במדי האסיר.
קצב, בניגוד לחברו לכלא ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שמהיום הראשון הבין את חוקי הכלא, ניסה לבדוק את שב"ס ולמתוח את הגבולות. דווקא ניסיונות ההתחכמות הללו הן שפגעו בו.
כך, למשל, קצב מיהר לצאת לחופשה בחג הפורים. לאחר מכן, כשהגיע חג הפסח והוא ביקש לצאת לבלות את ליל הסדר בחיק משפחתו, הוא סורב. בשב"ס ספרו את הימים בין החופשות והסבירו לו כי הוא לא תכנן היטב את לוח החופשות שלו והרווח בין החגים הוא קצר מדי. קצב פנה לבית המשפט ונדחה. לדיון בעניין בקשתו לחופשה הוא לא הגיע משום שלא רצה להצטלם במדי האסיר.
בשב"ס הבהירו כי למרות הכול, התנהלותו של קצב בכלא הייתה טובה והוא היה אסיר ממושמע שעמד בכל המטלות של שגרת היום יום בכלא. זאת, חרף העובדה שהוא לא עבר הליך טיפולי משמעותי. חוות הדעת שהעביר מפקד כלא מעשיהו לחברי הוועדה בנוגע לקצב קבעה כי התנהגותו הייתה חיובית למרות ההכחשה שביצע את העבירות שבהן הורשע.
קצב השתתף בחוגי מחשבים, מדיטציה, מודל האדם ולגעת ברגש. מפקד הכלא ציין כי אין קשר בין החוגים הללו לבין אופי העבירות שבהן הורשע קצב. העובד הסוציאלי בכלא ציין בעבר כי קצב עבר טיפול פרטני עמו שנשא אופי "מעקבי-תמיכתי". הוא ציין כי קצב לא הביע אמפתיה לנפגעות מין והביע בושה נוכח הרשעתו. "המערך הסוציאלי של שב"כ עשה במהלך שנות המאסר ועד כה ניסיונות חוזרים ונשנים לקיים עם האסיר שיח שיקומי וטיפולי, אולם עקב העמדות של האסיר לא ניתן היה לקיים שיח שכזה ובהכרח לא היה ניתן להפנותו לקבוצת טיפולית מיועדת לטיפול ושיקום עברייני מין".