(בווידאו: הנשיא ראול קסטרו מכריז על מות אחיו)
כשפידל קסטרו השלים את ניצחון כוחותיו במהפכה בפברואר 1959 ונכנס בשערי הוואנה הבירה, דווייט אייזנהאור היה עוד נשיא ארצות הברית, ניקיטה חרושצ'וב שלט בברית המועצות והמלחמה הקרה הייתה בשיאה. 67 שנה חלפו, בהן כתשע שנים שהוא כבר לא החזיק בתפקיד רשמי כלשהו, אך רוחו של הקומנדטה בן ה-90 ריחפה על קובה עד מותו שהוכרז היום (שבת) בידי אחיו ויורשו בתפקיד ראול, וסביר שתרחף גם אחריו.
פרצופו המזוקן וחמור הסבר הפך לאחד מהסמלים הבולטים של הקומוניזם ושל המאה ה-20, אפילו כשברית המועצות קרסה ועמה מרבית גרורותיה ברחבי העולם. קסטרו, שהחל את דרכו כמנהיג קבוצת צעירים שהתנגדה לשלטונו המושחת של הרודן פלוחנסיו בטיסטה חביבם של האמריקנים, אימץ את הקומוניזם רק בהמשך המאבק שהחל בהרי סיירה מאסטרה באמצע שנות ה-50. אנשיו הלכו והתחזקו וסחפו אחריהם פלגים נוספים בחברה שמאסו במשטר הקיים והצליחו להביסו חרף הסיוע של ארצות הברית.
עשרה נשיאים אמריקנים נכנסו אל הבית הלבן ועזבו אותו, אך קסטרו נותר איתן ולא נשבר תחת האמברגו המשתק שהטילה וושינגטון, שעודנו כרוך סביב צווארה של הוואנה. יחד עם צ'ה גווארה, דמות איקונית נוספת מאותה תקופה שסיימה את חייה בנסיבות אחרות לגמרי ולפני שנים רבות, הוא הצליח להפוך את רפובליקת הבננות הקריבית למדינה חזקה המסוגלת להדוף גם את המעצמה הגדולה ביותר בעולם.
לקריאה נוספת:
לכבוד יום הולדתו: פידל קסטרו הופיע בפומבי אחרי ארבעה חודשים
קובה: הנשיא לשעבר פידל קסטרו בהופעה פומבית נדירה בהוואנה
פידל קסטרו תקף את אובמה: "לא צריכים שום דבר מהאימפריה"
החרדה שאפפה באותם ימים את וושינגטון הייתה עצומה. בחצר האחורית שלהם קם משטר פרו-סובייטי, שהלך ולבש צורה סוציאליסטית. אייזנהאור התחלף בג'ון קנדי וירש את התכניות של ה-CIA לקדם חילופי שלטון ולכונן שוב משטר אוהד בהוואנה. השיטה שהפכה לנורמה במהלך המלחמה הקרה השיגה את תוצאותיה במקומות אחרים באזור, אך בקובה התוצאה הייתה הפוכה לגמרי. הפלישה המפורסמת במפרץ החזירים התפתחה לפיאסקו עצום, מהגדולים שחוותה מדיניות החוץ האמריקנית.
כפי שהתברר שוב ושוב בעשורים שעברו מאז 17 באפריל 1961, הקונספציה שלפיה ההמונים ברחבי העולם יתמוגגו מבואו של הדוד סם ויפילו ממשלות על גבי כידוניה של ארצות הברית קרסה. הגולים הקובנים שאומנו והוכשרו על ידי ה-CIA ונחתו בחופיה של קובה באותו יום הושפלו. העם לא ראה בכך הזדמנות לשחרור מהשלטון החדש, אלא כהתערבות בוטה של מעצמה זרה. כעבור יומיים מוגר המרד המלאכותי, אחרי שקנדי סירב להרחיב את המבצע ולהשליך את הצבא למערכה. קסטרו קיבל חיזק משמעותי לשלטונו הצעיר, וארצות הברית תעבור מאותו רגע לתכנונם של מאות ניסיונות התנקשות במנהיג המהפכה. אלו גם אלו לא הצליחו להשתיק ולהעלים את היריב המר.
"ההיסטוריה תמחל לי", הכריז בגאווה קסטרו הצעיר עוד ב-1953, במהלך משפטו על מתקפה כושלת שהוציא לפועל נגד שלטונו של בטיסטה. פידל ראה בעצמו דמות חשובה יותר מאשר מנהיג מדינת אי נחשלת. עד כדי כך שהצליח לגרור את העולם אל ספה של מלחמה גרעינית, במה שהיה ככל הנראה המשבר הדרמטי ביותר בין ארצות הברית לברית המועצות בזמן המלחמה הקרה. בעקבות אותה פלישה כושלת של הגולים האמריקנים, ביקש קסטרו מחרושצ'וב להציב טילים גרעיניים על אדמת האי כדי להרתיע את את ארצות הברית ממחשבות דומות בעתיד.
המנהיג הסובייטי נעתר למהלך הנועז, כשבאוקטובר 1962 גילתה וושינגטון כי הוקמה מתחת לאף שלה חזית גרעינית חדשה. המצור הימי שהטילה ארצות הברית על האי איים להבעיר את העולם, אך דווקא הרציונליות שגילו קנדי וחרושצ'וב הובילה לפשרה שסיימה את המשבר כעבור 13 יום ולמורת רוחו של קסטרו. שליט קובה, שהטיף למהפכה חברתית ולשוויון, היה מוכן להסתכן במלחמה גרעינית. עקשנותו וחוצפתו אף הביאו לכך שמוסקבה ויתרה על תכניתה המקורית להשאיר בקובה טילים גרעיניים טקטיקיים, מהלך שארצות הברית גילתה רק בדיעבד.
כזה היה שלטונו של קסטרו. לצד מיגור האנלפבתיות והקמת מערכת רפואה ציבורית מוצלחת - גיל התמותה בקובה הוא 78, ושיעור תמותת התינוקות הוא 4.5 על כל אלף לידות, הנמוך ביותר באמריקה הלטינית - הוא לא סבל אופוזיציה לשלטונו. הוא התנגד לשינויים בכלכלה הסובייטית המתוכננת, שהותירה את רמת החיים בקובה נמוכה בהרבה בהשוואה למדינות אחרות. נחישותו שיוותה לארצו הקטנה בת 11 מיליון התושבים תדמית של כמעט מעצמה, אולם היא שילמה על כך מחיר יקר באבדות שספגה עם שליחת מאות אלפי חיילים לאפריקה בניסיונה לגבור על "האימפריאליזם העולמי".
עם התפוררות ברית המועצות בתחילת שנות ה-90, קסטרו חייב היה לחשב מסלול מחדש. הקומוניזם נפל, והאמברגו האמריקני נותר על כנו עם תחושת ניצחון. אבל הוא נותר בשלו, והסתגל לעולם החדש, הדמוקרטי וקפיטליסטי, שנדמה היה שכובש כל פינה בגלובוס. כך הוא התאושש עם עליית הפופוליזם הסוציאליסטי בדרום אמריקה בתחילת שנות ה-2000, כשמשטרים אוהדים עם מנהיגים כריזמטיים המזכירים את פידל כבשו את השלטון. גם הם, כמוהו, ניצלו את הטינה בארצותיהם כלפי האמריקנים והמשטרים הצבאיים שבהם תמכו כדי לעצור את הקומוניזם.
רק בריאותו המדרדרת גרמה לו להעביר בהדרגה את סמכויותיו לאחיו הצעיר ראול, שליווה אותו ונלחם לצדו מאז ימיו הראשונים כמהפכן. גם כשראול כבר השלים את השליטה המלאה על קובה ב-2008, דעתו של פידל נותרה משמעותית, במיוחד בכל הנוגע לשיפור היחסים עם האויבת הגדולה ארצות הברית. הוא לא היסס להביע את ספקנותו מהמהלך שקידם אחיו עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה, בין היתר במאמרים שפרסם בשופר הממשלתי "גרנמה", הקרוי על שמה של הספינה שהובילה את פידל ואת ראול אל קובה ב-1956 ולתחילת המהפכה.
ההיסטוריה של קסטרו נותרה טבועה בכל מקום בקובה, ואחיו השואב בין היתר מכך את המנדט לשלוט לא ישנה זאת גם עם לכתו. ההודעה הדרמטית והמפתיעה שמסר הבוקר בטלוויזיה הממלכתית על לכתו של אחיו שמורה לרודנים שדבר בריאותם נשמר בסוד מהציבור עד לרגע שבו הם מחזירים את נשמתם. תשעה ימי אבל והלוויה המונית ינציחו את פולחן האישיות של פידל, אך בסיומם תאלץ ההנהגה המבוגרת בהוואנה להתמודד עם האתגרים הרבים שאותם לא הצליח המנהיג הדגול לפתור.
אובמה עוזב יחד עם הממשל שקידם את הפיוס ההיסטורי, ואילו האמברגו והקונגרס הרפובליקני שסירב להסירו נשארים גם נשארים. ניצחונו המסעיר של דונלד טראמפ גרר תרגיל צבאי חריג של קובה, שחלק מחברי ההנהגה שלה הפצירו בנשיא הנוכחי שלא להתקדם מהר מדי בשיפור היחסים עם ארצות הברית. דבריהם קיבלו חיזוק עם התהפוכות הצפויות בבית הלבן של טראמפ, שתגובתו היחידה להתפתחות האחרונה הייתה - בטוויטר כמובן - "פידל קסטרו מת!".
קשה לשער איך הנשיא הנבחר ינהג ואם יממש את הבטחתו לסגת מההקלות להוואנה, אך עם קונגרס רפובליקני מחוזק שבו גם לא מעט פוליטיקאים ממוצא קובני - מרקו רוביו למשל - ייתכן שהמהלך ההיסטורי לסיום היריבות הארוכה ספג מהלומה קשה. משטרים ידידותיים רבים באזור נפלו בשנים האחרונות - ונצואלה של ניקולס מדורו עשויה להיות הבאה בתור - וקובה הקומוניסטית נמצאת בטריטוריה לא מוכרת, בפעם הראשונה ללא המנהיג שביסס ועזר לה לצלוח קשיים בלתי-אפשריים. בין אם תמשיך במשטר הקיים או תצא לדרך חדשה, מה שמגדיר בצורה הטובה ביותר את מותו של מנהיג קובה הוא מה שאמר עליו ידידו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין - זהו סופו של עידן. ההיסטוריה, מצדה, כבר שופטת את קסטרו, לטוב ולרע.