פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שלושה חודשי טרור: ההבטחות לרגיעה התחלפו במסרי עידוד

      בחודש אוקטובר הבטיח ראש הממשלה שאם הפלסטינים יפתחו באינתיפאדה, ישראל תגיב ב"חומת מגן 2". מאז נהרגו כ-30 ישראלים והתרחשו מאות פיגועים, ואילו נתניהו הפסיק להבטיח ועבר לספק תמיכה ועידוד. לאזרחי ישראל מגיע לדעת מהי התכנית שלו לשיפור המציאות כאן

      שלושה חודשי טרור: ההבטחות לרגיעה התחלפו במסרי עידוד
      עריכה: ניר חן

      הסיפור החדשותי שעמד במרכז השבוע החולף היה המרדף אחר נשאת מלחם, המחבל שביצע פיגוע הירי בתל אביב ביום שישי שעבר. אך בזמן שהתקשורת סיקרה מכל זווית אפשרית את החיפושים אחריו, התרחשו בימים האחרונים – השבוע הראשון של שנת 2016 – עוד כמה אירועים שכדאי להתעכב עליהם: שני פיגועי ירי באזור חברון; ירי רקטות מרצועת עזה לעבר יישובי הדרום; כמה פיגועי דקירה ודריסה בגזרת ירושלים וגוש עציון. רק אתמול (חמישי) בערב התרחשו שני ניסיונות פיגוע, שרק הודות לתפקוד כוחות צה"ל בשטח, הסתיימו ללא נפגעים ישראלים.

      האירועים הללו מצביעים על כך שהאינתיפאדה שהחלה בסתיו 2015, צפויה ללוות אותנו גם בחודשים הקרובים. במערכת הביטחון לא רואים כרגע סימנים לדעיכת האלימות, וקיים חשש אמתי מהידרדרות ומהסלמה נוספת לאורך הזמן. בדיוני הקבינט המדיני-ביטחוני שהתקיימו השבוע, הוצגה לשרים תמונת מצב קודרת ומדאיגה לגבי ההתפתחויות האפשריות בגדה המערבית, בהן קריסת הרשות הפלסטינית והפסקת פעילות מנגנוני הביטחון שלה, וכן ההתפתחויות במזרח ירושלים, במגזר הערבי בישראל וגם ברצועת עזה, שם ממשיך החמאס לחפור מנהרות ולהתכונן לסבב הלחימה הבא.

      כל זה מתרחש בשעה שלממשלת ישראל אין פתרונות ואין מדיניות. ב-16 בספטמבר, לפני שלושה וחצי חודשים, יצא ראש הממשלה בנימין נתניהו לסיור בירושלים והודיע בסמכותיות: "הכרזנו מלחמה על מיידי האבנים". האינתיפאדה השלישית, שמשתוללת ברחבי הארץ מאז הסתיו שעבר, הייתה אז רק בתחילתה, והיא באה לידי ביטוי בעיקר בתקריות של יידוי אבנים וזריקת בקבוקי תבערה על כלי רכב בירושלים ובשטחים. באחת התקריות נהרג אזרח ישראלי, אלכסנדר לבלוביץ' – מה שגרם לראש הממשלה לצאת באותה הצהרה דרמטית.

      לקריאה נוספת:
      עודף מידע ומחסור במודיעין: החורים במערכת שדרכם חמק המחבל
      הותר לפרסום: חוליית חמאס תכננה לחטוף ולרצוח מתנחל כדי לשחרר מחבלים

      סיור ראש הממשלה בנימין נתניהו באיזור ירושלים. ספטמבר 2015 (לשכת העיתונות הממשלתית , עמוס בן גרשום)
      נתניהו בסיור באזור ירושלים, ספטמבר 2015 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

      נתניהו הבטיח אז לדכא ביד קשה את ההתקוממות הפלסטינית. הקבינט המדיני-ביטחוני קיים סדרת דיונים בנושא ההתקוממות בשטחים ובמזרח ירושלים, ולשכת נתניהו הפיצה לתקשורת תדרוכים לוחמניים על "שינוי גישה". שבועיים בלבד עברו מאותו סיור בירושלים, והתברר שאת הפלסטינים, הקבינט המדיני-ביטחוני לא ממש מרשים. בפרק זמן של 48 שעות, בזמן שנתניהו היה בניו יורק לרגל עצרת באו"ם, נרצחו ארבעה ישראלים בשתי זירות פיגוע. איתם ונעמה הנקין נורו לעיני ילדיהם באזור שכם; נחמיה לביא ואהרון בנט נדקרו למוות בירושלים.

      הפיגועים הללו הגיעו אחרי חודש קשה בירושלים, ויצרו תחושה שממשלת נתניהו מאבדת שליטה על האירועים. שרת המשפטים איילת שקד (הבית היהודי) נתנה ביטוי ברור לתחושה זו בריאיון שהעניקה לחדשות 2, שבמהלכו אמרה כי צה"ל אינו מפעיל את מלוא כוחו לעצירת האלימות הפלסטינית, והעבירה ביקורת מרומזת ועקיפה גם על נתניהו. תגובתו של נתניהו התחלקה לשניים: בשלב הראשון, הוא הוציא תדרוך תקיף במיוחד לתקשורת נגד "שרים שכותבים כמו גדנ"עים (מדריכי גדנ"ע) בפייסבוק ולא מבינים את האחריות של להיות בממשלה". בשלב השני, הוא איים לצאת למבצע "חומת מגן 2" בגדה המערבית.

      איום זה הושמע בתחילת אוקטובר. שעות ספורות לפני שפמלייתו של נתניהו המריאה מניו יורק חזרה לישראל, הוא העביר מסר ברוח זו לכתב העיתון "ישראל היום". למחרת התנוססה על שער העיתון הנאמן לראש הממשלה הכותרת הבאה: "אם הם רוצים אינתיפאדה שלישית, הם יקבלו חומת מגן 2". נזכיר, מבצע "חומת מגן", שנחשב למבצע רחב היקף של צה"ל בגדה המערבית, החל ב-2002 והפחית משמעותית את גל פיגועי ההתאבדות הרצחניים של אותה השנה. לרגע, נראה היה שנתניהו בדרך לאשר מבצע כזה בעצמו.

      שרת המשפטים לעמיתה הגרמני: "סימון המוצרים נותן לגיטימציה לחרם על ישראל" (רויטרס)
      העבירה ביקורת מרומזת על נתניהו. שקד (צילום: רויטרס)

      מאז האיום בפתיחה במבצע של נתניהו חלפו שלושה חודשים ובוצעו עשרות פיגועים. כ-30 ישראלים נדקרו, נדרסו או נורו למוות. המחבלים הגיעו לערים כמו תל אביב, רעננה, קריית גת, נתניה, באר שבע, ראשון לציון, פתח תקווה, בית שמש, חדרה. זאת בנוסף למתקפות הרבות בירושלים, בחברון ובגוש עציון. הפלסטינים הוכיחו מעבר לכל ספק שהם "רוצים אינתיפאדה שלישית", אבל האיום לצאת ל"חומת מגן 2" התגלה כחלול. "כלאם פאדי" (בתרגום מערבית: גיבוב מילים חסר תוכן).

      במהלך חודש אוקטובר, כאשר כבר היה ברור שאנו מתמודדים עם אירוע חריג - אז עוד קראנו לזה "גל טרור" בתקווה שפשוט יחלוף – עוד הבטיח נתניהו כל מיני הבטחות. כל ישיבה של הקבינט המדיני-ביטחוני לוותה בהתבטאויות תקיפות והתחייבויות ברורות להעניש, להרתיע ולשים קץ לפיגועים. אבל זה לא עזר. צה"ל ושב"כ הבהירו לשרים שאי אפשר באמת לצאת לעוד "חומת מגן", כי בניגוד לאינתיפאדה השנייה ב-2002, הפעם אין "תשתיות טרור" שצריך לפרק ולהשמיד. מה מצפים מאתנו, שאלו בכירי מערכת הביטחון, לשלוח חיילים לעבור ממטבח למטבח בחברון ולהחרים את כל סכיני החיתוך וקולפני הירקות?

      מאחורי רוב הפיגועים שהתרחשו בחודשים האחרונים – בהם ככל הנראה גם הפיגוע הרצחני בתל אביב בסוף השבוע שעבר - עומדים "מחבלים בודדים". אנשים שקמו יום אחד בבוקר והחליטו ללכת לרצוח. מה שדרוש הפעם, אומרים רבים במערכת הביטחון, אלה צעדים שישנו את האווירה ואת הלך הרוח ברחוב הפלסטיני. צעדים שירגיעו את השטח, יחזקו את מעמדו של אבו מאזן בעיני הדור הצעיר, ויקלו על מנגנוני הביטחון שלו להמשיך בעבודה הצמודה עם צה"ל. בינתיים, אין כל סימן לכך שהממשלה מתכוונת לקדם צעדים ברוח זו – ההיפך הוא הנכון.

      נשאת מלחם, המחבל שביצע את הפיגוע בתל אביב (מערכת וואלה! NEWS)
      נשאת מלחם, מחבל בודד

      החל מאמצע אוקטובר והלאה אל תוך החודשים נובמבר ודצמבר, נראה היה שחוסר האונים של הממשלה זוכה להודאה פומבית, גם אם לא מוצהרת. בהתבטאויותיו הפומביות, מיעט נתניהו להבטיח וה?רבה לחזק ולעודד. "עברנו גלי טרור קשים יותר בעבר", אמר בהזדמנות אחת. "אנחנו נמצאים במלחמה כבר יותר ממאה שנה", הסביר בכמה הופעות ציבוריות אחרות. "אני רוצה לשבח את האזרחים", אמר אחרי עוד פיגוע שרק בזכות תושייתם ותושיית חיילים ושוטרים בזירה, הסתיים בכמה פצועים ולא בהרוגים רבים. למעשה, נתניהו החל לשדר לישראלים שאין לו פתרונות, שצריך לחרוק שיניים, כי זה המצב כרגע ונצטרך לעבור את זה ביחד.

      לאמירות אלו ישנה חשיבות רבה. האבחנה של נתניהו על כך שעברנו מצבים קשים יותר בעבר, נכונה מאוד וראוי להזכיר אותה. הקריאה שלו לאזרחים לגלות ערנות ולא להישבר, נכונה גם היא. אבל נתניהו הוא לא פרשן טלוויזיה וגם לא היסטוריון. הוא ראש הממשלה, המנהיג שעבורו הצביעו כמיליון ישראלים בבחירות האחרונות. עידוד הציבור והעלאת המורל נכללים במנדט שלו, אבל הם לא מהות התפקיד. המהות היא לספק פתרונות.

      פיגוע דקירה באוטובוס בשכונת ארמון הנציב, ירושלים, 13 באוקטובר 2015 (נועם מושקוביץ)
      נתניהו החל לשדר לישראלים שאין לו פתרונות. הפיגוע בירושלים, בחודש אוקטובר (צילום: נועם מושקוביץ)

      בשנה וחצי האחרונות חווינו מלחמה בעזה, גל טרור בירושלים ואינתיפאדה בכל הארץ. קרוב ל-120 ישראלים נהרגו באירועים ביטחוניים שונים אלה. בכל התקופה הזו, הבטיח נתניהו הרבה דברים – החל מ"אופק מדיני חדש" בקיץ 2014 ועד להבטחות ששמענו בשבוע שעבר אחרי הפיגוע בתל אביב, על הגברת אכיפת החוק במגזר הערבי. אולם דבר אחד נתניהו לא עשה: הוא לא הציג לישראלים תכנית אמתית, ארוכת טווח ורצינית לשינוי המציאות. לא ברור מה הוא מתכוון לעשות, אם בכלל, כדי למנוע את המלחמה הבאה, את גל הטרור שאחריה, את האינתיפאדה שאחריו וחוזר חלילה. לא ברור לאן בעצם הוא מוביל אותנו.

      נתניהו ניצח בגדול את הבחירות האחרונות משום שישראלים רבים סבורים שאין כיום אף אדם אחר בציבוריות הישראלית, שמתאים יותר ממנו להנהיג את המדינה. רוב הסיכויים שהוא ינצח גם את הבחירות הבאות, יהיו מתי שיהיו, מאותה סיבה בדיוק. הוא ראש הממשלה ה"בלתי-נמנע" של מדינת ישראל. אבל דווקא בגלל זה, הוא חייב לישראלים תשובות אמתיות, ולא רק משפטי עידוד. היכולת לנצח בבחירות פעם אחר פעם, עדיין אינה משחררת אותו מהחובה להנהיג.