(דורון זירמונסקי, מנהל טכנולוגיות ראשי של Qognify, בריאיון לאולפן וואלה! NEWS)
הפיגוע בדיזינגוף היה צריך להסתיים בירייה על ידי שוטר, חייל, מאבטח או עובר אורח שנושא אקדח, כפי שלבסוף קרה אתמול (שישי) בוואדי ערה בתום מצוד שנמשך שבוע. עד עכשיו לא ברור מה שיתק את האנשים שראו ושמעו את המחבל יורה צרורות לכל עבר והורג שני אזרחים שבילו בפאב ה"סימטא" ברחוב דיזנגוף בתל אביב. תגובה אחרת הייתה חוסכת זמן ומאמצים, אבל בשורה התחתונה - נשאת מלחם הצליח להימלט ולכוחות הביטחון לקח שבעה ימים עד שהצליחו לאתר ולחסלו.
ישראל היא אחת המדינות בעלות הניסיון הרב ביותר בתחום ההתמודדות עם טרור מגוון. רק בחודשים האחרונים התרחשו יותר ממאה פיגועים נגד אזרחי ישראל בערים השונות, וכמעט כולם נוטרלו על ידי תושבים או אנשי ביטחון. התגובה של האנשים ברחוב עדיין לא מסירה את האחריות לתגובה השנויה במחלוקת של משטרת ישראל וכוחות הביטחון.
השב"כ הצליח בשני העשורים האחרונים להפוך למוקד ידע בינלאומי אליו עולים לרגל גופי ביון מרחבי העולם, כדי ללמוד על דרכי הפעולה לאיסוף מודיעין, כולל הפעלת יחידות סמויות בשטח, שיטות המחקר, היכולת להפיק תובנות מהמידע הרב שנאסף ולהפוך אותו לרלוונטי לסיכול טרור בזמן אמת או לפענוח פרשות מורכבות. המחבל הבודד שהחליט על דעת עצמו לבצע פיגוע הוא האתגר הגדול ביותר עבור השב"כ. בסופו של דבר המשטרה והשב"כ הצליחו לסגור על מלחם בערערה ולחסלו, אך השבוע שעבר מאז נמלט ועד שאותר מעלה את השאלות: איך המחבל הצליח להיעלם ומה היה ניתן לעשות אחרת?
נחזור לתחילת האירועים. ברגע שהתקבל הדיווח הראשוני על הפיגוע וההבנה שיש במקום פצועים, החלה המשטרה בנוהל שכולל איסוף מידע ראשוני בשטח על זהות המחבל, פתיחה במצוד, סגירת רחובות וצירי תנועה כדי למנוע בריחה או לפחות לצמצם את כמות נתיבי ההימלטות. בתום שבעה ימי חיפושים ניתן לקבוע כי הרשת שהניחה המשטרה בתל אביב למחבל באותן שעות הייתה עם חורים גדולים מדי, ודרך אחד מהם הצליח נשאת מלחם להימלט ואף לרצוח את נהג המונית אמין שעבאן לפני שנעלם. ברגע שהתקבלה ההבנה כי המחבל התרחק מהמעגל הקרוב, עברה הפעילות למישור המודיעיני ומרגע זה נכנסו לתמונה גם אנשי השב"כ.
הפעילות התחלקה לשתי זירות: הראשונה - המשטרה שפועלת במישור המבצעי כדי לחפש אחר המחבל במקומות מסתור אפשריים או אתרים שבהם נהג לבקר בשגרה חלקם מבוסס על דיווח של אזרחים ממוקד 100, וחלקם פרי חקירות של תחנות המשטרה השונות. השנייה - השב"כ, כאחראי על המישור המודיעיני המובהק, פתח חמ"ל מיוחד אליו מגיע מסביב לשעון כל המידע שנאסף על אודות המחבל, בני משפחתו וקרוביו, כדי להפיק מהפריטים הרבים שעולים מהחקירה אופציות להבנת האירוע, הרקע ולבסוף גם איתורו. חלק מהמידע מגיע מסוכני שב"כ, חלקו מחקירות אנשים, חלקו דרך האינטרנט וחלקו מאיסוף מודיעין אותות (האזנות למכשירי סלולר וטלפונים נייחים).
האבחנה בין תפקיד המשטרה לתפקיד השב"כ מותחת קו הפרדה ברור בין נטרול המפגע בשטח לפענוח המלא של הפרשה. לדוגמה, בפיגוע שהתרחש באולם ההופעות בפריז התקשתה המשטרה המקומית להבין בתחילה כי מדובר בטבח ולא בפיגוע מיקוח עם בני ערובה, ושנדרשת פריצה מידית לתוך המבנה כדי להציל את מי שנותר בחיים. לאחר מכן, החל המצוד של גופי הביטחון בצרפת בסיוע ארגוני ביון אירופאיים אחרי המחבלים שנותרו בחיים והתשתית הארגונית שסייעה להם.
אחד האמצעים להבנת התמונה הכללית הן המצלמות שממוקמות באזורים רבים ברחבי המדינה, בדגש על הערים השונות וצירי התנועה המרכזיים, כולל באזורים נידחים. אך מה עושים אנשי הביטחון שמתבקשים לעקוב אחרי מה שמתרחש בחוץ? איך מנהלים את המידע הרב שמתנקז למקום אחד ומפיקים ממנו יכולות לסכל אירועים ביטחוניים או לפענח אירוע טרור?
בביקור במשרדי "קוגניפיי" (Qognify) בשנת 2011, ישב סגן ראש העירייה של אחת מהערים הגדול בסין, המונה יותר מ-20 מיליון תושבים, ותיאר את האתגרים העומדים בפניו. הוא סיפר שיש לו גישה ל-400 אלף מצלמות וידאו בכל רגע נתון. לונדון דיווחה על הצבת יותר ממיליון וחצי מצלמות, ובניו יורק באותה שנה הוצבו "רק" כמה אלפי מצלמות ברחובות - כנראה מחשש להתגברות תחושת "האח הגדול" בקרב התושבים.
בחמש השנים האחרונות התפתחה טכנולוגיה של מצלמות חכמות, שיודעות לצלם בחדות ובאופן פנורמי, נשלטות מרחוק, בעלות סנסורים המתריעים על אירועים חריגים שנקבעו מראש, והחשוב מכל - חדרי בקרה חכמים, ובעלי יכולת של אגירת מידע, ניתוח והפקת סדרת פעולות אופרטיביות לכוחות בשטח והאזרחים.
בשנים האחרונות נרשמה בישראל קפיצת מדרגה ברישות הערים במצלמות, אך עדיין נותר פער בהקמת חדרי בקרה חכמים שמרכזים את השליטה בכמות העצומה של המצלמות. גורמים במערכת הביטחון מדגישים כי פעולת רישות הערים והבינה המלאכותית המאפשרת לחקור ולהפיק מידע חיוני, היא רק רכיב אחד בתוך מערך שלם שיכול לסייע לפענוח האירוע, אך לא להיות פתרון לאירועים חריגים במיוחד באזורים רווי אוכלוסייה.
חיסול בכיר חמאס מחמוד אל מבחוח בדובאי, בשנת 2010, יוחס לפי פרסומים זרים למוסד הישראלי, והיה דוגמה מצוינת לקדמה הטכנולוגית שמסייעת לפענוח אירועים. למרות שגופי הביטחון המקומיים לא הצליחו לסכל את החיסול, ידעה משטרת דובאי לחקור במהירות את האירוע, להפיק מידע ממצלמות וחדר הבקרה החכם, ולהציג תוך מספר שבועות את פרטי 11 המחסלים שנכנסו בדרכונים מזויפים למדינה תוך שרטוט דרכי הפעולה שלהם עד לרגע הבריחה.
השאלה הגדולה היא מה עושה רשות מקומית שברחביה הוצבו מאות אלפי מצלמות? כמה כוח אדם היא תעסיק כדי לשלוט בהיקף עצום של מצלמות חכמות וטיפשות?
קוגניפיי מספקת פתרון לתופעת הצבת המצלמות ההולכת ומתרחבת בעולם. "הפתרונות שלנו עוזרים לארגונים לתעד, לנתח ולמנף נתונים בהיקפים גדולים במטרה לחזות סיכוני אבטחה ובטיחות, לנהל אותם ולטפל בהם, וכן לשמור על המשכיות עסקית ולייעל את הפעילות", מסביר ערן נועם, סמנכ"ל מכירות החברה באירופה, אפריקה והמזרח התיכון. "הפתרונות מספקים תובנות חשובות המאפשרות לחברות ולארגונים לעשות את הצעד הטוב ביותר בזמן הנכון, על ידי תיאום בין נתונים מובנים ונתונים שאינם מובנים מחיישנים וערוצים רבים, וזיהוי דפוסים חריגים ומגמות".
למשל, במקרים בהם תזהה המערכת התקהלות לא סבירה של אזרחים יפתח חלון במסך הבקרה שיעיר את תשומת לב הבקר למצלמה מהרחוב. כך גם במקרה בו יחליט אזרח לרוץ אל 'שטח מת' בשדה תעופה או תחנת רכבת כדי להיפרד מחברתו שנסעה מבלי להגיד לו שלום. שילוב של מערכת ניהול המצבים (Situator) יחד עם אפליקציה בסמארטפון, מאפשרת לאנשי הביטחון בשטח לדווח על תקריות ולשלוח צילומי וידיאו ותמונות למרכז הבקרה, ולקבל נתונים ומשימות בזמן אמת.
"Situator יכול לקבל התראות מסנסורים רבים באתר התקרית ולמקמם גאוגרפית על ידי GPS, ולאחר מכן 'מושך' וידיאו ממצלמות בקרה סמוכות. המפעיל במרכז הבקרה רואה מיד היכן ההתראות, מה מקורן, מה מתרחש ובאילו פעולות צריך לנקוט. התראות יכולות להתקבל גם מלחצני מצוקה הפזורים במקומות רבים", אומר נועם. על בסיס מידע שזורם אל חדר הבקרה, בשילוב מנועי חיפוש וידאו חכמים, ניתן סייע באיתור הדמות החשודה, היכן הייתה לפני הפיגוע, מה נתיב הבריחה שלה והאם היו לה סייענים.
המצלמות וחדרי הבקרה הן רק רכיב מודיעיני אחד מבין רבים. הקשב הרב של השב"כ מכוון בשגרה לסיכול טרור בשטחים ובעורף מדינת ישראל, ועיניו בוחנות היטב גם את המגזר הערבי, גם באמצעות מודיעים אנושי. בשנים האחרונות מגביר המגזר את מעורבותו בפיגועים על רקע לאומני בארץ ובחו"ל במסגרת "המדינה האסלמית", ולמרות זאת היקף המעורבים לא עולה על חצי אחוז ממספרם הכללי של ערביי ישראל. גורמים בכירים במערכת הביטחון דואגים להדגיש את הנתונים על היקף המעורבים בקרב המגזר הערבי ולהזכיר את מידת הנאמנות הגבוהה של הרוב המוחלט. למרות זאת, טוענים גורמים במגזר הערבי כי השב"כ מפעיל סוכנים בקרבם כדי לזהות שינויים והתארגנויות שאמורות לפגוע בביטחון המדינה.
גורמים במגזר מספרים כי רוב הכפר יודע מי מקורב ל'ממסד הישראלי' ומי לא, "למי יש קשרים במערכת הביטחון והוא גם מעביר מידע, ומי חי את החיים שלו בשקט". לדברי הגורמים מאזור הכפרים בצפון, דואג השב"כ לעקוב אחרי ההתנהלות גם במסגדים כדי לגלות הסתה נגד הממסד או ניסיונות לקרוא לבדלנות. גם לכך מצאו הקיצוניים פתרונות יעילים. אחרי הדרשה של האימאמים שחלקם מדברים ברמקול ואותם ניתן לשמוע מחוץ למסגד גם אם אינך שותף לתפילה במבנה, מתקיימים 'שיעורי חינוך' שלפעמים מתארכים שעות, במהלכם לכאורה נואם האימאם על הקרבה לדת, הקוראן והתרבות סביבה. "אם מישהו רוצה לדבר על נושאים אסורים או קיצוניים הוא לא יגיד אותם בדרשה הוא יחכה לשיעורי החינוך", הסביר גורם אזרחי והוסיף, "האימאם ידבר וידבר, ויעייף את אלו שהוא חושד בהם כסוכני שב"כ, ואחרי שהם יעזבו והוא ירגיש בטוח - הוא ירגיש חופשי לדבר על נושאים בעייתיים. ככה הם מסובבים סוכנים. אבל אני לא מכיר היום אימאם קיצוני שאומר את הדברים שלו בקבוצות גדולות".
מודיעין האותות של השב"כ שכולל מעקב ופיקוח על רשת האינטרנט, הסלולר והטלפונים הנייחים נכנס לפעולה באופן ממוקד בכפוף לחוק ולנהלים, רק לאחר שמתעורר מודיעין איכותי מהשטח נגד אדם או קבוצה. כזכור, המיקוד נגד המחבל מדיזינגוף התעורר בעקבות דיווח של אביו למוקד 100.
למרות היכולות הטכנולוגיות שיש לגופי הביטחון בישראל, ועל אף התרומה מצד גופי ביטחון פרטיים לשיפור האיסוף והניתוח של מודיעין אותו, הימלטות המחבל והיעלמותו מהרדאר מהווים הוכחה נוספת שהמצוי עדיין רחוק מהרצוי. הרשת הצפופה של מערכת הביטחון מסוגלת ללכוד רבים, אך החורים בה עדיין מאפשרים למפגע הבודד לחמוק, והיא תלויה לא רק במפעיליה ויכולותיהם בזמן אמת, אלא גם בחתימה טכנולוגית שישאיר אחריו המחבל, וכשאין כזאת איתורו הופך למשימה קשה מאוד.
האיום מצד המפגע הבודד, שהחליט על דעת עצמו לבצע פיגוע בלב אוכלוסייה מבלי שיידרש לחצות גבול או ביקורת ביטחונית, הולך וגובר ברחבי העולם. התשובה לכך היא לא רק אזרחים ערניים, ארגוני משטרה שמגיבים במהירות לכל תקרית, או גופי מודיעין איכותיים ששולטים בשטח כדי לסכל פיגועים או מפענחת אותם במהירות בסיוע טכנולוגיה אזרחית מתקדמת, אלא שילוב זרועות ושפה משותפת בין הגופים השונים. הפיגוע בלב תל אביב לימד יותר מכל כי כל דקה היא קריטית וחשובה להצלת חיים של אזרחים נוספים.
מלחם אותר וחוסל, אך המערכות יצטרכו להפיק לקחים. האתגר האמיתי של מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך יהיה בהפלת החומות בין גופי הביטחון השונים, שילוב יכולת והטמעת שפה משותפת. המשטרה והשב"כ, כמו שאר גופי האבטחה האזרחיים, חייבים לבצע אדפטציה מהתהליך שמבוצע בצה"ל בין חיל הים, חיל האוויר וכוחות היבשה שהתפתח בשנים האחרונות, בדרך לביצוע לתקיפת מטרות וסיכול הטרור בגבולות.
