ראשת עיריית קלן הנרייט רקר הגיבה היום (רביעי) לפרשה שזעזעה את העיר הגרמנית המנומנמת יחסית בימים האחרונים תקיפה מינית של עשרות נשים ושוד בערב השנה החדשה בקריאה לנשות העיר "לשמור מרחק מגברים זרים". רקר הרחיקה והפצירה בנשים "ללכת בקבוצות ולא להיפרד, גם אם הן במצב רוח טוב". כלומר, גם אם חס וחלילה שתית יותר מצ'ייסר אחד של פידג', עלייך להיזהר ולהישמר, להסתובב בפחד שמא גבר כזה או אחר ישחר לטרף.
סערה בגרמניה: עשרות נשים הותקפו מינית בידי כאלף גברים
והגבר? בסדר, הוא גבר, זה מה שהוא מתוכנת לעשות, לא? והרי אם אותו גבר אינו בדיוק לבן, על אחת כמה וכמה. כי ברור שבמשך כל שנת 2015 לא היה ולו מקרה אחד של תקיפה מינית. ברגע אחד, הגיעו כמה "בעלי חזות" והפרו את שלוותה של העיר שלא ידעה אונס מימיה.
עוד בוואלה! NEWS:
סטודנט עורר סערה בבריטניה: "אני לא נראה כמו אנס"
"הסטיגמה הורגת": יום המאבק באלימות נגד עובדות בתעשיית המין
"כסף דמים": מה יעלה בגורל מחאת הטמפונים שסחפה את העולם?
הדברים שעולים מעדויותיהן של עשרות נשים שיצאו לחגוג מזעזעים את המדינה ובצדק. תקיפה מינית ושוד של מי שלא יכולה להגן על עצמה, בדיוק כמו כל אחד או אחת שיותקפו על ידי כמה בני אדם במקביל, כפי שקרה בקלן, הם מעשים מזעזעים, שאסור לקבל בשום אופן. אלא שכלי התקשורת מיהרו לחגוג, בהיעדר מילה הולמת יותר, על זהותם של התוקפים מהגרים ממדינות צפון אפריקה.
שתי הרעות החולות של העולם המערבי מצאו זיווג מושלם בפרשה הנוכחית, וחזקה על כל מי שזכויות נשים, זכויות מהגרים וזכויות אדם חשובים לו להתנגד לכך בצורה הברורה ביותר. ניסיונות לתאר את המצב כהתנגשות בין זכויות מהגרים לזכויות נשים פשוט עושה עוול לנשים שהותקפו ולחברה הגרמנית כולה, שחייבת כמו כל חברה לטהר מתוכה את הסקסיזם. אסור לברוח מזה.
אני מקווה שכבר מיותר לציין את הסטטיסטיקה על השיעור המפלצתי והבלתי-נתפס של מקרי תקיפה מינית ואונס שנעשים על ידי גברים שמוכרים היטב לאותן נשים (או גברים). הקורבנות הראשונים של אלימות מגדרית הן הנשים שמגיעות מאותה הקהילה. ההתעלמות של כלי התקשורת ושל החברה האזרחית מאלימות מינית כשאינה צבועה גם בפער שבין לבן לשחום היא חטא כפול ומכופל.
זהותם הקולקטיבית של התוקפים לא רלוונטית. לצערנו, שנראה לא רב מדי נוכח המאמצים המאוד מוגבלים שלנו לעשות משהו בנושא, גברים בכל צבע תוקפים מינית ואונסים. הפתרון, שמגיע באיחור של כמה מאות שנים, צריך להיות חד וברור: מאבק באלימות המינית במקור. הגברים הם אלה שצריכים "לשמור מרחק של זרוע אחת לפחות", כפי שהציעה ראשת העיר, ואלה שחייבים להישמר ולהיזהר.
החברה כולה חייבת לחצוץ בין התוקף לקורבנותיו הפוטנציאליים, באמצעות חינוך, פעילות מניעה, שיטור, הגנה ויצירת מרחב בטוח. זריקת האחריות לעברן של הנשים חוטאת למטרה באופן פושע, וההתמקדות האובססיבית בזהות התוקפים שנועדה לנקות את ידיהם של הגברים הגרמנים גרועה לא פחות. קבוצת נשים שהפגינה אתמול בקלן הגדירה זאת היטב, כשקראו: "לא לסקסיזם, לא לגזענות".
הקריאה לאזרחי ישראל לעסוק בפעילות מודיעינית מורכבת על מנת לאתר את עקבותיו של נשאת מלחם, שירה למוות בשני בני אדם ברחוב דיזנגוף בסוף השבוע האחרון, ומאז מיקומו לא נודע, היא מגוחכת במקרה הטוב ומבעיתה במקרה הרע. בדיוק כך, עלינו גם לדרוש מהרשויות למלא את תפקידן ולהגן על נשים בחגיגות השנה החדשה בכיכר העיר, גם לאחר ששתו כוס או שתיים (או 20), ברחוב, במועדונים ובביתן.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.