"כסף דמים": מה יעלה בגורל מחאת הטמפונים שסחפה את העולם?

לפני כחודשיים, ב-26 באוקטובר, נפל דבר בבית הנבחרים הבריטי בלונדון. לקול מחיאות כפיים סוערות, חבר הפרלמנט הוותיק והשמרן ביל קאש הצליח להעלות על דל שפתיו מילה אחת פשוטה – "טמפונים" – בתום דיון שלם שבו עשה כמעט הכול כדי להימנע מלומר את השם המפורש. עמיתתו סטלה קריסי, שסירבה לשוב למקומה בשלב מסוים בדרישה שקאש יפסיק להתחמק מהמילה המביכה לכאורה, מיהרה להגיב בחשבון הטוויטר שלה: "הצלחנו לגרום לביל קאש לומר 'טמפון' וזה נרשם בפרוטוקול – מי אמר שאי אפשר להשיג התקדמות?".

מחוץ לפרלמנט התכנסו באותה העת – כמו בשבועות שלפני ושאחרי – מפגינות לא רבות, אך כאלה שלא ניתן היה להתעלם מהן. פעם הן הגיעו עם מכנסיים לבנים צבועים ב"כתמי דם" אדומים, בפעם אחרת עם טמפוני ענק, ולעתים פשוט עם שלטים, כולם בקריאה למחוקקים הבריטים לבטל את מיסוי היתר על מוצרי היגיינה נשית.

לקריאה נוספת:
העליון בהודו: "נחוץ שינוי חוקי" כדי להאריך את מעצר האנס מ-2012
"הסטיגמה הורגת": יום המאבק באלימות נגד עובדות בתעשיית המין
סטודנט עורר סערה בבריטניה: "אני לא נראה כמו אנס"

תנועת המחאה, שסחפה אחריה נשים – וגם לא מעט גברים – בבריטניה, באוסטרליה, בצרפת ובמדינות נוספות בחצי השני של השנה האחרונה, ביקשה לשנות את המעמד החוקי של טמפונים ותחבושות היגייניות, כך שהמיסוי עליהם יפחת, וכך גם עלותם לצרכניות. באופן תמוה למדי, טמפונים מוגדרים בבריטניה כמוצרי מותרות, וככאלה, לא ניתן להוריד את המס שנגבה עליהם מתחת ל-5%, זאת במסגרת החוק הבריטי ותקנות האיחוד האירופי.

עד שנת 2000, נשים בריטיות שילמו לא פחות מ-17.5% מס על מוצרי היגיינה. אולם בעקבות הצעת חוק שהעבירה באותה השנה חברת הפרלמנט ממפלגת הלייבור דון פרימרולו, שיעור המס ירד ל-5%. מיסוי דומה נמצא גם, בין היתר, בצרפת, בבלגיה, באוסטרליה, באיטליה, בגרמניה, במלזיה וב-40 מתוך 50 מדינות ארצות הברית. אירלנד היא המדינה היחידה החברה באיחוד האירופי שבה לא נגבה מס כזה, רק בשל העובדה שדבלין הגדירה טמפונים כמוצרי צריכה בסיסיים שהמס שנגבה עליהם הוא 0% עוד לפני ההצטרפות לאיחוד.

עם התגברות המחאה באירופה ובאוסטרליה, כלי התקשורת בקניה, למשל, התגאו בכך שהמדינה המזרח-אפריקנית גובה 0% מע"מ על מוצרי היגיינה נשית, וכך גם טנזניה השכנה וניגריה במערב אפריקה. עם זאת, עלות המוצרים במדינות אלה אינה מאפשרת לנשים רבות מהאוכלוסייה לרכוש אותם, ומנתוני סוכנות האו"ם לילדים ולחינוך, UNICEF, עולה כי אחת מכל עשר תלמידות אפריקניות נאלצות להפסיד ימי לימודים באופן קבוע בשל גישה מוגבלת למוצרי היגיינה.

הקמפיין הנוכחי, לביטולו המוחלט של המס בדומה למוצרי בסיס אחרים, החל לצבור תאוצה לקראת סוף שנת 2014, אולם רק בחודשים האחרונים הגיע לחשיפה לאומית ובינלאומית של ממש – וגם לכמה הישגים לא מבוטלים. "אין שום דבר יוקרתי במחזור שלי", הבהירה כתבת העיתון הבריטי "אינדפנדנט" נטשה פרסקי במאמר דעה שהתפרסם לאחרונה, וציינה שורה של מוצרים שבניגוד להיגיון אינם מוגדרים מוצרי מותרות, אלא מוצרי בסיס שהמס עליהם הוא 0%. בין אותם מוצרים, ג'לי אלכוהולי, בשר קרוקודיל, עוגיות השוקולד-תפוז הידיעות "Jaffa Cakes" – וסכיני גילוח לגברים.

לורה קוריטון, יוזמת העצומה שהעלתה את הסוגייה לשיח הציבורי, טענה: "בעוד שאנחנו יכולים לחיות מבלי לצרוך את בשרן של חיות מוזרות, אנחנו לא יכולים לחיות בלי ההשתתפות של מי שבמחזור בחיים הציבוריים, וזו תלויה בגישה למוצרי היגיינה". בכירה בסוכנות האו"ם לזכויות אדם, ג'יוטי סאנגהרה, התייחסה לקמפיין וטענה כי הסטגימה סביב המחזור הנשי היא "הפרה של כמה זכויות אדם, ובראשן הזכות לקיום בכבוד".

מלבד הפגנות יצירתיות יותר או פחות ברחבי בריטניה ובמדינות נוספות באירופה ובעולם כולו, התנועה למיגור מס הטמפונים והגדרתם מוצר יסוד הצליחה באמצעים יצירתיים למדי לגרום למדינות שלמות לדבר על אחד הנושאים המאיימים ביותר, כך התברר – המחזור הנשי. בחודש יולי האחרון, ובעקבות לחץ ציבורי נרחב, נכנסו לתוקפן בקנדה התקנות החדשות שנחקקו רק חודש לפני כן, ולפיהן לא ייגבה מס על טמפונים. ואולם, במדינות אחרות זה לא היה קל כל כך.

הרשתות החברתיות גויסו לקמפיין, והצליחו ליצור מרחב ששובר את קשר השתיקה סביב המחזור הנשי. בין רגעי השיא של המחאה בצורתה האינטרנטית, שני קליפים שהופצו בחודש אוגוסט האחרון. הראשון, גרסת כיסוי בריטית לשיר "Bad Blood" של טיילור סוויפט, שקורא לממשלה לבטל את המיסוי, ובינתיים מציג נשים מנסות למצוא פתרונות אלטנרטיביים לעצירת הדימום. הסרטון השני מגיע מאוסטרליה, והוא גרסת כיסוי נשית ל"Drop It Like It's Hot" של סנופ דוג. כלי התקשורת באוסטרליה דיווחו בהתרגשות על כך שאחותו של ראש הממשלה דאז טוני אבוט מופיעה בקליפ.

לפני כשבועיים, הפרלמנט הצרפתי אימץ את התקנות הבריטיות הנוכחיות, והוריד את שיעור המס על מוצרים היגיינה נשית ל-5%. זמן קצר לפני כן, הממשלה באוסטרליה הפילה הצעה דומה. בלונדון, שם נאלצה הממשלה להבהיר שוב ושוב כי תקנות האיחוד האירופי כובלות אותה בכל הנוגע לשינוי מס שכזה, נמצא מעין פתרון ביניים, שהוביל בגאון שר האוצר ג'ורג' אוסבורן, לפיו כל כספי המסים שייגבו מרכישת טמפונים – כ-15 מיליון לירות שטרלינג בשנה – יופנו לעמותות המסייעות לנשים שנפגעו מאלימות במשפחה.

הצעתו של אוסבורן זכתה לגינוי מידי ונרחב, בטענה שמדובר מצד אחד בהתחמקות מהעלמת מס הטמפונים, ומהצד השני בהצבת תנאים להעברת סיוע נחוץ לקורבנות אלימות. ההפגנות ופעולות המחאה, שבקושי פסקו, המשיכו ביתר שאת, כשאוסבורן הפך במידה מסוימת למוקד שלהן. עם התקרבות חג המולד, הרשת הוצפה בבדיחות יצירתיות על כך שטמפונים, שהרי נחשבים למוצר מותרות, יהיו מתנה מושלמת לחג. מועדון אחד בהאדלספילד שבצפון אנגליה, "קאמל קלאב", אף הגדיל לעשות והציב על רחבת הריקודים את ה"Sani-Tree", העץ הסניטרי, שקושט – איך לא – בטמפונים ובתחבושות.

למרות ביקורת מסוימת על הקמפיין, הנקודה המרכזית – טמפונים אינם מוצרי מותרות, כפי שהם מוגדרים כעת בחוק – הפכה לקונצנזוס כמעט מוחלט, והמחאה התקדמה לעבר סיום השנה עם רוח גבית מארגונים אזרחיים, כלי תקשורת (כולל כתב העת הנחשב לענייני אופנה ולייף סטייל "מארי קלייר") וידוענים לא מעטים. המחוקקים הבריטים התחייבו בחודש שעבר להביא את הסוגיה לפתחו של הפרלמנט האירופי, שיוכל לשים סוף להגדרה הבלתי-מאוזנת של מוצרי יסוד ומוצרי מותרות. אולם על פי ההתקדמות עד כה, נראה כי לא יהיה קל לפעילות לשכנע את המחוקקים בצורך לשינוי תקנות המיסוי.