אחרי הפיגוע - רחובות תל אביב נותרו שוממים: "חוששים לצאת מהבית"

על דלת הבר הוותיק "אילקה" שברחוב דיזנגוף תלוי שלט קטן שמסביר מדוע החליט בעליו לסגור את שעריו: "לקהל לקוחותינו וחברינו. עקב אירוע הטרור הנפשע ותוצאותיו הטראגיות, ולמען כיבוד זכרם של הנרצחים הי"ד, האילקה יהיה סגור היום. לא ניכנע לטרור. נשוב לפעילות בהקדם". לצד השלט תלוי דגל ישראל ומעל שניהם – בלונים במגוון צבעים שנותרו כנראה ממסיבת הסילבסטר. כ-200 מטר מצפון לשם, גם כן על רחוב דיזנגוף, ממוקם הבר "סרבסה". גם מנהליו החליטו אמש, כאות הזדהות, לסגור את הדלתות. "אנחנו משתתפים בצערם של חברינו לרחוב, למקצוע ובכלל", הסבירו בהודעה שפרסמו מנהליו. "אנחנו לא מוצאים סיבה ביום כזה לפתוח את הבר, לכן נהיה סגורים – בתקווה לימים יפים יותר".

מלבד כמה מקומות בודדים, כמעט כל הברים באזור בר "סימטא" שבו נרצחו שני בליינים בשישי בצהריים, נסגרו לשם הבעת סולידריות. רחוב דיזנגוף והרחובות הסמוכים לו היו שוממים לחלוטין, והיחידים שהעזו לצאת מהבית הם אלו שנאלצו לקחת את הכלב לסיבוב או לקנות סיגריות במכולת. הרחוב, שאליו מגיעים מדי ערב שבת מאות אם לא אלפי בליינים, הפך בן רגע לרחוב רפאים. מראה כמעט בלתי נתפס עבור התל אביבים ועבור המבקרים הרבים בעיר ביום שישי בערב. מתברר שגם תל אביב יכולה לקחת הפסקה לפעמים.

עוד בנושא:
החשוד בפיגוע בתל אביב: התמכר לסמים והיה "מעורער בנפשו"
"שמענו יריות, אנשים רצים וצועקים": האזינו לשיחה למוקד החירום
משפחת החשוד מהפיגוע בתל אביב המומה: "לא כך חינכנו את ילדינו"

מחוץ לזירת הפיגוע התאספו עובדי הבר שהותקף וחבריהם. הם לא החליפו יותר מדי מלים ביניהם. במקום זאת, העדיפו להתחבק, להזיל דמעה בצוותא ולהדליק נרות נשמה לצד שברי הזכוכית שעדיין לא נאספו. סרט הסימון המשטרתי האדום כבר הוסר מהכניסה לבר, והעובדים ההמומים הציצו פנימה כדי לנסות ולשחזר מה בדיוק קרה והיכן ישבו הנפגעים בזמן הירי הקטלני. הם לא יכלו לשבת בבית ולצפות בשידורים מסביב לשעון. הם הרגישו צורך להיפגש ולחלוק את הכאב.

המסעדות והברים שהחליטו בכל זאת לפתוח בשישי בלילה עמדו ריקים כמעט לחלוטין. כ-90% מההזמנות בוטלו והמלצרים נותרו חסרי תעסוקה. "כמעט כל מי שצלצלנו אליו כדי לוודא הגעה – ביטל", אמרה שירה, מנהלת משמרת במסעדה הפופולרית "גוצ'ה", שממוקמת כמאה מטר ממקום הפיגוע. "אם המחבל היה נתפס, המצב היה שונה. אנשים היו מגיעים. אבל אנשים עכשיו פשוט פוחדים לצאת מהבית. אגב, אנשים גם לא רוצים לצאת כי הם מבואסים. אי אפשר הרי לשים את מה שקרה בצד ולהמשיך כאילו כלום. הפיגוע קרה מאוד קרוב אלינו פיזית, אנחנו מכירים את האנשים שעובדים שם, יש פה אנשים שהכירו את אחד ההרוגים. וכשזה ממש לידך, אתה מסתכל על זה בצורה שונה".

איך נראית המסעדה בימי שישי בדרך כלל?

"אם תגיע למסעדה בדיוק באותה שעה ביום שישי אחר, תראה עולם אחר. המסעדה תמיד מלאה בשישי בלילה, זה היום הכי חזק שלנו. יש גם לא מעט מלצרים שלא הגיעו כי הם פחדו לצאת מהבית. ואני מבינה אותם. אם זה היה תלוי רק בי, גם אני הייתי נשארת בבית".

לא רחוק משם נמצא בר פופולרי מאוד שמנהליו החליטו לפתוח למרות הפיגוע. מנהלת המשמרת סיפרה לנו על ההתלבטות הקשה ועל כך שההחלטה לפתוח אותו באה מתוך אמונה "שאסור שזה יכניע אותנו". היא סיפרה שהמלצרים חששו מאוד להגיע ולכן הוחלט לאפשר להם לא להגיע. מי שבכל זאת בחר להגיע ולעבוד, קיבל ארוחה מפנקת ("שקשוקה מעולה") בתחילת המשמרת ומילות תודה והערכה מצוות ההנהלה.

על מנת להגביר את הביטחון של הבליינים הבודדים והאמיצים שהגיעו לבר, הוחלט לשכור מאבטח. "למרות זאת, 85% מההזמנות להיום בוטלו. אנשים ממש חוששים לצאת. קשה לראות את הבר ככה ואת דיזנגוף ככה. בדרך כלל אני לא נחה לשנייה בימי שישי בלילה. עומד פה תור עצום של אנשים שרק מחכה שיתפנה שולחן. אני רצה ללא הפסקה, מארגנת ומסדרת, וממש מזיעה. ועכשיו אני יושבת פה עם תה, אין עבודה, אין אנשים. כל הבר פנוי. תל אביב עצובה היום".

מנהל הבר "פרישמנס" שנמצא בפינה הרחובות דיזנגוף ופרישמן, החליט גם הוא לפתוח את המקום. מצדו האחד של הבר יושבים חמישה חברי ילדות בני 35 שנראים די מרוצים מכך שהבר עומד כולו לרשותם ללא הפרעה, ללא צפיפות וללא רעשי רקע של בליינים נוספים. "שמע, אנחנו נשואים עם ילדים. קבענו את הפגישה הזו כבר לפני כמה שבועות ולא התלבטנו היום לרגע אם לבטל", הסביר מיקי וחבריו הנהנו בהסכמה. "בשבילנו, כדי שנצליח לתאם ולקבוע יציאה נוספת, אנחנו צריכים להתחיל את התהליך חודשיים מראש. אנחנו לא בבאסה כי אנחנו רגילים לזה. כזו היא תל אביב. היו פה לא מעט פיגועי טרור וגם אז לא חשבנו להפסיק לגמרי לצאת ולהמשיך בחיים הרגילים שלנו. אלה הם החיים בתל אביב ואלה הם החיים בישראל. כל יום יש פה פיגוע, אז מפסיקים לחיות?".

בקצה השני של הבר יושבים עדי, בת 24, הגר, בת 20 ואורי, בן 29, שתי אחיות ואח שחוגגים את יום הולדתו של האחרון. עדי והגר הגיעו מבית ההורים בעמק חפר לבקר את אורי התל אביבי, לא לפני שהתבקשו - יותר נכון, "נדרשו" – לשלוח עדכונים שוטפים בהודעות טקסט לאמא המודאגת. "אנחנו קצת פוחדים אבל יום הולדת יש רק פעם בשנה", אמרה עדי. "אנחנו לא חוגגים פה עם זיקוקים ובלונים. בסך הכול ממשיכים לחיות ומציינים בצורה צנועה את האירוע". אורי, שיוצא לבר מדי יום שישי אמר שעצוב לו "לראות בר לא מלא", והוסיף: "אנחנו חיים במציאות שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להקפיא את החיים שלנו. יש פה ניידות משטרה, ולא סביר שיקרה פה משהו שוב. אני יכול להבין ברים שסוגרים לאות הזדהות. מצד אחד זה מאוד מכובד אבל מצד שני, רוחנו לא נפגעת".

ליד כיכר דיזנגוף עמדה חבורת בחורים ובחורות שבדיוק סיימו לאכול ארוחת ערב במסעדת "לה-שוק" הסמוכה. "חשוב לציין, לא יצאנו לחגוג, יצאנו רק לאכול", הם הבהירו. "אנחנו לא חוששים מכך שהמחבל עדיין חופשי, כי ברור לנו שדיזנגוף הוא המקום הכי בטוח כרגע בארץ. התחושה היא פשוט לא נעימה. זה זעזע גם אותנו וזה היה נושא השיחה היחיד שלנו לאורך כל הארוחה. לא ראינו טעם לשבת בבית. העדפנו להיפגש ולאכול יחד".

ומכאן אתם מתכוונים לצאת לשתות משהו?

"לא, לא. בשביל זה אין לנו מצב רוח. לאכול במסעדה זה עוד בסדר. לשתות בבר לא מתאים לנו היום".

אבל לא רק המסעדות והברים ספגו מכה ביום שישי בלילה. גם בית הקולנוע הוותיק "רב-חן" שנמצא בכיכר דיזנגוף חווה את אחד מימי השישי החלשים שלו בשנים האחרונות. "בדרך כלל מגיעים 500 איש לסרטים של שעה 22:00 בלילה, הפעם הגיעו בקושי 200", אמר הקופאי. המסעדה המקסיקנית הסמוכה לבית הקולנוע נסגרה אף היא וכך גם עלה בגורלו של בית הקפה האהוב שנמצא מעבר לכביש. זוג בטרנינג שעובר בסמוך נבהל מסירנות של שתי ניידות משטרה ומאיץ את צעדיו חזרה הביתה. המוכר העייף בסופרמרקט מוכן להישבע שמחר העיר תחזור לעצמה לחלוטין. "ואם לא מחר, אז מחרתיים. אני בטוח".