החשוד בביצוע פיגוע הירי היום (שישי) ברחוב דיזנגוף שבמרכז תל אביב, שכוחות הביטחון עדיין סורקים אחריו בשעה זו, ישב בעבר בכלא בישראל בעקבות ניסיון לחטוף נשק מחייל וכיוונו אליו בצומת כרכור בשנת 2007, אך טען כי עשה זאת על רק מצבו הנפשי. אז, גזר עליו בית משפט המחוזי בחיפה חמש שנות מאסר במסגרת הסדר טיעון שנקבע בין סנגורו לפרקליטות. הוא הביע חרטה על מעשיו ו"ביקש את רחמי בית המשפט".
על פי כתב האישום שהוגש ב-2007, החשוד הגיע לתחנת הסעה בצומת כרכור בחודש יולי באותה שנה ותקף חייל שהיה במקום. הוא היכה את הלוחם באגרופים, השכיב אותו על מכסה מנוע של כלי רכב וחבט בו ראשו, תוך שניסה למשוך מידיו את רובה ה-16-M שלו. במהלך המאבק, נקרעה רצועת הנשק, והחשוד נטל אותו וכיוון אותו לעבר החייל.
לקריאה נוספת:
"שמענו יריות, אנשים רצים וצועקים": האזינו לשיחה למוקד החירום
כוחות הביטחון מנהלים מצוד אחר המחבל מלשכת חולדאי | עדכונים שוטפים
פצוע ירי בתל אביב: "נפגעתי בכתף, השתטחתי וירדתי למקלט"
בשלב זה, כך עולה מכתב האישום, הצליח החייל לקום, התגבר על המחבל ונמלט מהמקום. ביום שלמחרת, הוא נלכד על ידי השב"כ והמשטרה. ואולם, שם זה לא נגמר וכשהגיע לתחנת המשטרה, תקף החשוד שוטר וניסה לחטוף את אקדחו האישי. כמו כן, במהלך השחזור של אירוע תקיפת החייל, הוא תקף שוטר נוסף וחנק אותו.
סנגוריו של החשוד טענו, בין היתר, כי הוא התמכרותו לסמים מסוג ספידים ואקסטזי הובילה להידרדרות במצבו הנפשי. הוא הודה במעשיו והביע חרטה עליהם, וחוות דעתו של פסיכיאטר קבעה כי הוא "בחור בעל הפרעות אישיות הצורך סמים ואלכוהול מגיל צעיר, הנוהג בעבריינות סביב נושא הסמים". קודם לכן, הוא ריצה שנת מאסר בגין עבירות סמים.
במהלך שהותו בכלא, עתר החשוד בבקשה להיכנס לתכנית לטיפול שליטה בכעסים, אולם בקשתו נדחתה. כמו כן, בקשות שהגיש לצורך יציאה לחופשות נדחו בשל מידע חסוי, שהצביע על התנהגות אלימה מצדו בין כתלי הכלא.
כשנקבעה עסקת הטיעון, שבה נגזרו על המחבל חמש שנות מאסר, כתבה השופטת צילה קינן בפסק הדין כי העבירות בהן הורשע חמורות מאוד. לדבריה, "העונש המוצע הוא משמעותי והולם את נסיבות ביצוען של העבירות", אך הסבירה כי גזר הדין הקל עליו.
"הנאשם, כפי שעולה מדברי הסנגור ומהמסמכים הרפואיים, לא עשה את המעשים על רקע לאומני אלא על רקע מצב נפשי מעורער הנובע מהפרעה נפשית שהוחמרה עקב שימוש בסמים", הסבירה, ואף הוסיפה כי נכונותו של החשוד לשאת בעונש כבד יותר והבעת החרטה מצדו היא זו שהביאה לקבלת העונש הקל יחסית. במקביל לעונש המאסר, קבעה קינן בזמנו כי החשוד יימצא במעקב פסיכיאטרי בכלא.