הזדמנות לשינוי: ממשלת הימין בארגנטינה קורצת לישראל

(צפו: טראמפ קרא לאסור כניסת מוסלמים לארה"ב - וחטף גינויים)

לאחר הניצחון בבחירות בסוף אוקטובר, מאוריסיו מקרי הושבע בחמישי האחרון לנשיא ארגנטינה. בחירתו של מקרי, שהתמודד בראש גוש של מפלגות ימין-מרכז, שמה קץ ל-12 שנים של שלטון השמאל במדינה, ויתרה מכך, לשלטונם של בני הזוג נסטור וכריסטינה קירשנר. בישראל רואים בחיוב את עלייתו של מקרי לשלטון, ומצפים לשיפור משמעותי ביחסים עם ארגנטינה, אחרי כמה שנים לא קלות במערכת היחסים בין המדינות.

מקרי ביקר בישראל פעמיים לפחות בעשור האחרון. פעם אחת ב-2006, כאשר עוד כיהן כנשיא קבוצת הכדורגל בוקה ג'וניורס, והגיע עם הקבוצה לביקור בארץ, שכלל משחק ידידות מול מכבי תל אביב (האורחים מארגנטינה ניצחו). ביקורו הנוסף היה לאחר שכבר כיהן כראש העיר של בירת ארגנטינה, בואנוס איירס, והגיע לישראל במסגרת כנס ראשי ערים של משרד החוץ. הוא מגדיר את עצמו ידיד ישראל, ומאז בחירתו לתפקיד הספיק לשוחח בטלפון עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולהבטיח לו כי "יחסה של ארגנטינה לישראל הולך להשתנות".

עוד בוואלה! NEWS:
מאחורי מסך מרצד עם קריאות "תמות": אורן חזן סיפר מדוע הושעה
בצל הסערה סביב דבריו על המוסלמים: טראמפ ביטל את ביקורו בישראל
באופוזיציה מתרעמים על דוח העוני: "נתניהו חייב לתת את הדין"

שנות שלטונה של הנשיאה היוצאת כריסטינה קירשנר לא עשו טוב למערכת היחסים בין ישראל לארגנטינה. קירשנר קירבה את מדיניות החוץ הארגנטינאית לקו שהובילה ונצואלה של הוגו צ'אבס. כלומר, שיפור משמעותי ביחסים עם איראן, לצד התרחקות מארצות הברית, אירופה וישראל וביקורת גוברת כלפיהן. בהקשר האיראני, הדברים הגיעו לידי כך שארגנטינה ואיראן חתמו על הסכם שיאפשר לטהראן להשתתף באופן פעיל בחקירת הפיגועים נגד הקהילה היהודית והשגרירות הישראלית בבואנוס איירס בשנות ה-90 - שאיראן היא החשודה המרכזית באחריות להם.

קירשנר הובילה קו תקיף נגד ארצות הברית, שבא לידי ביטוי במתקפות קשות לא רק על הממשל האמריקני, אלא גם על בנקים וחברות אמריקניים שלטענתה פגעו בכלכלת ארגנטינה. בכמה מקרים, הזהירו בכירי הקהילה היהודית במדינה, המונה כ-200 אלף בני אדם, כי ההערות שלה בנושא זה גלשו לסטריאוטיפים אנטישמיים. הנשיאה היוצאת גם דאגה ללבות מחדש את הסכסוך הנושן בין ארגנטינה לבריטניה בנושא איי המלווינס, או איי פולקלנד.

הקו הלעומתי בא לידי ביטוי גם ביחסים עם ישראל. בירושלים אמנם התעודדו ממינויו של הדיפלומט היהודי הקטור טימרמן – בן לעיתונאי ופעיל זכויות אדם שנרדף על ידי החונטה הצבאית בארגנטינה בסוף שנות ה-70 ומצא מקלט בישראל – בשנת 2010 לתפקיד שר החוץ. אלא שגם אם המינוי של טימרמן השפיע לטובה על היחסים, התמונה הכוללת לא הייתה מעודדת כלל, על רקע תמיכה הולכת וגוברת של ארגנטינה בפלסטינים, כולל הכרה בפלסטין כמדינה לפני חמש שנים, וביקורת קשה כלפי המדיניות הישראלית.

הניצחון של מקרי בבחירות נבע בראש ובראשונה מהמצב הכלכלי במדינה, אבל הוא הושפע גם מההבדלים בינו לבין קירשנר בתחום המדיני. מקרי הבטיח בבחירות לשפר את יחסי ארגנטינה-ארצות הברית, להרחיק את ארגנטינה מהברית עם ונצואלה הרדיקלית ולשנות את היחסים עם איראן. ישראל לא הייתה נושא משמעותי במערכת הבחירות, אבל מקרי זכה לתמיכה גדולה בקהילה היהודית, והשבוע אף הגיע עם רעייתו להדלקת נרות חנוכה עם כמה מבכירי הקהילה.

לטקס השבעתו של מקרי שלחה ישראל ייצוג בדרג שר – שרת התרבות מירי רגב – סימן לחשיבות שייחסה ירושלים לאירוע. "שינוי השלטון בארגנטינה מהווה עבורנו הזדמנות לחידוש הידידות הקרובה והאינטימיות ביחסים בין המדינות", אמר לוואלה! NEWS דיפלומט ישראלי באמריקה הלטינית.

השאלה הגדולה היא אם לחילופי השלטון בארגנטינה תהיה השפעה גם על מדינות אחרות בדרום אמריקה, שהפכה בעשור האחרון ליבשת מאתגרת מאוד עבור ישראל עם עלייתן של כמה ממשלות שמאל חזקות. לאורך המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, דרום אמריקה עברה כמה "גלים" של תהפוכות פוליטיות, ומאז בחירתו של מקרי, התרחשו גם בחירות לפרלמנט בוונצואלה, שבהן ניצחה האופוזיציה הימנית אחרי שנים של שלטון שמאל מוחלט במדינה.

עוד מוקדם לומר אם מדובר בגל שיסחוף גם מדינות אחרות באמריקה הלטינית, אבל בישראל בהחלט עוקבים בעניין אחר ההתפתחויות. בינתיים, ראש הממשלה נתניהו הזמין את מקרי לבקר בישראל, ואילו נשיא המדינה, ראובן ריבלין, צפוי לערוך במהלך 2016 סיור בדרום אמריקה, שיכלול גם עצירה בבואנוס איירס.

זה היה אמור להיות יום חגם הגדול של העיתונאים המקומיים והזרים בירושלים. המועמד המוביל במרוץ הרפובליקני לנשיאות ארצות הברית, דונלד טראמפ – כנראה האיש המסוקר ביותר בעולם בשנה האחרונה – מגיע לביקור בעיר הקודש, ושוקל אפילו לקפוץ להר הבית. "אני חושב שאני הולך לפרוש אחרי שאסקר את הביקור הזה", טען כתב אמריקני המוצב בארץ זה כשנה. "אני לעולם לא אצליח לסקר אירוע גדול יותר מדונלד טראמפ עולה למסגד אל-אקצא".

אלא שאתמול טראמפ אכזב את כל מי שציפה להגעתו, והודיע כי החליט לדחות את הביקור בישראל "לזמן שבו כבר אהיה נשיא". טראמפ לא ממש סיפק הסבר מפורט להחלטה, ובהמשך הבהיר שרצה "למנוע לחצים על ראש הממשלה נתניהו". נתניהו, כזכור, כבר הודיע יממה קודם לכן שכאשר טראמפ יגיע לארץ, הוא מתכוון לפגוש אותו, כחלק ממדיניות ברורה שלו לפגוש כל מועמד אמריקני לנשיאות שמגיע לביקור בישראל. נתניהו הבהיר כי ההסכמה לפגוש את טראמפ אינה מהווה הסכמה לדעותיו, והסתייג באופן ספציפי מקריאתו הגזענית של המיליארדר לאסור באופן גורף על כניסת מוסלמים לארצות הברית.

הביטול של טראמפ הציל את נתניהו מדילמה נוראה. מצד אחד, ברגע שטראמפ הודיע על כוונתו לבקר בישראל, ראש הממשלה לא באמת היה יכול שלא להיפגש עמו. הסיכוי שטראמפ באמת ייבחר לנשיא אמנם נמוך, אבל הוא קיים, וסירוב לפגוש אותו היה יוצר נזק למערכת היחסים בין השניים. מעבר לכך, נתניהו כבר פגש בשנה האחרונה כמה מהמועמדים הרפובליקנים שהגיעו לבקר בישראל, וסירוב להיפגש דווקא עם טראמפ יכול היה להתפרש כהתערבות מצדו במערכת הבחירות הפנימית במפלגה הרפובליקנית.

אלא שתמונה עם טראמפ הייתה הדבר האחרון שנתניהו זקוק לו כרגע. מאז הכישלון לעצור את הסכם הגרעין בין איראן למעצמות, נתניהו עסוק במשימה מרכזית אחת מול ארצות הברית: שיקום מעמדה של ישראל בקרב המפלגה הדמוקרטית. סקר נרחב שערך מכון המחקר "ברוקינגס" מראה עד כמה נפגעה ישראל בקרב הקהל הדמוקרטי בשנה האחרונה. על פי הסקר, 49% מהם תומכים בהקשחת הקו האמריקני נגד ישראל בנושא ההתנחלויות עד כדי הטלת סנקציות על ישראל, 18% בלבד אמרו שיש להם דעה חיובית על נתניהו – בהשוואה ל-51% בקרב הרפובליקנים – וכמחציתם תמכו בכך שארצות הברית לא תכשיל הצעה להקמת מדינה פלסטינית במועצת הביטחון של האו"ם.

טראמפ הפך בחודשים האחרונים לדמות המושמצת ביותר בקרב החוגים הליברליים-דמוקרטיים של ארצות הברית. נכון, אף פוליטיקאי רפובליקני לא אהוד במיוחד בצד השני של המפה הפוליטית, בדיוק כפי שהילרי קלינטון שנואה בקרב הרפובליקנים, אך אמירותיו הגזעניות של טראמפ שמו אותו בקטגוריה נפרדת. תמונה של לחיצת יד בינו לבין נתניהו הייתה מהווה תחמושת אידיאלית עבור גורמים פרו-פלסטיניים בארצות הברית, שפועלים כדי להעמיק עוד יותר את הקרע בין ישראל למפלגה הדמוקרטית.

לכן, נתניהו זכה לסוג של "נס חנוכה" כאשר טראמפ הודיע שהוא מבטל את הביקור. מבחינת המיליארדר השאפתן, לביקור בישראל הייתה חשיבות מסיבה אחת בלבד: נתניהו הפך בשנים האחרונות, על רקע מאבקו המר עם הנשיא אובמה, לדמות נערצת בחוגי הימין השמרני-נוצרי בארצות הברית. טראמפ נאבק על הקהל הזה בדיוק מול הסנאטור טד קרוז, שידוע בתמיכתו המוחלטת בקו של ראש הממשלה. טראמפ גם זוכר שלקראת הבחירות בישראל ב-2013, הוא פרסם סרטון תמיכה בנתניהו, ואולי קיווה שנתניהו יחזיר לו טובה כעת כשהוא זקוק לתמיכה בעצמו.

בלשכת ראש הממשלה התעקשו כי טראמפ ביטל את הביקור על דעת עצמו בלבד, ללא כל התערבות, לחץ, רמיזות או בקשות מצד ישראל. האמת היא שההודעה שנמסרה מנתניהו, לפיה הוא מתנגד להצעת טראמפ לאסור על מוסלמים להיכנס לארצות הברית, לא ממש השאירה לטייקון ברירה. האפשרות שנתניהו יסתייג מהמדיניות של טראמפ גם כאשר הם ייפגשו הייתה מבעיתה. במקום לקבל תמיכה מראש הממשלה הישראלי, טראמפ היה נפגש איתו רק כדי לקבל הרצאה מצולמת.

השבוע דווח בוואלה! NEWS על מחווה מרגשת של אזרחי דנמרק לדן אוזן, המאבטח היהודי, ובן לאב ישראלי, שנרצח בפיגוע בבית הכנסת בקופנהגן בפברואר האחרון. קוראי העיתון הנפוץ ביותר בדנמרק בחרו את אוזן, בן 37 במותו, ל"איש השנה" של ארצם לשנת 2015. ראש הממשלה המקומי שיבח את הבחירה ואמר כי אוזן, שנאבק במחבל ובכך הציל את חייהם של עשרות מתפללים בבית הכנסת, הוא "דוגמה ומופת" לגבורה וחוסר אנוכיות. ראש הממשלה לארס רסמוסן אף הגיע בעצמו להשתתף בטקס שבו הוענק הפרס לאוזן.

פוליטיקאים ישראלים בכירים התייחסו בשנה שעברה לדנמרק ודיברו בגנותה. כך למשל, סגן שר הביטחון אלי בן-דהן (הבית היהודי) האשים את דנמרק באנטישמיות, ואילו אופיר אקוניס מהליכוד אמר שדנמרק "הפכה למדינה הכי אנטי ישראלית באירופה". זאת, על רקע מחלוקות שפרצו בין ירושלים לקופנהגן בנושאים כמו חוקיות ההתנחלויות והגבלת השחיטה הכשרה במדינה.

גם כיום יש לא מעט מחלוקות בין ישראל לדנמרק, אבל זה מגוחך להגדיר את המדינה הזו כאנטישמית או אנטי-ישראלית. כאשר שוודיה, שכנתה של דנמרק, הכירה בשנה שעברה ב"מדינת פלסטין", הדנים סירבו לפרסם החלטה דומה, למרות פניות ובקשות שהגיעו משטוקהולם. ישראל דורשת מהעולם, בצדק, להפריד בין ביקורת על ישראל לבין טענות קיצוניות ולא מבוססות כלפיה. יש לדרוש את אותו הדבר גם מנבחרי הציבור שלנו, במיוחד כאשר ההתבטאויות שלהם מכוונות נגד מדינות ידידותיות עם היסטוריה ייחודית בנושא היהודי.

(עדכון ראשון: 21:25)