המלצרית באחת מהמסעדות שהותקפו בפריז בשבוע שעבר והפכה לסמל של גבורה כשגוננה בגופה על עוברת אורח, שיחזרה בריאיון ל"דיילי מייל" את הערב הנורא. "הייתי מעדיפה לשלם בחיי ולא לתת לאדם אחר למות לבדו", אמרה. יסמין אל-יוסאי בת ה-20 סיכנה את חייה כאשר אחד מהמחבלים ריסס בנשקו לכל עבר והיא החביאה מאחורי דלפק המסעדה אישה שניסתה להימלט.
"אני יודעת איך זה מרגיש להיות לבד ולא אוכל לחיות עם עצמי אם אדע שלא ניסיתי לעזור להם", אמר אל-יוסאי, "אני לא רוצה שאנשים שנורו ירגישו שנטשו אותם". בתיעוד ממצלמות האבטחה של אותה מסעדה נראה המחבל פותח באש לעבר יושבי המקום. המלצרית, אל-יוסאי, והברמן מתחבאים מאחורי הדלפק, ותוך כמה רגעים הברמן נמלט למרתף המסעדה. אישה אחת מתרוצצת ומנסה למצוא מחסה. היא מגיעה לאזור הדלפק, אז נראית אל-יוסאי לוקח אותה תחת חסותה, עוטפת אותה בזרועותייה ומגוננת עליה בגופה, בזמן שהמחבל ממשיך להסתובב חופשי ולירות לכל עבר. בריאיון סיפרה אל-יוסאי שהאישה שהגיעה נפצעה בידה כתוצאה מהירי.
עוד ידיעות בוואלה! NEWS:
דיווח בצרפת: "המוח" נראה באזור הפיגועים בזמן המתקפה
מתקפת הטרור בפריז: "העכביש" חוסל אך "רשת הקורים שטווה נותרה"
"בעוד שבועיים לא יזכרו מה היה": צרפת מסרבת לעכל שהיא במלחמה
לדבריה של אל-יוסאי, "בהתחלה חשבתי שזה ילדים משחקים בחוץ, אבל אז נשמעו קולות הירי והחלונות התפוצצו. כל מה שאני יודעת זה שניסיתי להסתתר וכל אותו זמן התפללתי שזה ייגמר. זה נמשך 10 או 20 שניות אבל זה הרגיש כמו דקות ארוכות".
"בן דוד שלי, הברמן, רץ למרתף ואני ראיתי אישה בשם לוסיל שנפצעה", המשיכה אל-יוסאי לתאר, "היא רצה אליי ואני רציתי להגן עליה. היא נפגעה בזרוע מהירי והיא בכתה. היא סיפרה שחבר שלה עדיין בחוץ ושהיא בטוחה שהוא מת. למעשה, הוא שרד". עוד הוסיפה אל-יוסאי: "היא פחדה, היא התחרפנה. לא יכולתי לעזוב אותה. היא דיממה מאוד והיא אמרה שהיא לא מרגישה את היד".
על פי ה"דיילי מייל", ייתכן שהיורה במקום הוא האזרח הבלגי סלאח עבד א-סלאם שבימים אלה מתנהל אחריו מצוד חוצה יבשות. אחיו של א-סלאם היה אחד המחבלים המתאבדים בסדרת המתקפות. לאחר שא-סלאם נמלט מאזור המסעדה, יצאה אל-יוסאי החוצה לסייע לפצועים. "יצאתי החוצה אבל זה כבר היה מאוחר מידי", אמרה, "אישה גססה ושלושה כבר היו מתים. האישה שגססה החזיקה בידי, נשמה את נשימותיה האחרונות ומתה גם כן. אדם נוסף שנכנס למרתף וחשבתי שישרוד, גסס למוות". לדבריה, שוטרים שהגיעו למקום ניסו להבין ממנה את שמות ההרוגים, אולם היא לא ידעה למסור את המידע משום שלא שאלה את הפצועים שמתו מהירי לשמותיהם.
"אני לא אצליח לשכוח את המבטים שלהם", היא מוסיפה, "רצתי אליהם, שאלתי אותם 'אתם שומעים אותי? הכל בסדר?', אבל הם כבר היו מתים". אל-יוספאי מספרת שהיא המשיכה ללטף את ראשם את ההרוגים דקות ארוכות. לדבריה, תמונות המתקפה לא יוצאות מראשה. "אני רואה את הפנים שלהם לפני שאני הולכת לישון וכשאני מתעוררת. זה הדבר היחיד שאני רואה".
מוכר פרחים שהיה באזור בזמן המתקפה סיפר על גבורתה על אל-יוסאי. לדבריו, היא עובדת במסעדה רק חודש אחד אבל "היא הייתה מאוד אמיצה". הוא הוסיף: "היא הייתה הראשונה לצאת מהמסעדה, לחצות את הכביש ולגשת לאנשים שנורו למוות. היא הרגיעה אותם ואמרה להם 'אל תדאגו, אל תיכנסו לפאניקה'".
אל-יוסאי, שמוצאה זהה לזה של המחבלים, שכן הוריה במקור הם ממרוקו ומאלג'יריה, טענה בכל תוקף שהיא "פריזאית". "גדלתי במשפחה מרוקנית, אבל אני מפריז, וזה הדבר הכי נורא שיכול לקרות למדינה שלנו. מעולם לא הרגשתי כל כך מחוברת למדינה כמו עכשיו. האנשים האלה מתו כי הם רצו לחיות. הם רצו לבלות, ליהנות ממוזיקה או לשתות בירה עם חברים. הם פשוט הלכו ברחוב הלא נכון. כולנו בוכים על האנשים האלה שמתו".