פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הקלף האחרון שהיוונים שולפים לגרמניה: היטלר ושוד הזהב

      ברקע הסדר החוב החדש, באתונה מזכירים לברלין את ההרס שזרעו הנאצים במלחמת העולם ה-2 ודורשים 150 מיליארד אירו כפיצוי. על אף שהחוב נפרע כבר לפני 25 שנה, פרופ' צימרמן, מומחה בתחום, סבור: "גרמניה עשויה לשלם"

      הקלף האחרון שהיוונים שולפים לגרמניה: היטלר ושוד הזהב
      צילום: רויטרס, עריכה: גדי וינסטוק

      כניעתו של ראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס ללחצים של גוש האירו השבוע, וקבלתן של כמעט כל תביעות הנושים, הציפה ביקורת ציבורית מלפני שנים, שמפנה אצבע מאשימה דווקא כלפי גרמניה. על פי דוח שהזמין משרד האוצר היווני בשנת 2013 באופן חשאי, גרמניה חייבת ליוון מיליארדי דולרים. הדוח חשף כי מדובר בפיצויים על החרמתם של נכסים ציבוריים ופרטיים, חפצי אמנות ומטילי זהב מהבנק היווני, במהלך מלחמת העולם השנייה. על פי הערכות של גופים מומחים במדינה, מדובר בסכום שעשוי להגיע ליותר מ-150 מיליארד דולר, ששווים ל-80% מהתמ"ג ביוון הקורסת של שנת 2015.

      עוד בנושא:
      חרף ההסכם, יוון עדיין זקוקה למהפך תרבותי כדי להציל את עצמה
      האם גרמניה שוקלת להוציא את יוון מגוש האירו לחמש שנים?
      ציפראס: "הפכנו למעבדת הצנע של אירופה - הניסוי כשל"

      חיילים נאצים מביטים על פסל באתונה, יוון, במהלך הכיבוש הגרמני במדינה, 1941 (AP)
      חיילים נאצים מתבוננים על פסל באתונה, בזמן הכיבוש הגרמני במדינה (צילום: אי-פי)

      החשיפה הגיעה ארבע שנים אחרי שהחלה יוון לשקוע עמוק אל תוך משבר החוב החמור בתולדותיה מאז שיקום הדמוקרטיה היוונית ב-1974. "מה שגרמניה חייבת לנו", זעקו אז הכותרות בעיתונים הגדולים ביוון וצוטטו גם בגרמניה. הכותרת, שניתנה במקור בעיתון היווני "טו וירנה" וצוטטה ב"דר שפיגל" הגרמני, התריסה נגד ההתנגדות של הקנצלרית אנגלה מרקל להצעת הסדר החוב החיצוני שהציגה אז יוון. הדוח, שהתבסס על מחקר שבחן 761 תיקי ארכיון מימי המלחמה, הביא את החוקרים למסקנה כי יוון מעולם לא פוצתה על החרמת הרכוש מצד הנאצים או על ההלוואות שגרמניה אילצה את הבנק היווני להעניק לרייך.

      אנגלה מרקל יוצאת מהפגישה עם ראשי האירוגרופ, יולי 2015 (רויטרס)
      "מה שגרמניה חייבת לנו". מרקל (צילום: רויטרס)

      "שווי הנזקים הכספיים שנגרמו ליוונים מוערך בסכום של 476 מיליון רייכסמרק, המטבע שבו השתמשו באותה תקופה. השווי של הסכום הזה היום, לפי ההערכה, יכול לנוע בין 10 ל-70 מיליארד אירו, תלוי באיזה אופן משלמים את הריבית", הסביר פרופסור משה צימרמן, מומחה להיסטוריה של גרמניה באוניברסיטה העברית. "הגרמנים השתלטו על יוון ב-1941, ועד סיום המלחמה, ב-1945, הם גזלו את רזרבות הזהב מהבנק היווני, נכסים פרטיים, נכסים ציבוריים, חפצי אמנות, עתיקות ועוד. קשה לאמוד את שווי הנזקים, בין היתר מאחר שגרמניה חילקה את יוון עם איטליה, כך שהחוב הוא לא רק מגרמניה, אלא גם מאיטליה".

      הכלכלן הצרפתי תומאס פיקטי, שנחשב לאחד הכלכלנים המשפיעים בעולם, תקף את גרמניה על היחס שהיא נותנת ליוון עם כניעתה של האחרונה ללחצי גוש האירו. "גרמניה מעולם לא פרעה את חובותיה, אין לה שום זכות להטיף למדינות אחרות", אמר פיקטי בראיון לשבועון הגרמני "די צייט".

      הפגנות אלימות באתונה אחרי שהפרלמנט היווני אישר את ההסכם עם האיחוד האירופי, יולי 2015 (רויטרס)
      הפגנות באתונה בעקבות החלטת הפרלמנט, השבוע (צילום: רויטרס)

      ואולם, למרות הסכום הגבוה שגרמניה חייבת כביכול ליוון, החוב נסגר בשנת 1990 בסיועה של ארצות הברית. "כמו להרבה מדינות שהיא כבשה במלחמת העולם השנייה, גרמניה שילמה גם ליוון פיצויים. החרימו לגרמנים בתי חרושת, נכסים וסחורות, והיוונים קיבלו עד אז בערך 3% מהנכסים שהוחרמו מהגרמנים", הסביר פרופ' צימרמן. "ב-1952 נחתם הסכם לונדון, שקבע כי גובה החוב ייסגר באופן סופי רק כשיחתם חוזה שלום בין המעצמות. האמריקנים היו אלה שביקשו מהמדינות שניזוקו מהמלחמה, להפסיק לדרוש מגרמניה כסף, משום שהמלחמה הקרה הביאה את האמריקנים לשאוף שגרמניה המערבית תתמוך בהם. לצורך כך, הם היו צריכים גרמניה חזקה, ולא גרמניה של הריסות, כמו אחרי מלחמת העולם הראשונה.

      "חוזה שלום כזה נחתם רק ב-1990 עם האיחוד בין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית. שתי הגרמניות חתמו על ההסכם עם ארבע המעצמות הגדולות, שהחזיקו בהן מאז מלחמת העולם השנייה. באותו מעמד, המעצמות אישרו את הדרישה של גרמניה להכיר בכך שמה ששולם עד 1952, היה כאילו החוב כולו, כך שהיוונים יכולים רק לבוא ולבכות על החוב האבוד אצל האמריקנים אם הם רוצים, כי הם אלה שהתרצו וחתמו על מה שהאמריקנים דרשו מהם", הבהיר צימרמן.

      שר האוצר של יוון ניקוס ווטסיס יחד עם ראש הממשלה אלכסיס ציפראס, יולי 2015 (רויטרס)
      "היוונים יכולים לבכות, הם אלה שהסכימו להצעת ארה"ב". ציפראס ושר האוצר היווני, השבוע (צילום: רויטרס)

      הוא העריך כי גרמניה לא תפסול על הסף את האפשרות לשלם את החוב כיום, למרות ההסכמים. "אני בטוח שאם היוונים יפנו היום לממשלה הגרמנית ויגידו להם שהם רוצים פיצוי על נזקי מלחמת העולם השנייה, הגרמנים יבהירו להם שלושה דברים: הראשון הוא שיש למדינות הסכם חתום שלפיו גרמניה כבר לא חייבת ליוון כלום. השני, הוא שהם יהיו מוכנים לשקול זאת על אף ההסכם, והשלישי הוא שאין כל קשר בין המחווה האפשרית, לבין החוב שלי יוון לגרמניה", הסביר.

      "אני מעריך שאם היוונים יבקשו, הם יקבלו מחווה מגרמניה. בדיוק כפי שגרמניה עושה אתנו (ניצולי שואה, ע"ח). פיצויים לעובדי כפייה, למשל, החלו להינתן על ידי גרמניה רק בשנים האחרונות. הדרישה הכללית הייתה לתת פיצוי ליהודים שעבדו בגטאות. הגרמנים החליטו על הקצבה של סכום מסוים, על אופן החלוקה שלו ועל אימות הפרטים שנמסרו להם. בדרך כלל הגרמנים לא אומרים 'בשום פנים ואופן'. הם אומרים, 'אוקי, עכשיו אנחנו בעידן של נדיבות ורוחב לב, של רגישות חברית, אז אנחנו מוכנים לשקול את זה'". הוא הוסיף: "עכשיו הצורך עלה, לכן, אני חושב שאם היוונים יעלו בקשה כזאת, הגרמנים יגידו, 'אמנם אנחנו לא מחויבים, אבל נשלם בכל זאת'".

      לפניות לכתבת עדי חשמונאי: adihashmonai@walla.co.il