פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חרף ההסכם, יוון עדיין זקוקה למהפך תרבותי כדי להציל את עצמה

      העסקה שנחתמה מנעה צעד תקדימי של הוצאת מדינה מגוש האירו, אך היא קשה ומחמירה מאוד, אפילו יותר מזו שנדחתה במשאל העם. הדרך לשיפור המצב עוברת באימוץ תפיסה גרמנית על פני זו המזרח-תיכונית

      חרף ההסכם, יוון עדיין זקוקה למהפך תרבותי כדי להציל את עצמה
      צילום: רויטרס, עריכה: גדי וינסטוק, שניר דבוש

      משעות הצהריים בשבת ועד היום (שני) הייתה סכנה מוחשית שיוון תסולק מגוש האירו. למעשה, הבוקר דווח שקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל וראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס כבר סיכמו על העזיבה של אתונה ורק התערבותו ברגע האחרון של נשיא המועצה האירופית, דונלד טוסק הפולני, מנעה זאת.

      זהו לא רק המשבר הקשה ביותר ב-16 שנות קיומו של מטבע האירו - זה המשבר הפנימי החריף ביותר ב-57 שנותיו של האיחוד האירופי. עד היום האיחוד רק צירף לשורותיו מדינות חדשות, והפעם, לראשונה, עלתה האפשרות להוציא מתוכו מדינה. זהו צעד תקדימי מסוכן שאילו היה מתרחש, הוא היה עלול להוביל להתפוררות הדרגתית של האיחוד האירופי.

      עזיבה של יוון הייתה גוררת משבר ביחסי גרמניה וצרפת, שבהן שולטות שתי מפלגות מנוגדות - ממשלה שמרנית נוקשה בגרמניה מול ממשלה סוציאליסטית מתונה בצרפת. יתרה מכך, במקרה זה, מדינות עם כלכלה מעורערת, ובראשן ספרד ואיטליה, היו עלולות לסבול מבריחת משקיעים וללכת בעקבות יוון. למעשה, תנועות רדיקליות שקוראות להתנתק מגוש האירו פורחות בשתי המדינות האלה, ובספרד ובפורטוגל יתקיימו בחירות בחודשים הקרובים.

      התסריט האפוקליפטי של התפוררות האיחוד האירופי נמנע בינתיים, אבל המחיר הוא עסקה קשה מאוד, שגוש האירו כפה על ממשלת יוון. ההסכם שנחתם הבוקר קשה הרבה יותר עבור הממשלה באתונה מאשר אותה עסקה שהיוונים דחו במשאל עם רק לפני שמונה ימים. לא בכדי ב"דר שפיגל" הגרמני נכתב ש"הדרישות של הנושים, בראשות מדינות האירו, הן ניסיון מכוון להשפיל את היוונים", וב"גרדיאן" הבריטי נכתב: "האירופאים נוקמים בציפראס".

      יוון הגיעה להסכם עם האיחוד האירופי בעקבות המשבר הכלכלי (מערכת וואלה! NEWS)
      רבים ממפלגתו מתנגדים לעסקה. ראש הממשלה ציפראס בבריסל, הבוקר

      העסקה החדשה כוללת שעבוד נכסים של יוון בשווי 50 מיליארד אירו שתנהל קרן הפרטה מטעם הנושים. יוון זקוקה ל-86 מיליארד אירו כדי לייצב את כלכלתה, אבל תכנית החילוץ של הנושים תהיה כפופה לתנאים מחמירים ופיקוח תמידי, כשפקחים מטעם הנושים ישהו באתונה ויבחנו מקרוב שכל שינויי החקיקה מיושמים בפועל.

      נוסף על כך, ממשלת יוון נדרשת לאשר בפרלמנט עד מחרתיים שורה של גזירות כלכליות דרקוניות, שמרביתן היוו עבור ראש הממשלה ציפראס ומפלגתו סיריזה "קו אדום", כפי שהם טענו לפני משאל העם. חמור מכך – אין שום התחייבות מצד הנושים לעשות "תספורת" לחוב היווני שעומד על 320 מיליארד אירו. ואולם, הנושים רמזו שיהיו מוכנים לשקול לפרוס את החוב בצורה יותר נוחה בעתיד.

      ציפראס, סוציליסט רדיקלי, הוכיח מנהיגות בקבלתו את ההסכם. הוא הבין שעסקה גרועה עדיפה על היעדר אחת כזאת, שמשמעותו יציאה מהאירו וקריסה מוחלטת של כלכלת המדינה. הוא נסוג מכל התחייבויותיו לפני הבחירות ולפני משאל העם, שילם את המחיר הגבוה ביותר, ובלבד שיוון תישאר בגוש – כפי שרוצים 80% מהיוונים.

      אנגלה מרקל יוצאת מהפגישה עם ראשי האירוגרופ, יולי 2015 (רויטרס)
      תצטרך להיבאק בחברי מפלגתה. קנצלרית גרמניה מרקל, הבוקר (צילום: רויטרס)

      עתה, ציפראס ניצב בפני אתגר פוליטי עצום – הרבה מתומכיו זועמים על ההסכם וטוענים שפירושו המשך צעדי הצנע שכשלו בחמש השנים האחרונות. 15 מחברי מפלגתו הודיעו שיתנגדו להסכם, בהם שר האוצר הקודם יאניס ורופאקיס וגם שר העבודה ויו"ר הפרלמנט. גם השותפה הקואליציונית של ציפראס, מפלגת "היוונים העצמאיים", הביעה התנגדות לתכנית החילוץ החדשה. כמו מנהיג ימין בישראל, שמפנה שטחים ופונה לשלום, כך ציפראס נוהג כעת וייתכן מאוד שהוא ייאלץ להרכיב קואליציה חלופית, שהרי עיקר התמיכה בו מגיעה מספסלי האופוזיציה.

      רק אחרי שהפרלמנט היווני יאשר את הגזרות מחרתיים, יתכנס ביום שישי הבונדסטג הגרמני לאשר את העסקה, ובדומה לציפראס, גם מרקל תזכה לתמיכה קלה מהאופוזיציה ותיאבק בחברי מפלגתה. זו עדות לכך שפוליטיקאים גרמנים, כמו אירופים רבים אחרים, איבדו כל אמון בממשלת יוון. קשה לשכנע אותם שאתונה אכן תאמץ בפועל את הרפורמות. הסיכוי היחיד שיוון תצא מהמשבר, הוא אם הציבור יעבור שינוי תרבותי ומנטאלי עמוק ויהפוך דומה יותר לגרמניה מאשר למדינה מזרח תיכונית. אם היוונים אכן רוצים להישאר בגוש בכל מחיר, אין מנוס מהמחיר הזה.

      הפגנה באתונה של מפלגת הימין הקיצוני ביוון השחר הזהוב, ינואר 2015 (AP)
      עשויה להרוויח מהמצב. עצרת של מפלגת "השחר הזהוב" (צילום: אי-פי)

      כריסטוס אפוסטולידס, שנחשב לגאון הכי גדול ביוון עם איי קיו של 156, הסביר לרשת BBC ש"למדינות צפון אירופה יש דרך חשיבה שונה מאוד מהיוונים, לנוכח 500 שנות שלטון עות'מאני שהיו ביוון". אפוסטולידס התריע ואמר כי "אנחנו לא יכולים לשבת ולהתענג על ההיסטוריה המפוארת של יוון העתיקה, אלא חייבים להתקדם ולהוכיח שהדור החדש של היוונים ראוי להיסטוריה שלהם. יוון חייבת להישאר באירופה, אבל ללא רפורמות היא לא תוכל לנוע קדימה". ג'ק סטרו, שהיה בעבר שר החוץ של בריטניה, הדגיש בריאיון ל-CNN ש"מלכתחילה לא היה צריך להכניס את יחד לגוש האירו לאור כלכלתה. זה היה הימור פרוע, ניסיון להפוך אותה לכלכלה מערבית".

      העתיד של יוון בהחלט מדאיג לאור עברה: מדינה שהפכה כמעט לקומוניסטית אחרי מלחמת העולם השנייה, ולאחר מכן נשלטה בידי דיקטטורה צבאית עד שנות ה-70. מאז ביוון יש משטר דמוקרטי די יציב, אבל מושחת מאוד, שזקוק לרפורמות בכל מוסדותיו. המחיר לכך יהיה כבד מאוד - הציבור היווני ימשיך לסבול בשנים הקרובות מצנע, ואם הוא לא יפנים שזה הכרחי, מפלגות רדיקליות כמו "השחר הזהוב" הנאו-נאצית ו-KKE הקומוניסטית עלולות לפרוח בדרך לאנרכיה.

      עם זאת, יש עדיין סיכוי שהעם היווני מבין שהמצב הנוכחי, קשה ככל שיהיה, טוב יותר מעזיבת האירו והתרסקות כלכלית איומה. אפשר גם להזכיר ליוונים ששונאים את גרמניה בשל היחס הנוקשה כלפיהם, שהגרמנים בכל זאת מבינים משהו. בכל זאת, מאמן הכדורגל הגרמני אוטו רהאגל היה זה שהוביל את יוון לסנסציה הספורטיבית הגדולה ביותר במילניום הנוכחי – זכייה באליפות אירופה בכדורגל בשנת 2004.