מכת המוות של אל-קאעדה

(אל-קאעדה אישר: מספר 2 בארגון חוסל בתקיפה אמריקנית)

לאחרונה ציינו בעיראק ובסוריה שנה להכרזתו של מנהיג ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש), אבו בכר אל-בגדאדי, על הקמת חליפות איסלאמית בשטחים שבשליטת הארגון. בניגוד לאנשי דאעש שחגגו, היום סימן אסון גדול. ככל שדאעש הלך והתעצם מאז הפיצול מאל-קאעדה בפברואר 2014, כך אל-קאעדה הולך ונחלש.

ביום שני לפנות בוקר הודיעה ממשלת לוב כי בתקיפת מטוסים אמריקניים במזרח המדינה חוסל מוכתר בלמוכתר, שכונה "הטרוריסט המסוכן באפריקה" והיה אחראי לרציחתם של מאות אזרחים. בלמוכתר האלג'יראי היה בעבר "מנהיג אל-קאעדה במגרב האיסלאמי". גורם איסלאמיסטי הכחיש וטען ש"בלמוכתר שרד את ההתקפה בה נהרגו ארבעה פעילים אחרים".

אם מהמכה הזו אל-קאעדה יכולה היתה לצאת בראש מורם יחסית, גם לאור ההכחשה של מותו וגם בשל העובדה שקשריו של בלמוכתר עם אל-קאעדה התרופפו בשנים האחרונות והוא פעל עצמאית, הרי שקצת פחות מ-24 שעות לאחר מכן כבר נחתה על הארגון מכה כבדה הרבה יותר. מזל"ט אמריקני חיסל את נאסר אל-ווחיישי, מספר 2 באל-קאעדה ומנהיג זרוע הארגון בחצי האי ערב (AQAP), בעיר אל-מוקאלה שבתימן.

לקריאה נוספת:
הלחימה בתימן הגיעה לז'נבה: נעל הושלכה על נציג המורדים
הטרור הגיע לצ'אד: יותר מ-20 נהרגו בפיגוע התאבדות בבירה
ארה"ב תוקפת את עיראק: "לא מחויבת מספיק למאבק בדאעש"

מחוז חצרמוות, שאל-מוקאלה היא בירתו, נשלט בידי אל-קאעדה בחודשיים האחרונים. בתימן המפורקת ושסועת הקרבות, מאז פרצה בה מלחמת האזרחים בשנה שעברה, אל-קאעדה כרתה בריתות עם ארגונים סונים בדרך להשתלטות על המחוז, שהכניסה לארגון מיליוני דולרים מבזיזת הכספות בבנקים.

לא במקרה ההצלחה הגדולה של אל-קאעדה בשנה האחרונה אירעה דווקא בתימן. הזרוע של הארגון בחצי האי ערב היא החזקה והמתפקדת ביותר שנותר לאל-קאעדה, ומכונה על ידי ארגוני מודיעין במערב כ"ארגון הכי מסודר מכל התנועות הג'יהאדיסטיות בתימן". זהו הארגון שלקח אחריות לפיגוע בפריז במשרדי כתב העת "שרלי הבדו", ובחג המולד ב-2009 ניסה לפוצץ מטוס אמריקני.

אל-ווחיישי נחשב לדמות המשמעותית ביותר בארגון מבחינה אופרטיבית. הוא היה החוליה המקשרת בין זרועות הארגון השונות הפרוסות מאפגניסטן ועד אפריקה. רק בחודש שעבר חיסלה ארצות הברית באותו אזור ובאותה שיטה מנהיג בכיר נוסף של אל-קאעדה בחצי האי ערב, נאסר בין עלי אל-אנסי. והנה האמריקנים שבים ומוכיחים את יכולות המודיעין והביצוע שלהם נגד הארגון שהוציא את פיגועי 11 בספטמבר.

"אל-קאעדה במגמת היחלשות משמעותית שהחלה עם חיסולו של בן לאדן ב-2011", הסביר פרופ' אסף מוגדם, מומחה לאל-קאעדה מהמכון למדיניות נגד הטרור במרכז הבינתחומי בהרצליה. "בשנים האחרונות השלוחה המרכזית של אל-קאעדה עברה מפקיסטן לתימן. הפיגועים של הארגון תוכננו ובוצעו מהשלוחה בתימן, הזרוע הכי חזקה ונאמנה של הארגון. לכן החיסול של אל-ווחיישי, שהיה בפועל המנהיג החזק של אל-קאעדה והגורם המסוכן והמאיים ביותר מבחינת המערב, הוא משמעותי מאוד".

קאסם א-רימי, שייסד לצד אל-ווחיישי את הזרוע של אל-קאעדה בחצי האי ערב ב-2009, מונה מידית לראש הזרוע במקום חברו שחוסל. א-רימי אמנם נחשב למוח שתיכנן את ההתקפות נגד יעדים מערביים, אבל אין לו את הכריזמה של אל-ווחיישי. ואם יש משהו שחסר מאוד לאל-קאעדה כיום אלה דמויות כריזמטיות עם משיכה בינלאומית, שיסחפו אחריהם ג'יהאדיסטים צעירים. אלה מעדיפים בהמוניהם להצטרף לדאעש, שנכנסה חזק בחצי השנה האחרונה גם לתימן ולצפון אפריקה, האזורים שהיו שייכים לאל-קאעדה מבחינת מפת הג'יהאד העולמית.

המאבק בין שני הארגונים לא מותיר ואקום. בדאעש מעוניינים להפיק תועלת מחיסול אל-ווחיישי ולשדר שאל-קאעדה גוססת, איבדה את כוחה ויכולותיה, ולכן על תומכי הג'יהאד להצטרף לארגון המדינה האיסלאמית. "הצורה הנכונה ביותר להסתכל כיום על הג'יהאד העולמי היא דרך מאבק הכוחות בין אל-קאעדה לדאעש", הוסיף מוגדם.

את האמריקנים לא מעניין שאל-קאעדה הפכה ליריבה של דאעש. מבחינתם שני הארגונים הם היינו הך, לפי התבטאויות של בכירים בממשל, ומעבר לכך יש להם חשבון פתוח עם אל-קאעדה מאז פיגוע 11 בספטמבר. את האמריקנים לא מעניינים הקולות ברוסיה ובעולם הערבי, שהאשימו אותם בכך שבאמצעות חיסולי בכירי אל-קאעדה, הם למעשה מחזקים את דאעש.

בסך הכל ביצעה ארה"ב 12 תקיפות אוויריות נגד אל-קאעדה בחצי השנה האחרונה בתימן ועוד 11 תקיפות בפקיסטן, והרגה לפחות מאה מחברי הארגון. "זו התקופה הקשה ביותר שידע אל-קאעדה", סבור פרופ' ג'ושוע לנדיס, מומחה למזרח התיכון מאוניברסיטת אוקלהומה. "בכירי הארגון בפאניקה. הם איבדו המון מכוחם, מיוקרתם, מעוצמתם הארגונית, הצבאית והכלכלית. אל-קאעדה נמצא עכשיו במאבק קיומי כדי לשרוד".

במהדורה השישית של המגזין הרשמי של דאעש, "דאבק", פורסם מאמר של לוחם שערק מאל-קאעדה לדאעש. "אל-קאעדה הוא יישות טובעת, שמתקשה לנשום במים העמוקים, מפני שהיא מותשת ועייפה מהמאבק בתוך המים", כתב מי שטוען שמצא "את הדרך הנכונה לג'יהאד במדינה האיסלאמית".

בשבוע שעבר התפרסם ב"גרדיאן" ריאיון עם שניים מבכירי אל-קאעדה ששפכו את לבם והודו שהארגון שלהם "נקרע, נחלש ומצוי על סף קריסה" כתוצאה מהמאבק המתמשך של מול דאעש. שני הבכירים הודו שהארגון הצעיר שרק לפני שנה וחצי התפצל מאל-קאעדה, קוצר הצלחות רבות על חשבונו – בגיוס לוחמים וכספים וגם מבחינה טריטוריאלית ומבחינת תעמולה.

אחד מהבכירים שהתראיינו הוא אבו-מוחמד אל-מקדיסי, הפלסטיני שנחשב ל"סנדק האינטלקטואלי של אל-קאעדה". הוא כונה בידי גורמי מודיעין אמריקניים כ"תאורטיקן הג'יהדיסטי בעל ההשפעה הגדולה ביותר", נחשב למנטור של אבו מוסעב א-זרקאווי, מנהיג אל-קאעדה בעיראק שחוסל ב-2006. בשנות ה-80 אפילו בין לאדן סבר שהדעות של אל-מקדיסי קיצוניות מדי, כשאיש הדת ראה בממלכה הסעודית ככופרת.

בריאיון ל"גרדיאן" הפך אל-מקדיסי למבקר חריף של דאעש, כינה אותם "חבורת מאפיונרים", וטען שהם בורים. לדבריו, מנהיג "המדינה האיסלאמית" אבו בכר אל-בגדאדי בגד בערכי הג'יהאד ומוליך שולל את תומכיו, ודאעש חותר תחת הפרויקט האיסלמיסטי שלו. "דאעש שיכור כוח ופועל בהצלחה כדי להרוס את אל-קאעדה מבפנים", הוסיף אל-מקדיסי.

הבכיר השני שהתראיין הוא אבו-קתאדה, מטיף קיצוני שתיכנן בעבר פיגועים נגד ישראלים ואמריקניים. הוא כינה את דאעש "סרטן" ואמר ש"במדינה האיסלאמית לא מכבדים אף אחד, הם הורסים את תנועת הג'יהאד העולמית ומתנגדים לרעיון האומה האיסלאמית". לטעמו של אבו-קתאדה, "דאעש קיצוניים מדי".

בדבריהם היה אפשר לחוש פגיעה באגו ואולי אף קנאה. "הם גנבו את הרעיונות שלנו, הכתבים שלנו והמלאכה הדתית שלנו", סיכם אל-מקדיסי, "אבל נטשו את דרכנו ולא מכבדים אותנו".

שורש הבעיה הוא בהנהגה. בעידן בן לאדן איש בתנועת הג'יהאד העולמי לא היה מעז לצאת נגדו. מחליפו, איימן א-זוואהירי, נכשל בהנהגת תנועת ג'יהאד עולמי מאוחדת. א-זוואהירי מבודד ורחוק, מתחבא בגבול פקיסטן-אפגניסטן, נעדר סמכות וחסר כריזמה כמו בן לאדן. "כבר אין לא-זוואהירי שליטה צבאית או מבצעית על הכוחות", הודה אבו-קתאדה. אל-מקדיסי הוסיף: "המבנה הארגוני של אל-קאעדה מתרסק ופועל כיום רק על סמך בריתות נאמנות עם ארגונים אחרים".

לא פלא שאל-קאעדה בלי הנהגה ובלי קו מנחה הפך לארגון כושל שצועד לאחור בצעדים גדולים, במיוחד כשהתרומות שהגיעו בעשרות ומאות מיליוני דולרים לארגון זורמים כעת לארגון "המדינה האיסלאמית". זאת, בנוסף להשתלטות על שדות הנפט בעיראק, על מוסדות פיננסיים ועל מחנות צבא, שמכניסים לדאעש ממון רב ואמצעים.

לפי הערכות, יש כיום לדאעש בין 75 אלף ל-120 אלף לוחמים - כ-30 אלף מתוכם זרים - ובכל שטח שנכבש מצטרפים אליהם נוספים, לעתים מתוך פחד. הבסיס של אל-קאעדה בפקיסטן מונה מאות אנשים בלבד, ובסך הכל יש לארגון פחות מ-25 אלף לוחמים בעולם.

"המאבק בין דאעש לאל-קאעדה", הסביר מוגדם, "הוא בין דורות שונים. אל-קאעדה זה הדור המבוגר והוותיק יותר, שלחם באפגניסטן נגד הכיבוש הרוסי ולא יודע לתקשר עם הדור הצעיר שמצייץ בטוויטר וחי ברשתות החברתיות. בתחום הזה דאעש קורץ לצעירים ולמערביים כשמתעדים את פעולות הטבח שלהם".

לנדיס מחדד את הנושא: "הצילומים של עריפת הראשים ושאר הפעולות האכזריות של דאעש נגד 'הכופרים', מיועדים לאל-קאעדה לא פחות מאשר למערב. בצורה הזו המותג הבינלאומי של דאעש מתחזק ומושך צעירים מטורפים אליהם ולא לאל-קאעדה".

ואכן האסטרטגיה התקשורתית של שני הארגונים הפוכה בתכלית. אל-קאעדה פועל הוא גוף לא תקשורתי, פועל מאחורי הקלעים ומתחת לרדאר, בעוד בדאעש כל הזמן מפיצים סרטונים מתריסים ומשתמשים ברשתות חברתיות להפצת מסריהם. ואולם, בבסיס האידיאולוגי שני הארגונים דומים. תמצית האידיאולוגיה שלהם היא שהאומה האיסלאמית נמצאת תחת התקפה של קואליציית צלבנים, ציונים ושאר הכופרים, ולכן על האומה האיסלאמית להגן על עצמה באמצעות ג'יהאד.

ההבדלים הם באסטרטגיה ובטקטיקה. ברמה האסטרטגית, שתיהן מאמינות בחליפות איסלאמית, אבל באל-קאעדה טוענים שהתנאים לכך טרם הבישלו וצריך לייצר תנאים מתאימים לפני הקמתה. לכן אל-קאעדה לא ניסתה לפעול כצבא ולכבוש שטחים, אלא דגלה בפרישת תאי טרור בעולם שנועדו לבצע פיגועים במדינות שונות, נגד האויב הרחוק. המוטו הוא "להביא את הג'יהאד לצלבנים". לעומת זאת, בדאעש פועלים בצורה הפוכה – קודם הצהרה על חליפות, ולאחר מכן ניסיון לחזקה, להגן עליה ולהרחיבה, ורק בשלב מאוחר יותר יחפש להגיע לאויבים הרחוקים יותר. הרעיון הזה תפס הרבה יותר בקרב ג'יהאדיסטים מכל העולם.

תת-אלוף דורון תמיר, קצין מודיעין ראשי לשעבר, הסביר: "דאעש תיעדפו מראש השתלטות רק על מקומות חלשים ומתפוררים, שהם ידעו מראש שהם יצליחו בהם מבחינת כח האדם והאיכויות שעומדות לרשותם". מוגדם הוסיף: "המדינה האיסלאמית אינה רק ארגון טרור כמו אל-קאעדה, אלא גם ארגון שעוסק בהמרדה ובפעולות גרילה. פוגע במקביל בתושבים, בצבאות ובארגונים מתחרים".

ברמה הטקטית, אל-קאעדה התמתנה באופן יחסי וחושבת שפגיעה באזרחים ופעולות קיצוניות כמו עריפות ראשים והתקפות על מסגדים שיעיים יביאו לתוצאות שליליות. דאעש דוגל בהלם והפחדה של האויב בטרור "קלאסי". וכמובן – ככל שדאעש כובשת יותר שטחים ומצליחה יותר, היא קוצרת רווח תדמיתי כארגון בלתי ניתן לעצירה, וזה גורר תומכים נלהבים להצטרף.

אם תרצו, בפרפרזה מעולם הכדורגל, דאעש ארגון ווינרי שמקדש תדמית של עוצמה, שליטה, נוכחות ורלבנטיות, בעוד אל-קאעדה מעדיף לשחק בונקר ולהתבסס על התקפות מתפרצות. כך נוצרה תמונה ברורה: בעשור וחצי האחרונים אל-קאעדה היא רשת של קבוצות מיליטנטיות, זאבים בודדים, שפרוסים בעולם ומתקשרים ביניהם בצ'טים אינטרנטיים. לדאעש לקח חודשים ספורים בלבד כדי לבסס מדינה בשטח עצום והיא הקימה חליפות איסלאמית הרבה יותר משאל-קאעדה אי פעם התקרבה לכך.

לדבריו של תא"ל תמיר, "צריך לבחון שלושה צירים מרכזיים: ציר יחסי הציבור, היכולת לגייס כספים ומה שמתרחש בשטח. בשלושת ההיבטים האלה דאעש מצליחה ואל-קאעדה נכשלת". הוא הסביר כי "מאחר שהמנהיגות של אל-קאעדה חוסלה וזו ששרדה פועלת תחת לחץ, כבר אין בארגון היררכיה קלאסית עם מפקדים וענפים מסודרים. ארגון תחת לחץ לא יכול להיות מאורגן מספיק טוב. לכן נשארה רק האידיאוולוגיה שלרוחה פועלים כל מיני תאים נסתרים באזורים שנים. אבל החולשה הארגונית גרמה להתפלגויות מהארגון".

לאל-קאעדה, שנוסדה ב-1988 בידי בן לאדן כארגון סודי ומטרתה המקורית הייתה להבריח את הכובשים הסובייטים, נותרו שני מעוזות עיקריים: בתימן שם הארגון ספג את המכה הגדולה עם חיסול אל-ווחיישי, ובסוריה בה ארגון ג'בהת א-נוסרה קצר הצלח רבה בשנה האחרונה. אולם מוגדם מעריך: "ככל שג'בהת א-נוסרה מתחזקת, גוברים הסיכויים שהיא תיפרד מאל-קאעדה ותפעל כארגון עצמאי. אנשי ג'בהת א-נוסרה עשויים להגיע בקרוב למסקנה שאין שום ערך מוסף וכדאיות בלהיות כפופים לאל-קאעדה. כבר נשמעות תלונות מצד לוחמי הארגון על כך שאין שום תועלת לפעול תחת א-זוואהירי כשממילא לא מצליחים ליצור איתו קשר ולקבל ממנו הוראות או סיוע".

הפילוגים האלה בתוך ארגוני הטרור הסונים מוצאים את ארגוני המודיעין במערב מבולבלים. אבל דבר אחד בטוח, כמו שמסכם תא"ל במיל' תמיר: "להילחם באל-קאעדה זו כבר המלחמה של אתמול".