פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "אני וילדיי כמו כלבים, זורקים לנו אוכל מחוץ לדלת"

      אחרי שבעלה עזב את הבית, נותרה ורוניקה לבקוביץ, אם לשלושה מראשון לציון, חסרת כול. במקביל היא גילתה שהיא חולה במחלה חשוכת מרפא שמונעת ממנה לעבוד. אם לא תשלם את חובותיה בתוך שבועיים היא עלולה להיזרק לרחוב

      "אני וילדיי כמו כלבים, זורקים לנו אוכל מחוץ לדלת"
      כתבת: דנה ויילר-פולק, עורך: לירון בארי, צילום: יותם רונן, עריכת וידאו: קשת סידי

      בין מזוודות ארוזות לרהיטים הפוכים, יושבת ורוניקה לבקוביץ בדירתה בראשון לציון כשתחושת הארעיות זועקת מכל פינה. "לא היה לי מושג מתי יבואו לפנות אותנו, אז ארזתי כל מה שיכולתי", היא מתנצלת. "אבל עכשיו כבר יש מועד - שבועיים ואנחנו ברחוב".

      סיפורה של לבקוביץ, בת 34, אם לשלושה ילדים בני 13, חמש ושלוש, כולל הרבה חוסר מזל, מצב כלכלי לא יציב וזוגיות לא בריאה. בקשתה לסיים את הקשר עם בעלה אחרי 15 שנות נישואים הובילה אותה למצב הנוכחי, שבו היא יושבת חסרת כל בביתה.

      "הכול היה בסדר והתנהל טוב", מתארת לבקוביץ את החיים שהיו לה עד לפני כשנה וחצי. "הבאנו לעולם שלושה ילדים מקסימים כשכל אחד מהם היה מבחירה מודעת. נשארתי עם הקטנים בבית בשל בעיות רפואיות שהחלו לצוץ והוא (בעלה – ד"ופ) יצא לעבוד כנהג מונית".

      לדבריה, הצרות החלו כאשר בעלה החל לשהות שעות רבות מחוץ לבית בשל עבודתו, דבר שהוביל לריבים ביניהם. במקביל, בהמשך לבעיות רפואיות שונות שסבלה מהן, גילתה לפני שנה וחצי לבקוביץ כי היא חולה בטרשת נפוצה, מה שגם מנע ממנה לצאת ולעבוד. לטענתה, הטיפולים הרפואיים שהחלה לעבור היוו עילה נוספת לריבים.

      עוד בוואלה!NEWS:
      חשד: שוטר אנס אישה "שבאה לקבל סיוע מהמשטרה"
      בחברה קדישא טוענים: "האב עורר פרובוקציה כדי להימנע ממאסר"
      משפחת הנדרסת לא תקבל פיצויים: "הייתה נרקומנית"

      ורוניקה לבקוביץ', בביתה בראשון לציון, יוני 2015 (יותם רונן)
      "אני רק רוצה לדאוג לילדים". לבקוביץ בביתה (צילום: יותם רונן)

      "באחד הימים החלטתי שאני לא יכולה יותר והצעתי שניפרד", היא משחזרת. "רציתי שנעשה את זה יפה כדי לא לפגוע בילדים. הוא אמר לי 'אם תתגרשי את חופרת לעצמך בור, את תחיי בזבל ולא יהיה לך כלום כשגם את הילדים אני אקח ממך'". לבקוביץ טוענת כי אותה שיחה נגמרה באלימות, לא בהכרח מכוונת, מצדו של הבעל, שהותירה אותה עם "פנס בעין" שבגללו לא יצאה מביתה במשך חודש.

      "הוא אמר שאני עושה את זה בכוונה כדי להזמין משטרה והסברתי לו שאם הייתי רוצה לעשות את זה, אז זה כבר היה קורה מזמן", היא מספרת. "לא רציתי לפרק את המשפחה אבל את הגיהנום הזה - של לקרוס ליד הדלת ממריבות וצעקות כשהותירו אותי שם עד הבוקר - כבר לא יכולתי לשאת. אם הוא החליט שהוא לא רוצה להיות איתי זה בסדר, אבל למה להיות רע ולפגוע בילדים?".

      לפני כחודש לקח בעלה כמה מחפציו, יצא מהבית ולא שב. ניסיונותיה של לבקוביץ ליצור עמו קשר עלו בתוהו. "הבן הגדול ניסה לדבר איתו ולומר לו שנשארנו בלי כלום", היא אומרת. "כל מה שהוא אמר לו זה 'אמא שלך ילדה גדולה, שתסתדר' ועכשיו בקושי עונה גם לו. הוא כבר ילד גדול אז הוא מבין את מה שקורה, אבל כואב לי שהוא צריך להיות עד למציאות הזו".

      ורוניקה לבקוביץ', בביתה בראשון לציון, יוני 2015 (יותם רונן)
      "הזמן אוזל ואין אפשרויות". לבקוביץ (צילום: יותם רונן)

      כמה ימים לאחר שעזב בעלה, גילתה לבקוביץ שהוא לא העביר לבעלת הדירה כמה תשלומי שכר דירה, מה שהוביל את בעלת הבית לפנות לבית המשפט ולדרוש צו פינוי מידי מהדירה. שופטת בית משפט השלום בפתח תקווה קבעה כי יינתן צו פינוי, אם כי כששמעה את טענותיה של לבקוביץ קבעה כי ביצועו יידחה ל-30 ביוני. השופטת קבעה כי הפינוי לא יתבצע אם יהיה בידיה של לבקוביץ לשלם שכר דירה עד ל-25 ביוני. מדובר בסכום של 3,900 שקל על שכירות של חודש יולי ובנוסף 1,200 שקל בגין חובות ועד הבית.

      "אין לי מאיפה להביא את הסכום הזה", היא מעידה. "החשבון שלנו מעוקל בגלל חובות קטנים שתפחו ואני לא עובדת בגלל המחלה. אני לא יודעת איך אדאג (לילדים) גם לאוכל וגם לגג. כרגע זה נראה שהזמן אוזל ואין אפשרויות".

      בשל מחלתה, קבעה ללבקוביץ ועדה של הביטוח הלאומי 60% נכות, שבגינם היא מקבלת מזה חודשיים קצבה חודשית בסך 2,500 שקל. עם זאת, את ארבע הקצבאות הראשונות היא חייבת להעביר לעורכת הדין שטיפלה בתיק, ולכן אין בכוחו של סכום זה לסייע לה מידית. בשל כך, פנתה לאגף לסיוע משפטי של משרד המשפטים, שהחליטה לסייע לה בסכום של 2,000 שקל עבור פתיחת הליך גירושים ולצורך בדיקת זכאותה למזונות ודיור ציבורי. עם זאת, פגישה במקום נקבעה רק לסוף החודש, יומיים בלבד לפני פינויה מהדירה.

      "פוחדת שהמחלה תתפרץ, והילדים יישארו לבד"

      "המצב ממש מורכב כי אין לי חשבון בנק. וגם אם אקבל סיוע בשכר דירה אני לא יודעת איך אוכל לשכור כי אין לי צ'קים", היא אומרת בייאוש. "כשבשבוע שעבר הילד היה חולה וכבר לא ידעתי מה לעשות, אז אמרתי לחבר שלו שאנחנו צריכים תרופות ואוכל. הוא שם לנו ליד הדלת, כמו לכלבים".

      בסופו של יום, רק משוועת לבקוביץ לפתרון שיאפשר לה ולילדיה קורת גג לתקופה של חודש-חודשיים כדי שתוכל להתארגן מחדש. ברגע של ייאוש פרסמה פוסט בפייסבוק. אנשים לא מעטים הציעו לה עזרה. "אנשים שקראו את הפוסט רצו לסייע וזה באמת משמח, יש אנשים טובים", היא אומרת. עם זאת, ציינה כי "לצדם היו כל מיני הצעות של גברים שרצו 'לסדר אותי'. זה קשה לראות את הדברים האלה". לדבריה, "אני רק רוצה לדאוג לילדים כמה שאוכל. אני מפחדת שיום יבוא והמחלה תתפרץ, והם יישארו לבד".


      לפניות לכתבת: danawp@walla.com