הלחצים הבינלאומיים: האם יש באמת חרם על ישראל?

ביום חמישי שעבר, בשעות הערב, קיים ראש הממשלה בנימין נתניהו תדרוך נרחב לכתבים המדיניים. במשך שעה וחצי דיבר ראש הממשלה על הדברים החשובים ביותר שנמצאים על סדר יומו - הגרעין האיראני, התפשטות דאעש בסוריה, המצב ברצועת עזה, הלחץ האירופי לחידוש המשא ומתן עם הפלסטינים, היחסים הסודיים עם מדינות ערב ונושאים נוספים. סוגיה אחת לא עלתה כלל במהלך התדרוך, אפילו פעם אחת: תנועת ה-BDS שפועלת להחרמת ישראל בעולם זה כעשור, בינתיים ללא כל הצלחה.

מי שעקב אחרי דיווחי התקשורת בשבוע האחרון, יכול היה לחשוב שהתנועה הזו, המאגדת בין השוליים של השמאל הבינלאומי, לאיסלאמיסטים ולאנטישמים, היא האיום החשוב ביותר על קיומה של מדינת ישראל. קשה למצוא שר או חבר כנסת שלא התייחס לאיום הזה בשבוע שחלף מאז שיחת התדרוך של נתניהו. קשה למצוא כלי תקשורת שלא הציב את ההתבטאויות בנושא בראש הכותרות. עם זאת, רגע לפני שנסחפים בהיסטריה התקשורתית-פוליטית, כדאי לשים לב לעובדה הפשוטה שלפני עשרה ימים בלבד, כאשר ראש הממשלה דיבר במשך שעה וחצי על הנושאים שבאמת מטרידים אותו, האיום הזה לא הוזכר אפילו פעם אחת.

האמת היא שבין שלל האיומים שבאמת מטרידים את נתניהו, לתנועת ה-BDS יש מקום נמוך מאוד, אם בכלל – ובצדק. התנועה הזו עשתה בעשור האחרון הרבה רעש, אבל בפועל אין חרם בינלאומי על ישראל, וקשה לראות חרם כזה מתגבש בעתיד. יש תופעה של חרם על מוצרי ההתנחלויות, שהולך לקבל חיזוק בחודשים הקרובים כשיחליטהאיחוד האירופי אם לסמן מוצרים מההתנחלויות. ואולם, בכל מקרה, מוצרים מעבר לקו הירוק הם אחוז נמוך מאוד מהיצוא הישראלי. האיחוד האירופי שוקל גם שורה של סנקציות עתידיות כלפי ישראל, אבל כולן מכוונות בראש ובראשונה כלפי ההתנחלויות, תוך ניסיון ברור להימנע מגרימת נזק לישראל שבתחומי הקו הירוק.

לקריאה נוספת בנושא
בפרטנר לא מתרשמים: "דברי מנכ"ל אורנג' מעורפלים ומתחמקים"
מנכ"ל אורנג' שוחח עם השר שלום והתנצל: "אכפת לנו מישראל"
שר החוץ של צרפת: מתנגדים לחרם של אורנג' על ישראל

אז אם זה המצב, מה בעצם קרה פה בשבוע האחרון? מדוע נושא החרם כבש את הכותרות בסערה כזו? התשובה לכך שייכת יותר לתחומי ביקורת התקשורת מלתחום המדיני. שני האירועים המשמעותיים, כביכול, שהתרחשו השבוע – החלטת איגוד הסטודנטים הבריטי להחרים את ישראל וההתבטאות המכוערת של מנכ"ל אורנג' העולמית – זכו לסיקור תקשורתי מנופח וחסר פרופורציות, שהגדיל את חשיבותם הרבה מעבר למציאות. פוליטיקאים מימין ומשמאל שיתפו פעולה ביודעין עם הסיקור ההיסטרי הזה כדי להבליט כל אחד את תפיסת עולמו הידועה גם כך. בפועל, רוב מהומה על לא מאומה.

הדוגמה הראשונה לכך היא ההחלטה של איגוד הסטודנטים בבריטניה. בערב שבו יצאה ההחלטה של האיגוד להחרים את ישראל, פרסם דובר משרד החוץ, עמנואל נחשון, הודעה חכמה בנוסח שלהלן: "מדובר בהחלטה ללא כל השלכה מעשית, של גוף שכבר הביע דעות אנטי-ישראליות בעבר. במקום להביע שנאה כלפי ישראל, מוטב שהסטודנטים הבריטים ילמדו היסטוריה ויבינו שהמרחק בין שנאה מילולית ודעות קדומות לבין פשעים נתעבים אינו גדול". בניגוד לדברים רבים שאמרו השבוע פוליטיקאים, ההודעה הזו הייתה מעוגנת במציאות: החלטת איגוד הסטודנטים היא חסרת כל משמעות מעשית, והיא לא תפגע בכלכלה הישראלית, במעמדה המדיני של ישראל או אפילו במעמדה של האקדמיה הישראלית. הגופים החשובים באמת באקדמיה הבריטית מיהרו להתנער ולהסתייג מהחלטת החרם, והבהירו שהם ממשיכים בשיתוף פעולה מלא עם ישראל.

העובדה הזו לא מנעה מחלק מכלי התקשורת להעלות על נס את ההחלטה ולהפוך אותה ללא כל הצדקה לכותרת הראשית של היום. חשוב לציין כי יום לפני שנודע על ההחלטה הזו, הודיעה שרת החוץ של הודו כי לראשונה בהיסטוריה, ראש ממשלת הודו יגיע עד בסוף השנה לביקור רשמי בישראל. מבחינה כלכלית, מדינית וביטחונית, החשיבות של ביקור היסטורי ראשון של נרנדרה מודי, העומד בראש אחת המעצמות העולות בעולם, עולה בכל מדד על החשיבות של החלטת איגוד הסטודנטים הבריטי. הסיקור של ההודעה ההיסטורית הזו בישראל היה כמעט אפסי.

גם בפרשת אורנג' היה היקף הסיקור חסר פרופורציות ביחס לאירוע עצמו. ההתבטאות של מנכ"ל אורנג' העולמית הייתה מעליבה, אבל היא לא גרמה שום נזק ממשי לכלכלת ישראל, ואפילו חברת "פרטנר" הצליחה, כנראה, לצאת מהאירוע עם נזקים מינימליים. מיום חמישי המנכ"ל סטפן רישר עסוק בעיקר בהתנצלות ובהבעת חרטה, אחרי שהבין שהסתבך עם הקהילה היהודית בצרפת ואולי גם עם יהדות ארצות הברית, מה שבוודאי הדאיג אותו הרבה יותר מאמירה של ח"כ אלמוני מהעשירייה השלישית בליכוד. בניגוד להחלטת איגוד הסטודנטים בבריטניה, לדבריו של מנכ"ל אורנג' בהחלט היה ערך חדשותי, אבל הניסיון לצייר אותם כאירוע חשוב מאוד, שמהווה איום ממשי על ישראל, היה מוגזם. אנשים, כולל אנשים בעמדות השפעה, אומרים דברים לא יפים על ישראל זה עשרות שנים. בין זה לבין תודעת מצור של "עוד רגע העולם כולו מתנתק מאיתנו" אין שום קשר.

בשלב הזה, קוראים בעלי דעות ימניות בוודאי רוצים לומר
ש"התקשורת השמאלנית" שוב מנפחת איומים, אך השבוע זה לא היה עניין של ימין ושמאל. את נושא החרם קידמו לכותרות כמה כלי תקשורת, ובהם כאלה שמזוהים עם הימין. חלקם אף הציגו את הסיקור שלהם סביב הנושא כ"קמפיין נגד החרם", לא פחות. כדי להבהיר שלא מדובר כאן בימין מול שמאל, כדאי לשים לב לדברים שכתב השבוע יו"ר מועצת יש"ע לשעבר דני דיין בחשבון הטוויטר שלו. דיין רגיל בשנים האחרונות להתווכח עם אנשי שמאל על נושא החרם והבידוד הבינלאומי. הטיעונים מוכרים לכולנו: משמאל מזהירים שההתנחלויות גובות מישראל מחיר בינלאומי הולך וגובר, מימין טוענים שכלכלת ישראל חזקה ומשולבת מדי בעולם כדי שיהיה עלינו חרם אמיתי. בתחילת השבוע, כאשר שני העיתונים הגדולים במדינה החלו לפמפם את סוגיית החרם, דיין עוד ניסה להרגיע וכתב: "הנכס הגדול של תנועת ה-BDS הוא שידיעות עליה, גם אם הן חסרות כל חשיבות, מוכרות עיתונים ומוסיפות רייטינג בישראל". הוא הוסיף כי במבחן התוצאה, החרם על ישראל הוא כישלון גמור. "היצוא גדל כל שנה והסצינה התרבותית פורחת", אמר.

ההסברים הרציונליים הללו לא קיבלו השבוע חיזוק משום גורם במערכת הפוליטית. פוליטיקאים בימין ניצלו את הסיקור ההיסטרי של החלטת איגוד הסטודנטים ושל התבטאות מנכ"ל אורנג' כדי לנזוף בעולם, אבל בעברית, מעל בימת הכנסת. כאשר חבר כנסת או סגן שר מוציא הודעה תקיפה לתקשורת נגד תנועת ה-BDS, חשוב להבין כי המטרה אינה להלך אימים על הפעילים של התנועה בשוודיה, אלא לקבל מבזק באתרי האינטרנט בישראל. מצד שמאל ניצלו פוליטיקאים את הסיקור המוגזם כדי להגיד שוב שבהיעדר תהליך מדיני, ישראל תיקלע לבידוד בינלאומי – אמירה שאין שום קשר בינה לבין החלטות כמו זו של הסטודנטים הבריטים. זו אמירה שלא רק שאינה חשובה, היא גם לא קשורה להתנחלויות או למדיניות ממשלת ישראל, אלא נובעת משנאה אנטי-ישראלית ותו לא.

בין הפוליטיקאים שמיהרו להתגייס לנושא היה גם ראש הממשלה נתניהו, שאמש כבר שלח איגרת לארגון נגד חרמות שהקים ידידו ותומכו הגדול שלדון אדלסון. היכן שהעיתונות מציירת איום נורא, נתניהו מזהה דווקא הזדמנות. בחודשים הקרובים, אחרי שייחתם הסכם הגרעין עם איראן, צפוי להתחדש הלחץ הבינלאומי לקידום פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בניגוד לתופעת ה-BDS, הלחץ הזה באמת ובתמים מטריד את נתניהו, ואין דרך טובה יותר להכין את הקרקע לקראתו מליצור בציבור הישראלי תודעת מצור וחרדה.

כל זה, אגב, לא אומר שאין איום כלכלי בזירה הבינלאומית. בתחילת 2014 היינו עדים לשורה של החלטות כלכליות משמעותיות מצד חברות בינלאומיות שהחליטו למשוך השקעות מחברות ישראליות בגלל פעילותן בהתנחלויות. עיתון "הארץ" דיווח על קרן פנסיה ענקית מהולנד, כמו גם על תאגיד המים הגדול בהולנד, שפעלו בצורה כזו. בוואלה!NEWSנחשפו החלטות כאלה מצד בנקים גדולים בסקנדינביה. כלי תקשורת אחרים, שהשבוע העלו על נס את ההחלטה של איגוד הסטודנטים הבריטי, כמעט שלא סיקרו את ההחלטות הללו, שהייתה להן חשיבות כלכלית של ממש. אולי זה היה משום שאז לא התנהל "קמפיין", והידיעות שפורסמו בנושא היו סתם חדשות רגילות שצריך לסקר. אולי זה היה משום שהחברות הישראליות שעמדו להיפגע מההחלטות הללו – למשל, כמה מהבנקים הגדולים ביותר במדינה – הפעילו לחצים כדי למנוע את הפרסום.

מה שאירע השבוע היה רחוק מאוד במידת החשיבות שלו מהחלטות של בנקים ותאגידים להחרים חברות ישראליות בגלל ההתנחלויות. החלטות כאלה, שלא נראו כמוהן זה כמעט שנה, באמת מטרידות את ראש הממשלה נתניהו, הרבה יותר מהחלטה של איגוד סטודנטים או אמירה אומללה של מנכ"ל אורנג'. האבסורד הוא שהרעש האדיר שיצא השבוע מישראל בנושא תנועת ה-BDS, העלה את הסוגיה גם על סדר היום הבינלאומי, אחרי זמן רב שהיא נעדרה ממנו. במובן הזה, הכותרות שעלו השבוע אמנם היו לא מחוברות למציאות, אבל הן עוד עשויות להתברר כנבואה שמגשימה את עצמה.