שמונה שנים נאבקו ניצולי השואה המכונים "ילדי טהרן", לקבלת פיצויים שנחסכו מהם אחרי חתימת הסכם השילומים בין ישראל וגרמניה. כשלוש שנים מתום ההליך המשפטי, כששליש מתוך התובעים כבר אינם בן החיים, יצאה הקבוצה למאבק נוסף, נגד עורך הדין שייצג אותם ומסרב להשיב להם כספים שהועברו למשרדו במסגרת ההליך ותבעה אותו בסכום של כ-450 אלף שקלים (2,100 שקל אגרה ששילמו לטענתם 217 תובעים).
בית המשפט שדן בתביעתם קבע כי עורך הדין חייב בתשלום של 87 אלף שקלים (60 אלף לכלל הנתבעים, 7000 שקל לתובע אברהם ברמסון, הוצאות של 8000 שקל ושכר טרחת התובעים בסך 12 אלף שקל), אך קבע כי כי לא נפל פגם או בהתנהלות עו"ד ויספלד וכי הפרשנות שבגינה סבר שאין מקום להחזיר כספים נעשתה בסבירות ובתום לב. "אני סבור כי לא נפל פגם או דופי בהתנהלות הנתבע", פסק השופט, "המחלוקת הנה פרשנית לגבי הוצאות שונות בניהול הההליכים הרבים והארוכים... על אף שהעדפתי בנקודה מסוימת את פרשנות התובעים ומכאן קבעתי החזר סכומים כמפורט לעיל, עדיין פרשנות עו"ד ויספלד, פרשנות שבגינה סבר שאין מקום להשבת כספים, היא לטעמי - פרשנות אשר נעשתה ע"י עו"ד ויספלד בסבירות ובתום לב".
"ילדי טהראן" הוא כינויים של 836 ילדים יהודים שנולדו בפולין ונדדו כיתומים לסיביר והלאה במשך ארבע שנים. בשלב מסוים הגיעו לטהראן, שם רוכזו במחנה מעבר ממנו עלו ארצה ב-1943. ילדי טהראן לא נכללו בין ניצולי השואה שקיבלו פיצויים לאחר חתימת הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה בשנת 1953, בשל טענת המדינה שאינם מוגדרים כניצולי שואה, כיוון שעלו לארץ לפני 1947.
"במשך שנים ארוכות נאבקנו שיכירו בנו ובמה שעברנו", אמר אברהם ננצל בן ה-89, אחד מ"ילדי טהראן". "עד שכל ההליך הסתיים, ולא כולם נותרו כדי לראות את זה, אנחנו צריכים עכשיו להמשיך במאבקים על כסף שהוא שלנו, כשיש בינינו אנשים שזקוקים לכל שקל".
עוד בוואלה!NEWS:
50 ליחסים עם גרמניה, ולא כולם מתרשמים: "זכור את שעשה לך עמלק"
פולין זועמת על ארה"ב: "אנחנו לא אחראים לשואה"
ערב יום השואה: שליש מהניצולים ויתרו על מזון בשל מצוקה כלכלית
ב-2004 הגישו 217 איש מקבוצת "ילדי טהראן" תביעה נגד המדינה לבית משפט מחוזי בתל אביב. התובעים דרשו, באמצעות עו"ד ויספלד, לקבוע כי בשל היותם נרדפים שעלו לארץ עד 1952 הם זכאים לפיצויים בגובה 70 אלף שקל מכוח ההסכם. שופטת בית המשפט המחוזי בדימוס, ד"ר דרורה פלפל, קיבלה את תביעתם בשנת 2012 וקבעה פיצויים של 50 אלף שקל לתובע וכן כי אגרה ששילמו לבית המשפט 220 אלף שקלים, תוחזר להם בשל מצבם.
המדינה ערערה על ההחלטה ובפסק דין של בית המשפט העליון נקבע כי הפיצויים יעמדו על 25 אלף שקל. עם זאת, במאי אותה שנה נקבע בבית המשפט המחוזי כי כל ניצול יקבל 25 אלף שקלים, וכי המדינה תחזיר לתובעים הוצאות בסך מאה אלף שקלים. על פי הסכם שכר הטרחה, ויספלד היה זכאי ל-30% מהפיצוי שנפסק לתובעים אך לבסוף הוריד את שיעור שכר הטרחה ל-28% מכל תובע.
"יכולתם הכלכלית של התובעים מוגבלת"
בטרם הוגשה התביעה, גבה ויספלד סכום של 650 שקלים מכל תובע בגין הוצאות עתידיות וכן סכומים נוספים. כמו כן התובעים העבירו לויספלד סכום של 2,100 שקל כל אחד בגין אגרה, אותה משלמים בשני חלקים - חלק אחד עם הגשת התביעה וחלק שני בפתיחת שלב ההוכחות. בשל מצבם הכלכלי הקשה של 13 תובעים לא היה בידם הכסף לתשלום האגרה וחבריהם דאגו להשלמת הסכום.
בבקשה, לקבלת פטור מאגרה שהגיש בשם התובעים בשנת 2004, כתב ויספלד: "יכולתם הכלכלית של התובעים מוגבלת. הרוב המכריע מהם הינו פנסיונרים אשר אינם עובדים. התובעים הינם ניצולי שואה ורובם אנשים מבוגרים, פנסיונרים, המקבלים קצבה מביטוח לאומי וכן קצבה ממשרד האוצר על פי חוק נכי רדיפות הנאצים".
מחצית מסכום האגרה הועבר לבית המשפט אך מאוחר יותר זה קבע כי התובעים יקבלו החזר על האגרה ששולמה. לטענת התובעים, חשבונו של עו"ד ויספלד זוכה בסכום של 220 אלף שקל, בזמן שבידו סכום דומה שאותו העבירו התובעים - אך לבסוף בשל הזיכוי לא התבקש להעביר לבית המשפט. כאמור, למרות התביעה להחזר, בסיכומו של דבר פסק בית המשפט כי לא היה פסול בהתהלות עורך הדין.