אזהרה מרמאללה: בסוף הקיץ הכול הולך להשתנות

מועדון הספורט של מחנה הפליטים אל-אמערי ברמאללה. קשה להסביר כיצד דווקא המועדון הזה הפך להיות שם דבר להצלחה בספורט הפלסטיני. קבוצת הכדורגל נחשבת לפופולרית ביותר בגדה, אולי אפילו גם ברצועת עזה. מעין בית"ר ירושלים המקומית, ותסלח לי מכבי תל אביב - אני בכל זאת ירושלמי במקור. אינספור גביעים תופסים את מקום הכבוד שלהם בארונות של המבנה הקטן בכניסה הדרומית למחנה. מחנה אל-אמערי, שכמעט כל חייל ישראלי ששירת בשטחים שמע עליו בהקשר של טרור ופיגועים, מוכר לפלסטינים כמקום לידתה של קבוצת הכדורגל הטובה ביותר בשנים האחרונות בשטחים.

ההצלחה של המועדון עשתה את שלה ועוררה לא מעט עניין מסביב. עד כדי כך שטארק עבאס, בנו של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), שמעולם לא התגורר במחנה, קיבל לידיו לפני קצת יותר משנה את תפקיד מנהל המועדון. אולם כדורגל משחקים 90 דקות כמאמר הקלישאה המפורסמת. בעקבות התפטרות של יותר ממחצית מחברי הוועד המנהל, שרצו לסלק את עבאס הבן מתפקידו, התקיימו לפני כמה שבועות בחירות לגוף המוביל את המועדון. הבן של הראיס הכין רשימה של 11 מועמדים, כמספר חברי הוועד המנהל, שהתמודדו מול ג'יהאד טמליה, איש פתח תושב אל-אמערי, שהכין רשימה נגדית. הבחירות הסתיימו בתבוסה מוחצת לטארק עבאס. כל 11 אנשיו של טמליה נבחרו לוועד המנהל.

"בארץ פלסטין" - כתבות קודמות בסדרה:
אין משכורות, אין עבודה, אין חיים. אינתיפאדת הרעבים בדרך
בג'נין יורים, אבל רק כדורי צבע
הצעירים בחברון חולמים שחמאס ייקח אותם לבלות בים בתל אביב
בית לחם מפוצצת בתיירים נוצרים - והמוסלמים לא רואים מזה כלום

טמליה אינו ילד במונחים של פוליטיקה פלסטינית. ב-2006 זכה במושב בפרלמנט הפלסטיני, כנציג אזורי של רמאללה ואל-בירה מטעם הפתח. ברשימה האזורית בפריימריז הקדים אותו רק מרואן ברגותי. מוקף בגביעים, הוא לא מסתיר את גאוותו על הניצחון. "הרשימה שלנו נקראה 'בני המחנה'. הוא, טארק, קרא לרשימה שלו 'השינוי'. יש 1,400 בעלי זכות הצבעה לוועד המנהל, אלף השתתפו בבחירות, 750 הצביעו לי. כלומר, 75% מהקולות. אז האנשים אולי מפרשים את זה כניצחון על הראיס עצמו, אבל טארק בסופו של דבר חיפש את טובת המועדון כמוני ולא מדובר על פוליטיקה", הוא אומר ואני מתקשה להאמין. "זו בסך הכול הצבעה על ספורט, על המועדון".

עם זאת, הוא לא מנסה להסתיר את השמועות. "אני יודע שטענו שטארק ייצג את הראיס ואני ייצגתי את דחלאן (מוחמד דחלאן, הנחשב לאויבו של אבו מאזן, שסולק מהפתח ומתגורר באיחוד האמירויות - א"י). הכול קשקוש. אנחנו בסופו של יום מועדון ספורט. ברור שלדחלאן יש כאן קשרים חבריים עם אנשים במחנה אבל זה לא שהוא מנסה לקדם כאן אג'נדה אישית", הוא מבהיר.

מול הכניסה למתחם המועדון משחקים כמה צעירים ביליארד. השעה רק 10:30 בבוקר ונראה שהחבורה החליטה להתמקד במשחק ופחות בלימודים בבית הספר. "יש היום בחינות בגרות, אז אין לימודים", הם מסבירים תחילה. אלא שלאחר התעקשות קלה על הפרטים, שניים מהם מודים שנשרו מלימודים. האחרים כבר עברו את גיל התיכון.

עומאר, בן 21, חסר עבודה. הוא לובש חולצה ועליה תמונה של "שהיד". "זה אחי עיסא, הוא נהרג לפני תשעה חודשים מירי של חיילים ישראלים", הוא מספר. חמודה, זיד, חסן, מוחמד ועומאר כמובן, לא נראים מוטרדים במיוחד מהמציאות של מחנה הפליטים. מוחמד שואל אם "אתה מחפש פועל לעבודה בישראל". הוא נראה גאה מאוד במקום מגוריו. "אני לא רוצה לצאת מאל-אמערי וגם כשאהיה גדול אשאר כאן. עזוב אותך מאום שרייט ומסיון (שכונות היוקרה של רמאללה ממערב ומדרום – א"י). כולם שם 'אוכלים'", הוא אומר וכולם צוחקים.

האם ניתן להבין מהדוגמה של אל-אמערי משהו על מעמדו של הפתח והרשות בכלל ושל יו"ר הרשות בפרט? ייתכן. הבחירות לאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ביר-זית, שהסתיימו בניצחון של חמאס, מספרות אף הן סיפור דומה. הצעירים הפלסטינים רחוקים מלהראות התלהבות מהרשות או מהפתח וגם אבו מאזן אינו מצליח לעורר אצלם התרגשות מיוחדת כפי שידע לעשות יאסר ערפאת. ובכל זאת, כסאו של הראיס רחוק מלהתנדנד. מעמדו איתן, הוא מפגין יכולת משילות גבוהה ואין שום גורם כיום בגדה המערבית שיכול לאיים על שלטונו. מנגנוני הביטחון שלו מצליחים להרשים גם את הצד הישראלי - ובסופו של דבר, מאז תחילתו של האביב הערבי בדצמבר 2010, הגדה נותרה המקום השקט ביותר במזרח התיכון, מלבד ישראל, בין היתר בשל פעילות כוחות הביטחון של עבאס.

סיפור קטן שיכול להמחיש את יכולתם הגבוהה של מנגנוני הביטחון של הרשות, דווקא ברמת המודיעין, התרחש לא מכבר בסוריה. שני פעילי ארגוני זכויות אדם שוודיים, נחטפו על ידי אנשי ג'בהת א-נוסרה המזוהים עם אל-קאעדה. במהלך ביקורו של אבו מאזן בשוודיה פנה אליו ראש הממשלה וביקש ממנו לסייע בשחרורם של השניים. המודיעין הכללי של הרשות, בפיקודו של מאג'ד פראג, קיבל את המשימה. כמה מחברי המנגנון יצאו דרך ירדן לסוריה לסביבות מחנה הפליטים ירמוכ. לאחר דין ודברים עם החוטפים, הסכימו האחרונים לשחררם. אז החלה בעיה אחרת: כיצד ניתן להעבירם בשלום לירדן, כאשר הדרך רצופה במחסומים של אנשי דאעש ושל אחרים. בסופו של דבר אנשי המודיעין הכללי הצליחו להביא את השניים לירדן ושם שוחררו.

כ-30 אלף פלסטינים משרתים כיום במנגנונים. בשונה מימיו של ערפאת, ההיררכיה ברורה. ישנו שיתוף פעולה ביניהם ולא תחרות בוטה ואגרסיבית, שהסתיימה בשנים ההן לא פעם בדם. המנגנון הגדול ביותר הוא הביטחון הלאומי, הצבא הפלסטיני, שמונה כ-10,000 חיילים, בעוד שבמשטרה האזרחית משרתים כ-8,000 איש. אפשר לראות אותם בכל מקום ברמאללה, כמו גם בערים האחרות. אולי מאחר שרמאללה נחשבת למרכז השלטוני והפוליטי, אנשי הביטחון הלאומי פרוסים בכל נקודה כמעט בעיר. חלקם עם מדים מנומרים חומים וחלקם סתם בצבע ירוק. המראה שלהם רחוק כל כך מחיילי הביטחון הלאומי של תחילת שנות ה-2000 או סוף שנות ה-90. ניכר שרס"ר המשמעת עובד שעות נוספות על גומיות בנעליים, כומתה על הראש, גילוח וצחצוח.

דובר מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, הגנרל עדנאן דמירי, ליווה אותנו לביקור ב"יחידת השמירה וההגנה" - יחידה מיוחדת של המשטרה האזרחית, שמתמחה בין היתר באבטחת אישים, נציגויות זרות ומשרדי ממשלה. 700 שוטרים עובדים ביחידה הזו. הם מאבטחים אירועים גדולים, כמו למשל ביקור האפיפיור או זה של נשיא אמריקני. כמה עשרות מהם ממתינים לנו במגרש המסדרים ועושים מה שנקרא בעגה הצה"לית, "תצוגת תכלית". בכל פעם הם מדמים תרחיש אחר שעמו ייתכן שייאלצו להתמודד ונראה שהם מאומנים היטב ובעלי משמעת גבוהה. "ביום אויב" - הקבוצה שמדמה את המתפרעים או את מפרי הסדר, משחקת בכל פעם תפקיד אחר. פעם תושב המצייר גרפיטי על הקירות ואז מאיים לדקור את השוטרים בסכין ופעם אחרת קבוצה של מפגינים בעצרת שקטה. השוטרים מבצעים את עבודתם בשקט יחסי ללא דרמות. עד כדי כך שהצלם זיו קורן מעט מאוכזב שכבר אין קפיצות דרך גלגלים בוערים. בצד ממתין כל העת "כוח תגבור", שיתערב במקרה של הידרדרות.

"ישנם הרבה מאוד פלסטינים שרוצים להתגייס למנגנונים", אומר לנו גנרל דמירי, שלפני כשנה נלקחה ממנו תעודת ה-VIP שלו לאחר שהשווה בין נתניהו לבין אבו בכר אל-בגדאדי, מנהיג דאעש. "על כל מאה מקומות מתחרים כ-2,000 מועמדים. הם צריכים לעמוד בסטנדרט פיזי מסוים - מעל 175 ס"מ. במשטרה הרגילה גם 170 ס"מ זה בסדר. ואז מגיע השלב של הבדיקות הרפואיות. לאחר מכן, המועמדים עוברים בדיקה ביטחונית ופלילית, לראות שהם לא תומכים בארגונים קיצוניים או בעלי עבר פלילי. המודיעין שלנו בודק אותם ובמקביל בתי המשפט אומרים לנו אם עומדת נגדם תלונה או שבעבר עמדו למשפט. אנחנו בודקים גם את המשפחה, כלומר אם הוא בא מרקע קיצוני או פלילי. וכן, אם הוא ממשפחה של אנשי כוחות הביטחון ברור שתינתן לו עדיפות על פני מישהו ממשפחה שמזוהה עם חמאס".

"התדמית היום של המנגנונים טובה לאין שיעור מזו שהייתה בעבר, בעיקר בשל מצב ביטחון הפנים", הוא מוסיף. "יש שקט, חוק וסדר ויציבות. זה מוביל לשביעות רצון של התושבים. נוסף על כך, אנחנו מסייעים למשפחות במצוקה ועובדים עם הקהילה. יש לנו פרויקטים לשיתוף פעולה עם האוכלוסייה, כמו 'המחלקה להגנת המשפחה והילד', או סדנא שעשינו לבני נוער לקראת סיום תיכון. הם הוזמנו לבלות כמה ימים במחיצת אנשי המנגנונים. זה נותן דחיפה עצומה לתדמית שלנו בעיני הצעירים. זה סייע רבות בטיפול בפשע . ואני אומר לך - היום המצב בגדה המערבית טוב בהרבה מזה שבמדינות ערב ואפילו מתל אביב. רמת הפשיעה כאן נמוכה יותר מאצלכם. אין לנו פשע מאורגן, אין לנו את כל המשפחות האלה שכל יום אצלכם בחדשות. נכון, יש בעיית סמים, אבל היא לא מהותית ומקור רוב הסמים שמגיעים לגדה בשנים האחרונות הוא ישראל. בדקנו עם עברייני סמים. תמיד, הסוחר הגדול יהיה ישראלי. ערבי או יהודי - אבל ישראלי".

ואיך התיאום הביטחוני בימים אלה?

"התיאום הביטחוני הוא לא עניין של החלטה של כוחות הביטחון אצלנו או אצלכם. זה עניין של דרג מדיני. אבל אני חושב שאין טעם בתיאום ביטחוני עם ממשלה קיצונית כמו זו של נתניהו. והתיאום קשור למצב המדיני, אי אפשר להתעלם מזה. גם אם הקצינים אצלכם מתונים יותר מהממשלה, הם בסופו של דבר מבצעים את מדיניות הממשלה. התיאום בימים אלה אינו ברמה טובה. לא כפי שהיה".

אני דווקא שומע דברים הפוכים לגמרי.

"מי שמדבר אצלכם על תיאום ביטחוני טוב עם הרשות מנסה לייצר משברים בין הנהגת הרשות לבין בני העם הפלסטיני. ממשלת נתניהו רוצה כאן כאוס (פאודה במקור), ומנסה להסית נגד הרשות".

אבל סיכלתם יותר מפיגוע אחד בחודשים האחרונים. עצרתם חשודים בפעילות טרור או כאלה שמזוהים עם דאעש.

"סיכול פיגועים זה לא אומר שהאינטרס הישראלי עומד לנגד עינינו. זה האינטרס שלנו. אנחנו לא רוצים קיצונים ולא רוצים דאעש. אנחנו פועלים נגד הטרור כי אף אחד לא רוצה טרור בתחומו ולא בגלל שאנחנו נלחמים למען ישראל. אנחנו עושים את זה כדי שלנו יהיה טוב, לא לנתניהו".

ממגרש המסדרים והאימונים אנחנו ממשיכים לביקור ב"כלביה" הצמודה למפקדת היחידה. שם ממתינים לנו נוקס, רוקי, ג'ים, אלמאז ומאיה. הם יובאו מרוסיה והמאמנים שלהם עברו קורס של שנה שם. הכלבים דוברי רוסית בלבד, ולכן המאמנים למדו אף הם רוסית בסיסית. הם מתמחים במציאת חומרי נפץ, נשק, ועוד. אלמאז נבחר מבין החמישה להדגים את יכולותיו. המאמן מסתיר מחסנית של אקדח עמוסה בכדורים, הרחק מעיניו של הכלב ואז משחררו. תוך כדקה אלמאז מאתר את המחסנית והמאמן מצ'פר אותו וזורק לו חבל קצר שאותו הוא ממהר להביא. הוא נובח בשמחה, ברוסית כמובן.

על אף הניסיונות של הגנרל דמירי להפחית בחשיבות התיאום הביטחוני הנוכחי, המנגנונים וצה"ל, כמו גם גופי המודיעין משני הצדדים, משתפים ביניהם פעולה. כל הצצה בפרסומי חמאס מקנה מושג על היקף הפעילות של הרשות נגד פעילי הארגון ואנשי הג'יהאד האסלאמי. ב-2014 לדוגמה, עצרו המנגנונים או עיכבו לחקירה כ-1,000 פעילי חמאס בגדה. רובם הגדול שוחרר, אולם ניכר שנעשה מאמץ גדול מצד המנגנונים למנוע פעילות טרור או לסכל חתרנות נגד הרשות ואבו מאזן. השאלה אם המוטיבציה של המנגנונים אינה נשחקת לנוכח המבוי הסתום בתהליך המדיני ואם התיאום הביטחוני הזה לא ייעצר בקרוב.

"אני רק יכול להבטיח לך דבר אחד", אומר לנו סאיב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני. "לפני סוף הקיץ החיים לא ייראו אותו הדבר". הוא לא מרחיב יותר מדי למה כוונתו, האם באשר לצפוי בבית הדין הפלילי בהאג, במועצת הביטחון של האו"ם או שמא פירוק הרשות ועצירת התיאום הביטחוני.

"אני לא מדבר על אלימות. למדנו את הלקחים שלנו מהעשור הקודם ואנחנו לא חמאס. הצלחנו לבנאם את הסכסוך, הצלחנו להניף את הדגל הפלסטיני בהרבה מקומות ברחבי העולם מבלי לירות כדור אחד. זה נתן לנו דחיפה עצומה וזה יותר אפקטיבי מאינתיפאדה. אני חושב שברור לכולם שהמצב הנוכחי לא יישאר. עוד ועוד אנשים תומכים בפתרון של מדינה אחת ופחות ברעיון שתי המדינות. נתניהו רוצה בשמירה על הסטטוס קוו אבל זה לא יקרה. הבינאום של הסכסוך כבר חצה את נקודת האל-חזור וגם בבית הדין הפלילי זה כבר לא בידיים שלנו, אלא של חבר השופטים שבוחן כעת כמה מקרים של פעולות ישראליות ועליו יהיה להחליט מה לעשות עם תוצאות החקירה. ישראל צריכה לפתוח עיניים לראות מה קורה סביבה. אתה רואה את זה בקמפוסים בארצות הברית, באירופה ובכל מקום. האנשים במקומות הללו רוצים משהו 'הוגן' (הוא אומר את המילה הוגן בעברית שוב ושוב) וזה הבסיס לכל מערכת יחסים: בין בני משפחה, בין בני זוג, בין חברים ובין שותפים. אבל הישראלים העלימו את המילה 'הוגן' בכל הקשור ליחסים עם הפלסטינים".

מה אתה אומר על הפרסום ב"הארץ", שנתניהו רוצה לדון בגבולות גושי ההתנחלויות?

"אני מוכן לדון בגבולות המדינה הפלסטינית שתקום לצדה של מדינת ישראל על בסיס גבולות ארבעה ביוני 1967. אבל שאני אתן לגיטימציה לגושי ההתנחלויות כדי שנתניהו יוכל לבנות שם עוד? אני שואל אותך, (הוא מצביע על המצח שלו), כתוב לי כאן שיש לי אי.קיו תשע? לא האמנתי ששמעתי את זה. והכי מצחיק שאורי אריאל הודיע בתגובה שהממשלה הנוכחית מחויבת לרעיון ישראל השלמה, כלומר מהים עד הנהר".

"ואני באמת שואל את נתניהו. בסדר, ניצחת. יש לך את בנט ואת אריאל בממשלה ואת דורי גולד במשרד החוץ ואת שלדון אדלסון לצדך ואפילו את הקונגרס בארצות הברית. אז מה? מה הפתרון שלך לטווח ארוך לישראלים ולפלסטינים? איך אתה יכול לתאר את 'היום שאחרי'? האם מדינה אחת עם שתי מערכות (הרשות וישראל – א"י)? הבנו מה אתם לא רוצים שזה מדינה פלסטינית, אז מה כן? הרי המדינה האחת שלכם תהפוך מהר מאוד למדינת אפרטהייד. כבר עכשיו הלא יהודים מהווים את הרוב בין הים ועד הנהר. אז תגיד לי שיש מחקרים דמוגרפיים אחרים. בסדר, אז עוד חמש שנים תהפכו למיעוט כאן. ואז מה, איזו מדינה זו תהיה בשבילכם?".

"ואני לא מצליח להבין את המדיניות של ממשלת ישראל", הוא מוסיף. "הרי מה עושה נתניהו כשהוא אומר שלא תקום מדינה פלסטינית במשמרת שלו? הוא הורס את המחנה המתון אצל הפלסטינים. היום יש שתי מגמות מרכזיות שמתפתחות בקרב הפלסטינים: א. הגישה שאומרת שדרך המשא ומתן של אבו מאזן ושל עריקאת לא מובילה לשום מקום, ולכן צריך שימוש באלימות. ב. אלה שאומרים שפתרון שתי המדינות לא רלוונטי. הקו האחרון הולך ומתחזק בכל מקום. ומה אז? אתם יכולים לדמיין את עצמכם במציאות שכזו? בינתיים לנתניהו מאוד נוח במצב הנוכחי. הוא לא משלם מחיר על הכיבוש. הוא רוצה שאנחנו גם נעשה מעצרים וגם נשלם את המשכורות של פקידי הרשות. הוא רוצה רשות פלסטינית בלי סמכויות. אז אני אומר - אתה ביבי, אתם הכיבוש, קחו אחריות. ואני לא קורא למסירת המפתחות מאחר שאין לי בכלל מפתחות בידיים".

אז מה בעצם אתה אומר? אתם תפרקו בקרוב את הרשות? תעצרו תיאום?

"אני אישית מתפלא שאנחנו מאפשרים לסטטוס קוו הנוכחי להמשיך. בהתחלה גם הייתה אצלנו גישה סובלנית, מאחר שהופעלו לחצים על כך שצריך לחכות ולהמתין ולא לפרק ולא לעצור את התיאום. אבל הגישה הסובלנית משתנה. ואני אומר לך, המועצה המרכזית של אש"ף לקחה על עצמה החלטה לבחון את טיב היחסים מול ישראל ובכלל זה התיאום. בוא נחכה ונראה. אני מעריך שאנחנו נקבל החלטות - ובקרוב".