פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "אי אפשר לנצח את ווטסאפ": הדפיקה בדלת משנה צורה

      השימוש ברשתות החברתיות ב"צוק איתן", במיוחד בכל הקשור להפצת מידע על חיילים שנפגעו בקרב, חייב את מערך הנפגעים בצה"ל ובמשרד הביטחון לשנות את דפוסי הפעולה. ובכל זאת, משוכנעים שם: "עד שלא דופקים בדלת - האסימון לא יורד"

      "אי אפשר לנצח את ווטסאפ": הדפיקה בדלת משנה צורה
      צילום: עומר מירון, ערן גילווארג; עריכה: יאיר דניאל, גדי וינסטוק

      (ההלוויות של מקס שטיינברג ושון כרמלי שנהרגו במבצע "צוק איתן", אוגוסט 2014)

      מבצע "צוק איתן" היה המערכה הראשונה שנערכה בצל הרשתות החברתיות, שהציגו עידן חדש בדפוסי הפצת המידע שהיו מוכרים עד כה. סיטואציות חדשות אליהן נחשפו בצה"ל ובמשרד הביטחון - בראשן הפצת הודעות על חיילים שנפגעו או נהרגו בקרב - הובילו את הארגונים להתמודד עם חזית נוספת, והמסקנה הייתה אחת - אפשר לייעל את העבודה, אך לא ניתן לנצח את הטכנולוגיה, רק ללמוד לפעול לצדה.

      "מה שקרה עם הרשת ב'צוק איתן' זה תהליך שהחל לפני כמה שנים כשבאמצעי התקשורת התחילו להשתמש בביטויים כמו 'אירוע קשה', כשכל אדם יודע לפרש שיש הרוגים לכוחותינו. זה הפך במבצע האחרון להודעות בווטסאפ או בפייסבוק", הסביר יורם חסון, ראש ענף נפגעים וקציני ערים בצה"ל. "במהלך הסבב הזה, סיפור הרשתות החברתיות תפס אותנו בצורה מאוד חזקה, ומהר מאוד הבנו שלנצח את זה, אי אפשר. לא ניתן להעלים את ווטסאפ או פייסבוק. מצד שני, אילו אלטרנטיבות יש לנו, להודיע למשפחה שכולה בטלפון? זה לא יקרה".

      עוד בנושא:
      כך ניצח צה"ל את הווטסאפ במבצע "צוק איתן"
      דעה: השמועות בווטסאפ יכולות להרוג. מספיק

      20 אלף בני אדם בהלווייתו של החייל הבודד שון כרמלי בחיפה 22 ביולי 2014 (ערן גילווארג)
      כ-20 אלף משתתפים. הלווייתו של שון כרמלי, שנהרג במבצע "צוק איתן", בחודש יולי (צילום: ערן גילווארג)

      ענף נפגעים וקציני ערים נכנס לתמונה מרגע פגיעה של חייל בשגרה או בחירום. אנשי הענף מתחילים תהליך שמטרתו לקבל זיהוי ודאי של נפגע בלחץ של זמן ולאתר את משפחתו במהירות. עם איתורה נשלח צוות מודיעים, שנמצא בכוננות מתמדת, למשפחה מדרגה ראשונה - הורים ואחים - אך לעתים גם סבים וסבתות.

      אסון הנגמ"ש במהלך "צוק איתן" היווה את השיא מבחינת תפוצת המידע ברשתות החברתיות, כששלוש משפחות קיבלו את המידע על יקיריהן עוד בטרם דפקו אנשי היחידה על דלתם. "זה היה אירוע קשה מאוד שבו פורסמו גם שמות נכונים, ובמקביל עברו הודעות המבקשות שלא לשרשר את ההודעות עם השמות", משחזר חסון. "הגענו למשפחות וראינו אנשים דרוכים שחיכו לנו, ומניסיון, עד שלא דופקים להם בדלת האסימון לא יורד. עד אז עדיין קיים ספק ולא מאמינים. אנחנו אלה שהופכים את המידע למוחשי וזו הדרך הנכונה של הצבא".

      "היום, אם מגיע אלינו שם של חייל נתחיל לפעול מידית"

      בצה"ל הבינו שמדובר בעידן חדש ויש לבחון כיצד מתמודדים עמו. לכן הוחלט על הקמת שני צוותי תחקיר שבחנו את הנושא: צוות פנימי באכ"א וצוות נוסף בדובר צה"ל, שכלל נציגים אזרחיים.

      מסקנות הצוותים היו זהות: יש להמשיך בהודעה פרונטלית למשפחות, אך יש לבחון אפשרויות לזירוז הזיהוי של החלל בשטח ואיתור משפחתו, זאת על ידי שימוש בטכנולוגיות חדשות. כמו כן, הומלץ על זירוז תהליכים בתוך הצבא, לצד שימת הדגש על הימנעות מהפצת מידע שלא אומת על ידי צה"ל, או הפצת מידע בטרם נודע לקרובי המשפחה.

      "כבר היום אנו עושים תהליכים מהירים הרבה יותר ופעלנו לקדם את צוותי המודיעים בצורה מהירה הרבה יותר כשהרחבנו את פריסתם. יש יותר צוותים בכוננות, כך שברגע שמתקבל האישור והמשפחה מאותרת נוכל לשגר אותם במהירות למקום הרלוונטי", מסביר חסון.

      דרך נוספת לייעל את מהירות ההודעה היא להתחיל לעבוד על איתור משפחה מיד עם קבלת מידע ראשוני. מדובר במידע שיכול להגיע מגורם צה"לי או אף פרסומים בכלי התקשורת. לדברי חסון, "היום, אם מגיע אלינו שם של חייל נתחיל לפעול בנושא מידית. כל הודעה או ידיעה שמתפרסמת על תאונה של בן 20 מיד גורמת לנו להתחיל לעבוד וכך גם במלחמה - קציני שלישיות מעבירים לנו מידע ראשוני ואנחנו מתחילים לעבוד ברגע שיש שם על מנת להגיע הכי מהר שניתן. הסיטואציות ב'צוק איתן' היו מאוד עצובות ואנו מבינים שהנזק שנוצר בעקבות השמועות ילווה את המשפחות לכל החיים. במלחמה הבאה זה יהיה יותר גרוע כי יתפתחו רשתות חברתיות ואמצעים נוספים".

      הלווייתו של שחר שלו, לוחם הצנחנים שנפטר מפצעיו במבצע צוק איתן, ספטמבר 2014 (ערן גילווארג)
      "במערכת הזו בלטה מאוד הסולידריות של החברה". הלווייתו של שחר שלו, שמת מפצעיו לאחר שנפגע ב"צוק איתן", בספטמבר (צילום: ערן גילווארג)

      גם באגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון נאלצו להתמודד עם מציאות חדשה בשל הרשתות החברתיות. "המלחמה הזו הייתה מלחמת העורף הארוכה ביותר מאז מלחמת השחרור, ועל כן חשפה גם אותנו באגף להתמודדויות עם מידע שזרם ללא הפסקה דרך הרשתות, מה שהוביל למעורבות של הציבור שלא היינו חשופים לה בעבר", סיפר אייל לוי, מנהל מחוז ירושלים של אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון.

      עד "צוק איתן" פגשו לראשונה נציגי אגף משפחות והנצחה את המשפחות השכולות במהלך השבעה. לאחר מכן, כשהמשפחה בדרך כלל נותרת לבדה, מעמיקים את הקשר ובמסגרתו מסייעים למשפחה על פי צרכיה. האגף מעניק טיפול של התערבות בזמן משבר, עיבוד האבל וטיפול פסיכו-סוציאלי הכולל הפנייה לטיפול נפשי, קבוצות תמיכה, הכוונה ללימודים וסיוע בתעסוקה.

      הקדמה הטכנולוגית חשפה גם את אנשי האגף למצבים חדשים לחלוטין. "הפעם נקראנו על ידי נציגי קצין העיר להגיע לבית משפחה עוד לפני הלוויה, זאת בעקבות מידע שזרם ברשת. מצאנו שם את כל בית ישראל לצד גורמי מקצוע כמו עובדות סוציאליות מהרשות המקומית ונציגי עמותות שונות, כשכולם באים ממקום טוב של לסייע. כנראה שהיו שסברו שאנחנו גם נוכל לעשות סדר במתרחש. במערכה הזו בלטה מאוד הסולידריות של החברה, שברגע שנחשף הסיפור לציבור הרחב כל מי שאיכשהו נוגע או נחשף הרגיש צורך לעשות משהו ולהגיע".

      "הגענו למשפחה וגילינו תור ארוך של המוני בית ישראל שבאו לנחם"

      מושג שלא היה מוכר בתחום ההלוויות הצבאיות עד צוק איתן הוא הלוויות רבות משתתפים. עם ההודעה על מותו של שון כרמלי, לוחם גולני וחייל בודד מרעננה, התמלאו הפייסבוק וקבוצות הווטסאפ בהודעות הקוראות להגיע ולקחת חלק בלוויה. התוצאה הייתה שכ-20 אלף איש הגיעו להלוויה שנערכה בשעת לילה, והבהירה לכל הגורמים המקצועיים כי משהו חדש קורה.

      "באחד מימי הלחימה קיבלנו מידע על חייל שנהרג והבנו שמדובר בחייל בודד (לוחם גולני מקס שטיינברג - דו"פ). אחרי הלוויית שון כרמלי הנחנו שההלוויה יכולה להגיע שוב לממדים גדולים ואכן הגיעו כ-30 אלף איש. הוריו הגיעו ארצה ושוכנו במלון שהקצה להם אולם לטובת השבעה". תיאר לוי, "באחד הימים פורסמה תמונה של ההורים יושבים כמעט לבדם במלון. תמונה זו, בצרוף הודעות ופוסטים שרצו ברשתות, הספיקו כדי שנגיע למשפחה ונגלה תור ארוך של המוני בית ישראל שהגיעו לנחם אותם. ההורים שחיו כל שנותיהם בארצות הברית גם היו צריכים לעבור תהליך ולהסתגל לעניין הזה, כשתפקידנו במצב זה היה לסייע להם גם בנושא הזה".

      נשיא המדינה שמעון פרס עם משפחת החייל סמל מקס שטיינברג ז"ל, יולי 2014 (לשכת העיתונות הממשלתית , יוסף אבי יאיר אנגל)
      נשיא המדינה לשעבר עם משפחתו של מקס שטיינברג בבית המלון (צילום: יוסף אבי יאיר אנגל, לע"מ)

      גם באגף משפחות והנצחה הבינו, כחלק מניתוח האירועים, כי עליהם לאמץ את הרשתות החברתיות כגורם מסייע. "עוצמת המעורבות שאליה נחשפנו הבהירה שאנחנו חייבים להגיב בצורה מהירה יותר, להיות קשובים ולהתייחס במידתיות למידע על משפחות שעובר שם", אמרה עדי בנימיני-ברונשטיין, מנהלת השרות הסוציאלי במחוז, "אם רצה הודעה על משפחה מסוימת, הדבר עלול להוביל ללחץ ודאגה בקרב הסביבה הקרובה, מה שמחייב אותנו להגיע מהר לאותה משפחה ולסייע בכל מה שנדרש. בנוסף, הפרסומים שאליהם נחשפנו כוללים לעתים מידע שמאפשר לנו לדייק יותר במענים או ללמוד על צורך להגיע למשפחה יותר מפעם אחת. בעבר הכול היה קטן יותר ונשמר בתוך הבית, היום הודות לרשתות האבל הפך פומבי".

      לפניות לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.co.il