פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      השמועות בווטסאפ יכולות להרוג. מספיק

      אחת התופעות הבולטות במבצע "צוק איתן" הוא הפצת שמועות בווטסאפ על חיילים הרוגים או חטופים. למרות ששליחת מסר "לחברים בלבד" עונה ליצר המציצנות, צריך לנהוג באחריות

      את הבוקר של אתמול רובנו כנראה נזכור עוד שנים. בוקר של עצב גדול. בוקר של הכרה בחומרת המצב. בוקר של הבנה עמוקה: זה לא הולך להיות קל. העצב ניבט אתמול מכל עבר. מפניהם של עוברי האורח ברחובות הריקים יחסית. ממבטו העגום של המוכר בחנות. מטרקליני העסקים שהיו שוממים כבר מהבוקר. ברדיו ובטלוויזיה פטפטו עצמם שעות ארוכות לדעת עם ניתוח חדשות האתמול, אבל לא יכלו לספר את הסיפור האמיתי שהתרחש בשעות הלילה – ורובנו כבר ידענו משעות הבוקר. רק אחר הצהריים התיר דובר צה"ל לפרסם את דבר נפילתם של 13 לוחמי גולני בעזה - והעצב קיבל אישור רשמי.

      מבצע "צוק איתן" - כל הכתבות, הפרשנויות והתמונות

      כשתסתיים הלחימה בעזה, אחרי שנאסוף אט אט את שברינו, נביט לאחור ונגלה שבניגוד למה שחשבנו יש דווקא מנצח גדול במלחמה הזו: קוראים לו רב-סרן שמועתי. שנים כיתת רגליו רב-סרן שמועתי מדלת לדלת, משיחת מכולת אחת לשנייה ובהמשך גם עשה קצת טלפונים, אבל ב"צוק איתן", וגם קצת לפניו, התברר כי הוא כבר לא צריך לעבוד קשה. לישראל הייתה את "כיפת ברזל", לרב-סרן שמועתי את הווטסאפ.

      פינוי פצועים לסורוקה (יותם רונן)
      אין שליטה על המידע. מסוק מפנה פצועים לבית החולים סורוקה, אתמול (צילום: יותם רונן)

      לא יהיה מוגזם לקבוע כבר כעת כי השפעת הווטסאפ על החברה הישראלית בימי המבצע הייתה דרמטית – הרבה מעבר לפייסבוק, טוויטר וכל היתר. המבצע חידד מגמה שניצניה כבר נראו קודם לכן: ווטסאפ הפכה לאמצעי תקשורת ראשון מסוגו, בלתי ניתן לשליטה ולפיקוח כלשהו. בעוד שבפייסבוק איש לא יעלה על דעתו לדווח לחבריו כי זה עתה שמע שחיילים נהרגו הלילה, הרי שבווטסאפ מדובר לכאורה בשיחה בין חברים, רק שהיא מתבצעת דרך הסמארטפון.

      הבעיה היא שווטסאפ מעצם מהותה הוקמה כרשת חברתית לשיתוף מעגלים קרובים. הקשר בין המעגלים השונים, והעברת האינפורמציה ביניהם, הוא שיוצר את הוויראליות הבלתי נתפסת בקרב הישראלים בימים האחרונים.

      זה התחיל בקשר כמעט אובססיבי עם הסביבה הווירטואלית ברגעי החרדה של האזעקות. משפחות וחברים התכנסו בחדר האטום כשהווטסאפ פתוח והחלו לנתח את נפילת הטיל והיירוט בשידור חי, כולל משפט המחץ "שמעתם את הבום"? אחת לכמה שעות פשטו בסמארטפונים שלנו כאש בשדה קוצים תמונות וסרטונים מצחיקים באמת, שלרוב קיבלנו יותר מפעם אחת. בצד אלה, הופץ בווטסאפ מגוון רחב עד הזוי של תכנים שונים ומשונים: מתפילות שיש לשאת כדי שהמבצע יצליח, דרך חישובי גימטרייה המלמדים שגם בזירה הזו אנו מנצחים ועד לדיווחים מעוררי פאניקה על רעל שחמאס החדיר למים שלנו או חטיפת חייל (אתמול).

      "התמכרות היא מצב של תלות פסיכולוגית, ובחלק מהמקרים גם גופנית, בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות", נכתב בוויקיפדיה. על פי הקריטריונים האלה, ישראל הייתה למדינה בהתמכרות. הצורך האובססיבי באינפורמציה בתקופה של אי ודאות מתמלא בזרם מידע חלקי במקרה הטוב המופץ ללא הרף בווטסאפ – ורק מגביר את ההתמכרות.

      "נראה לאחרונה" אחרון ומרגיע

      ווטסאפ הייתה לאמצעי הקשר בין אימהות לילדיהם שהוקפצו לרצועה, גם אם לא שוחחו תכופות. עצם הידיעה שבנם "נראה לאחרונה" בשעה סבירה על פי מסך הווטסאפ הייתה בבחינת בדיקת נוכחות מרגיעה. בדיקת נוכחות שהסתיימה באחת עם הכניסה לרצועה ללא הסמארטפונים.

      רבבות של הורים מודאגים קמו אתמול לבוקר שחור משחור, עם תחילת הפצת השמועות על הנפגעים הרבים בעזה. כמו ברולטה אכזרית, הם המתינו לראות על מי מהם ייפול הפור הארור. באחד המקרים, על פי הפרסומים, גילתה משפחה את דבר נפילת בנה דרך מעגלי הווטסאפ שלה. כמה אכזרי.

      "במלחמת ששת הימים היו לנו 779 הרוגים", כתב אתמול הסטנדאפיס אבי נוסבאום בסטאטוס רציני במיוחד: "למרות זאת, היא נחשבת המוצלחת שבמלחמות ישראל, עד כדי כך שבסיומה האזרחים (אלה שלא איבדו את יקיריהם כמובן) חגגו את הניצחון בכל מקום. המלחמה הזו תגבה הרבה פחות קורבנות, ובכל זאת נדמה שאיש לא יחגוג בסיומה, תהא התוצאה אשר תהא".

      מה קרה כאן , תהה נוסבאום, והיטיב להשיב: "קרו עוד שני ערוצי חדשות, ואינספור ערוצים זרים, והאינטרנט, והווטסאפ, אוי הווטסאפ. את העדכונים על מצב הפצועים וההרוגים, שפעם היו מגיעים בשש אחרי המלחמה או לכל היותר בסוף כל יום, אנחנו מקבלים בכל כמה דקות, מהגיס במילואים, מהחבר שעובד בעיתון או סתם מהקבוצה 'טנטורה 2009 החבר'ה הטובים'".

      לא בכדי התמכרנו לווטסאפ. האפליקציה הזו פותחה כאילו בהתאמה אישית לדי. אן. איי הישראלי: נפלה כפרי בשל לקיום החרדתי של כולנו במרחב המזרח תיכוני הלא מוגן. לתאוות המציצנות הבלתי נשלטת של כולנו כמעט. ובעיקר לשאיפה הבלתי נגמרת של כל אחד מאתנו להראות האחד לשני שאנחנו קרובים הרבה יותר לצלחת, ולכן יודעים יותר.

      מלחמה היא בין כה וכה אירוע רווי חרדות, בעיקר כשהמציאות אכן מפחידה. ווטסאפ הפכה את כולנו לחסרי מנוח עוד יותר, רודפים אחרי החרדות של עצמנו.

      אמש בטלוויזיה הופיעה אם לחייל צנחנים המשרת ברצועה. היא כמעט התחננה: תפסיקו עם הווטסאפ הזה. ההורים, הסבירה, גם כך מרוטים. השמועות הופכות את חייהם לקשים מנשוא בימים אלה. אין ספק כי בצה"ל יהיו חייבים להפיק את לקחי פרסום שמות הנופלים בעידן הווטסאפ. ייתכן כי יהיה צורך בהעברת בשורת האיוב להורים בתהליך מזורז יותר, שיצליח להשיג את הרשתות החברתיות. ואולי, רק אולי, נשכיל גם אנחנו להיגמל מעט, לעצור לרגע לפני ההודעה הבאה ולחשוב שמילים יכולות להרוג באמת.

      לו רק הייתי יכול, הייתי מבקש: תעצרו את הווטסאפ, אני רוצה לרדת.

      הכותב הוא מנכ"ל 3points תוכן ושיווק באינטרנט ומרצה לתקשורת בינאישית בעידן הרשת

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד