יום שישי, 1 באוגוסט 8:30 בבוקר, חצי שעה אחרי שהפסקת האש הייתה אמורה להיכנס לתוקף. הדי הפיצוצים נשמעים היטב ברחבי הנגב המערבי. הטלפון של סרן טל, קצין השלישות של חטיבת הצנחנים, מצלצל. מעבר לקו נשמע אלוף-משנה שי, קצין השלישות של פיקוד דרום, שמספר לו על ההתפתחויות האחרונות בדרום רצועת עזה: מותם של מפקד סיירת גבעתי, רב-סרן בניה שראל, הקשר שלו סמל-ראשון ליאל גדעוני, והקצין סגן הדר גולדין, אשר התלווה אל הכוח. שי מסביר לטל שלגולדין יש אח תאום שמשרת כמפקד מחלקה בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים, אך במסגרת הלחימה הנוכחית הוא משרת תחת מפקדת חטיבת גבעתי.
באותה נקודה מתחיל מרוץ אחרי הזמן בניסיון להוציא את האח מהשטח הפלסטיני אל תוך שטח מדינת ישראל. זאת, כדי להודיע לו מהר ככל הניתן את הבשורה הקשה על אודות מותו של אחיו, לפני שייחשף לכך דרך שמועות או הודעות ווטסאפ. "הלחץ היה כבד", משחזר סרן טל. "מצד אחד צריך להוציא אותו החוצה מהר, אבל מצד שני גדוד 101 נמצא בלחימה". לדבריו, "הודות לרגישות גבוהה מאוד של המפקדים הצלחנו להוציא אותו החוצה. ניסינו להרגיע אותו, הוא היה מאוד נסער. היו לו שאלות רבות, אבל לא היו לנו יותר מדי תשובות".
מלחמה בדרום || סיקור מיוחד בוואלה! חדשות:
תושבי נחל עוז: "ברור לנו ששוב נצטרך לעזוב"
לפיד: "לא נעלה מסים, אין כבר מאיפה לחלוב"
הורי דניאל למזכ"ל האו"ם: מדוע אתה שותק מול חמאס?
זו דוגמא אחת מני רבות להתמודדות המורכבת עמה נאלצו להתמודד קציני השלישות בחטיבות השונות, שספגו אבדות ופצועים רבים במהלך כ-50 ימי מבצע "צוק איתן". חטיבת הצנחנים, למשל, איבדה 11 לוחמים, וכל הודעה לבני המשפחה על האובדן הייתה עבור סרן טל משימה מורכבת בפני עצמה. "אני צריך לדאוג שהמידע שעובר לקצין הנפגעים ולאגף כוח האדם הוא האמין ביותר", הוא מספר. "במקרה של הדר גולדין היה קשה כפליים, כי מדובר לא רק בחלל הרוג אלא בנעדר. אבל הצלחנו לשמור על כך שהמידע לא זולג לאנשים שלא צריכים לדעת על כך, עד שכל המשפחה ידעה".
במקרה אחר, נהרג לוחם שנלחם יחד עם הצנחנים, אך במקור הוא מיחידה אחרת. "אף אחד מהמפקדים לא הכיר אותו, ולכן היה קושי לזהותו", מודה טל, שהוסיף כי "תמונה שלו הועברה במהירות לשטח כדי לבצע הצלבה". באירוע אחר, כך הוא מספר, "הצלבנו מידע נוסף על בסיס הקדשה שהייתה על שעון אותו ענד". "מכיוון שפעלנו מהר ובמקצועיות לא היה אירוע שבו הווטסאפ הקדים אותנו", הוא מסכם את ההתנהלות של החטיבה במבצע.
מכה קשה
גם בקרב אנשי השלישות של גבעתי, נדרשה במהלך המלחמה התמודדות דומה לזו של אחיהם חובשי הכומתות האדומות. רב-סרן רועי, קצין השלישות של החטיבה, שתשעה מלוחמיה נהרגו ב"צוק איתן", מודה כי עיקר הקושי היה לשלוט בכל זמן נתון במיקומו של כל לוחם. "מהרגע שחייל נפצע או נהרג מתחיל מרוץ שליחים. מצד אחד לשמור על דיסקרטיות ומצד שני להעביר מידע אמין למשפחה", הוא אומר. אולם, למרות רמת המקצועיות הגבוהה שמפגינים השלישים, ישנם רגעים שדבר לא יכול להכין אותך אליו.
"ההודעה על מותו של בניה הייתה מכה קשה פעמיים", אומר רועי. "לילה לפני האירוע ישבתי אתו לשיחה. מעבר לזה שהוא היה מפקד בחטיבה, הוא היה חבר". "אבל", הוא מוסיף, "אתה צריך להתעשת מהר ולהבין שיש כאן משימה סופר רגישה. דאגתי שכל הדיווחים עליו ייעלמו מיומן המבצעים כדי שלא ידלוף מידע. מספר קטן ככל שניתן של אנשים ידעו זאת. אחרי ההודעה למשפחה מגיע ההלם האמתי. אז כבר כולם יודעים".
הפעילות כקצין שלישות של חטיבה סדירה לא מסתכמת בגיוס כוח אדם, תכנון נכון של הכוחות המגויסים למשימת הקרב, שליטה במיקום הכוחות וזיהויים. רב-סרן רועי מספר כי הוא נכח בכל פינוי של לוחם משדה הקרב. "המראות בשטח מאוד קשים, אבל זה חלק מהתפקיד", הוא מבהיר, ומתייחס למהירות שבה עברה ההודעה למשפחתו של הדר גולדין.
לדבריו, "הפקנו לקחים מהאירוע של גולני (האופן המסורבל שבו הודיעה החטיבה על מותו של אורון שאול - א"ב). נציגי היחידה לאיתור נעדרים של גבעתי פעלה במהירות. הם נכנסו פנימה לשטח, היו במקום האירוע בזמן אמת וזה נתן לנו ביטחון להודיע מהר מאוד למשפחה. מבחינתי זה אירוע שאמור לשמש דוגמה כיצד פועלים תחת אש. המילה 'חניבעל' היא סיוט לכל מפקד, אבל חטיבת גבעתי נערכה לאפשרות שיחטפו לה חייל והתגובה הייתה בהתאם".
"יש גם רגעי קושי", הוא מודה, "זו תחושה נוראית לחכות לפצועים על הגדר, וכשהם מגיעים הם הופכים לחללים". על החלל שהותירו המפקדים שנהרגו בחטיבה הוא אומר: "מינינו קצין משייטת 13 למפקד סיירת גבעתי במקומו של בניה, אבל זה מאוד קשה לבצע טקס החלפת מ"פ בלי המ"פ המוחלף. הכול נעשה ברגישות. לשמחתי אני לא מוחק שמות ממערכת המחשוב, זו משימה של גורמים אחרים באכ"א".
"זה היה נראה כמו שדה קרב"
רס"ן שניר, קצין השלישות של חטיבה 7 בחיל השריון, החל את תפקידו ביום בו ניתנה הפקודה לכוחות היבשה להיערך למתקפה ברצועת עזה. במהלך הלחימה נהרגו תשעה חיילים מהחטיבה. "אחד הרגעים הקשים מבחינתי היה באירוע בו נהרג מ"פ גדוד געש בחטיבה 7, רס"ן דמיטרי לויטס", הוא מודה. "מעבר לאובדן של מפקד, היה כמובן את הליך הזיהוי וההודעה למשפחה. קצין שלישות חטיבתי שואל את עצמו מה זה אומר על הכוח? איך שומרים על המורל שלו והכשירות, מי מחליף אותו תוך כדי לחימה? אני בסופו של דבר היועץ של המח"ט גם בעניין הזה". עוד אמר רס"ן שניר, "חטיבה שבע הייתה מוכנה בכל אחד מהשלבים של הלחימה. לא היו פערי כוח אדם וכל הכלים היו מוכנים כמתוכנן. בכך החטיבה והשלישות נמדדת".
שניר חווה את מראות הקרב כשהגיע לשטח כינוס בו נפלו פצצות מרגמה ונהרגו ארבעה חיילים. "הגענו לשטח מהר מאוד, אבל זה היה מאוד מאוד קשה", הוא משחזר. כמו כן, הוא מדגיש כי "זה לכאורה מתרחש בעורף, אבל זה היה נראה כמו שדה קרב. מהר מאוד הגיעו הרב והרופאה. אבל הטיפול היה מהיר גם מבחינת השלישות. במבט לאחור על כל המבצע אנחנו ניצחנו את הווטסאפ. ללא ספק".
(עדכון ראשון: 18:00)
לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com