"אנחנו בחרדה": הטיולים נמשכים, אך האם המורים מוגנים?

(בסרטון: מאות תלמידים מפגינים נגד ביטול הטיולים השנתיים לפני כחודשיים, בזמן השביתה הקודמת)

יום ראשון שעבר, שהיה גם יומה הראשון של שביתת הטיולים השנתיים סביב נושא הבטיחות, בהוראתם המחודשת של ארגון המורים, גבה באופן אירוני תאונה קשה של תלמיד. בזמן שהתנהלה מערכה משפטית ערה בבית הדין הארצי לעבודה כאשר ארגון ההורים והמרכז לשלטון מקומי דרשו להוציא צווי מניעה לארגון המורים, תלמיד כיתה ז' בתיכון הדתי "גרוס" בקריית גת נפצע קשה בראשו כתוצאה מנפילה והידרדרות במהלך טיול.

בית הספר "גרוס" היה מהמעטים שהוציאו טיולים שנתיים באותו היום, למרות הפצת הודעת השביתה שבועיים לפני כן. התלמיד פונה במסוק לבית החולים סורוקה בבאר שבע, עבר ניתוח לניקוז נוזלים מראשו, ומאז הוא מאושפז בהכרה מלאה בבית החולים.

אותו יום ראשון הסתיים בתבוסה למורים, שאולצו לסיים את שביתתם לאחר יום אחד, אבל עבור הנער והמורה המלווה שלו המערכה האישית רק החלה.

לקריאה נוספת:
מדריכי טיולים נגד עיצומי המורים: "פוגעים לנו בפרנסה"
מועצת התלמידים השביתה הלימודים במחאה על ביטול הטיולים
סערת הטיולים השנתיים: מאות תלמידים הקימו אוהלי מחאה

צוות אנשי ההוראה בבית הספר נתבקשו לשמור על פרטי המקרה בדיסקרטיות, אך בחדר המורים מתחוללת עדיין סערת רגשות. זאת, בעיקר בשל העובדה כי שביתתם של ארגון המורים - בפעם השנייה בהפרש של חודש וחצי בלבד - פרצה על רקע החלטת בית המשפט להעמיד לדין את מנהל בית הספר בירושלים. זאת לאחר שהתלמיד נתנאל איראני טבע למוות בטיול שנתי ב-2009, ובכך להטיל אחריות פלילית על עובדי הוראה.

"אנחנו רואים עכשיו איך כל הגופים פשוט מנסים להפיל את התיק על מי שנמצא למטה", סיפר מורה המלמד בבית הספר לוואלה חדשות. "למה האחריות נעצרת בבית הספר? למה האחריות לא נוגעת גם לבכירים? המנהל כל הזמן נוסע לבית החולים, המורים בחרדה. מצד אחד מחייבים אותנו לצאת לטיולים ומצד שני כל האחריות מתנקזת למורים מנהלי השכבות ומנהלי בית הספר".

בהסכם שגובש לפני כחודש, בתום השביתה הקודמת - שעוררה מחאה נרחבת מצד תלמידים - התחייב משרד החינוך להוסיף קציני ביטחון לפעילויות בית ספריות וחוץ בית ספריות, לרבות בטיולים שנתיים. אלא שמאז, על פי ארגון המורים, לא חלה התקדמות. לפיכך, פתח ארגון המורים בשביתה נוספת.

"מצד אחד מחייבים אותנו לצאת לטיולים, ומצד שני כל האחריות מתנקזת למורים, מנהלי השכבות ומנהלי בית הספר", הוסיף אותו מורה. "הרי לא משנה מה יקרה בסופו של דבר, גם אם יוכח שהכול היה תקין, אם ההורים יחליטו על תביעה משפטית היא תופנה כלפי צוות בית הספר. מדובר בפציעת ראש ואנחנו לא יודעים מה יהיו ההשלכות שלה. גם אם הוא יהיה בסדר, ההורים תמיד יכולים למצוא משהו - כאבי ראש, התלמיד לא מרוכז, יורד בתפקוד וכן הלאה".

"בית הספר יושב עכשיו לבדוק את המקרה, והם מצפים מאיתנו שנבדוק שגילם של האוטובוסים הוא לא יותר מעשר שנים", אמר המורה בכעס. "הפכו אותנו לאחראי בטיחות. מצפים שנבדוק את התעודות של המלווים והמאבטחים שיהיו בתוקף, למה אני צריך לבדוק את זה? אנחנו עובדים עם חברות ליווי טיולים חיצוניות, למה שהם לא יבדקו את זה? מה זה קשור אליי כמורה? הטיולים הפכו להיות הסיוט של המורים. כל ההכנות, ארגון היציאה, נהלי השמירה של הילדים... ובסוף ההורים עוד באים בטענות. הם לא מבינים שהכול מונחת עלינו מלמעלה, ששום דבר לא תלוי במורה או במנהל בית הספר".

רביב, רכז טיולים ותיק ומורה בבית ספר תיכון במרכז הארץ, התייחס גם הוא לנושא בזעם רב. "אנחנו לוקחים על עצמנו אחריות שהיא בלתי נסבלת, כל אחד יכול לתבוע אותנו או את המנהלים או את רכזי הטיול, והגוף שכתב את הנהלים וזה ששולח אותנו לא שומר עלינו", אמר בהתייחסו למשרד החינוך. "אם קצין בצבא עושה טעות, הוא חשוף לתביעה מהורי החייל, ועדיין משרד הביטחון יגונן על אותו קצין. למה? כי הוא מבין את הפגיעה האדירה ומבין שלא יהיו לו מפקדים אם לא ייתן להם גב. משרד החינוך לעומת זאת לא רק שאינו מגונן על המורים והמנהלים, הוא מגלגל את האחריות כולה אליהם, זה הכשל הגדול".

ב', מורה וותיקה להיסטוריה ואזרחות בבית ספר תיכון בתל אביב החליטה כבר לפני שלוש שנים שהיא מסרבת לצאת לטיולים שנתיים. מאורעות השבועות האחרונים רק מחזקים את החלטתה. "זה הפך לסיוט. פשוט בלתי נסבל, אני הופכת לגננת וצריכה לרדוף אחריהם לכל מקום, אבל אם אני משחררת אותם לשעה חופשית בטבריה, לפי הלו"ז, איך אני יכולה לדעת שהם לא נכנסים לכנרת? או בלילה, אני לא נועלת אותם בחדרים. איך אני יכולה לדעת מה הם עושים? אני לא בלש. שלא נדבר על המסלולים עצמם, אני מכירה אותם בעל פה אבל אבן מידרדרת אני לא יכולה לצפות".

"זה שלושה-ארבעה ימים של סיוט מתמשך מהיציאה ועד החזרה ואתה כל הזמן עסוק בספירת ראשים ושכל האיברים שלמים", סיפרה.

גילה קליין, יו"ר סיעת נחל בהסתדרות המורים, מצדדת הוסיפה: "אם רוצים להוציא תלמידים, שגוף חיצוני ייקח את זה על עצמו. עובדי הוראה לא צריכים להיות חלק מסיורים או טיולים, אם הם רוצים להתנדב - בשמחה".

ואולם, בין אם המורים חרדים לצאת לטיולים או מחליטים להעדר מהם, יש לזכור כי החלטת בית המשפט להעמיד לדין את המורים נשענת על חוזר מנכ"ל של משרד החינוך, דבר שאינו מעוגן בחקיקה. למעשה, למעט ביטול חוק נהרי על ידי שר החינוך האחרון, שי פירון, לא נחקקו חוקים כלל במשרד, וכל מסמך המסדיר כללים לאנשי ההוראה הם בגדר הנחיות המשרד, הנחיות הניתנות לשינוי ע"י שר חינוך חדש.

"אנחנו נשענים על חוקים משנת 49', והיו בהם תיקונים משמעותיים מאז, אבל שרי חינוך נמנעים לאורך השנים מלטפל באמצעות חקיקה במדיניות החשובה במשרד החינוך. החלטות גורליות נעשות בחוזרי מנכ"ל ואם שר חינוך חדש ירצה לשנות את מידת אחריות המורה בטיולים הוא יכול לעשות זאת במכה", אומר עו"ד הרן רייכמן מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך של הפקולטה למשפטים אוניברסיטת חיפה. "עם זאת, כשלוקחים את זה למישור פלילי, זה שונה. שר חינוך יכול להחליט שכל הסמכות מועברת לאנשי חוץ וקובע מי אחראי על הטיול בחוזר מנכ"ל, אבל זה עדיין לא פותר את המורים בהכרח מהאחריות. ברמה המנהלית מורים ומנהלים מחויבים לעמוד בחוזר מנכ"ל, אבל חוזר המנכ"ל לא מכסה את כל שאלת הרשלנות.

מנשה לוי, מנהל תיכון שש שנתי מעיין שחר בעמק חפר ויו"ר התאגדות מנהלי בתי ספר על יסודיים נועץ אף הוא את האשם בחוזר המנכ"ל. "אם בית המשפט מצליח להוכיח התרשלות של מורה, גם חוזר מנכ"ל חדש לא יעזור לו. מה שמשרד החינוך עשה זה כיסוי תחת רציני ויסודי. הוא העביר לאחריות מנהלי בתי ספר את כל הפינות שיכולות לצוץ מטיולים שנתיים, הוא עשה את זה בחוזר מנכ"ל עב כרס, כמעט 400 עמודים, מנוסח באופן משפטי יבש כאשר המסר הוא אחד - אם קורה משהו בתוך בית הספר ומחוצה לו, אז המערכת מחפשת איזושהי כתובת, אשם, והכתובת הכי מידית ולא הוגנת היא להצביע על מנהל בית הספר- הוא קונסטרוקטור, מומחה לעמידות ברזלים בתקן בינלאומי. הוא מהנדס על, והוא יכול לצפות מראש אם פרגולות יעופו או תלמידים ייהרגו?".

"מורים שמוכנים לצאת לטיולים שנתיים, אני מוריד את הכובע בפניהם. אי אפשר להכריח מורים לצאת לפעילויות מחוץ לבית הספר, ואין שום מסמך עבודה המחייב אותם לעשות זאת. במצב הנוכחי נעשה יותר קשה לשכנע מורים לצאת לטיולים שנתיים. מנהלים אומרים לי: "אנחנו שוכרים מלווים מחברות המתמחות בזה, העיקר לא להוציא מורים ולסכן אותם".