איראן לא הייתה מתנצלת על חיסול אלוף בצה"ל

הסרטון המשעשע כל כך של נפתלי בנט, שבו הוא מכריז: "מפסיקים להתנצל", נראה השבוע תלוש דווקא לנוכח ההתנצלות וההתפתלות הישראלית ביחס לתקיפה ביום ראשון ברמת הגולן הסורית. תחילה היה זה "ישראל היום" שהתהדר בפעולה של "כוחותינו". לכך התווספו ידיעות שהודלפו על ידי "גורמי מודיעין מערביים" שצוטטו בהרחבה בכלי התקשורת הישראליים וסיפרו מה תכנן ג'יהאד מורנייה, בכיר חיזבאללה שחוסל בתקיפה. לאחר מכן באה שתיקה נוגה מצד "ישראל הרשמית".

יומיים אחרי התקיפה הגיע זמנה של בקשת הסליחה - ודווקא מהאויבת הגדולה והמשמעותית ביותר של ישראל, איראן. בכיר ישראלי התראיין בעילום שם לסוכנות הידיעות רויטרס ופשוט התנצל. הבכיר חשב כנראה שהפנייה אל הלבבות מלאי החמלה של האייתוללות באיראן תצליח לעורר חמלה ואולי אף סימפטיה כלפי הישראלים.

לא ברור מיהו הבכיר הישראלי ומהן סמכויותיו. מכל מקום, הניסיון הזה להרגיע את הרוחות בחיזבאללה ובטהראן נראה עלוב, כמעט פאתטי. על מה בדיוק צריכה ישראל להתנצל? נדמיין לרגע שאיראן תוקפת שיירה של מוג'הידין ח'לק - ארגון טרור הפועל נגד המשטר בטהראן - ופוגעת באלוף בצה"ל בשעה שהוא מתצפת על איראן מהגבול העיראקי. האם עולה על הדעת שנציג איראני כזה או אחר יתנצל על כך?

ההתנהלות הזו מלמדת משהו על הלחץ שבו נמצאת כרגע ההנהגה הישראלית ועל החשש שלה מהסלמה ערב הבחירות, הסלמה שהיא עצמה אחראית לה. ללחץ הזה יש כמובן סיבות. אמנם הסברה הרווחת בקרב הפרשנים הפוליטיים היא שאם סוגיית הביטחון ולא הסוגיה החברתית כלכלית תהיה במרכז האג'נדה, נתניהו ינצח. עם זאת, ראש הממשלה מבין גם שמלחמה נגד חיזבאללה או ברצועת עזה עלולה להוביל לסיום מהיר יותר של כהונתו, בעיקר לנוכח השאלות הרבות על נחיצות התקיפה בסוריה. סבב אלים עם אבדות רבות בצד הישראלי יגבה מחיר כבד מכל ראש ממשלה. הציבור הישראלי חיבק את נתניהו כל עוד סיפק לו שקט. במקרה של נפילת מאות ואולי אלפי רקטות על ישראל ללא הכרעה מהירה - התרחיש הסביר למלחמה נגד חיזבאללה - ניתן לנחש שהציבור יהיה פחות מחבק.

כך נולד כנראה - למרות הסרטון של בנט - הצורך להתחיל להתנצל. ישראל הלא רשמית, הכן מתנצלת, החליטה להרכין ראש ולומר: סליחה, טעינו. לא התכוונו לחסל את הגנרל מוחמד עלי אללה דאדי, מראשי משמרות המהפכה.

חזרה לאיראן. קשה לחשוב שהגורם שהיה אחראי לתקיפה בכפר מזרעת אל-אמל באמת לא ידע שבשיירה היה גנרל איראני בכיר כל כך. אפשר לשער שדברים מהסוג הזה נראים גם ממעוף הציפור או המזל"ט - מאבטחים, שיירה גדולה מהרגיל, רחש-בחש ברשתות הקשר וכולי. ולמה בדיוק גנרל איראני מסייר בקרבת הגבול עם ישראל? טהראן כהרגלה לא עושה סימנים של התנצלות או גמגום. בעבור איראן, אך טבעי שגנרל אללה דאדי נמצא אלפי קילומטרים מהבית בתצפית על ישראל.

עזות המצח אינה מסתיימת כאן. בעוד הממשל האמריקני הנואש כמעט, מנסה לקדם את המשא ומתן בסוגיית הגרעין האיראני, המשטר בטהראן ממשיך לנהל מדיניות חוץ פרועה במזרח התיכון. אמנם ההכנסות של איראן צנחו באופן דרמטי בגלל הירידה במחירי הנפט, ועדיין, טהראן משקיעה כיום סכומי כסף אדירים בהשתלטות על נכסים חדשים באזור, מאפגניסטן ועד לוב. מהודו ועד כוש כמעט.

הכותרת של הימים האחרונים היא ההפיכה שמתארגנת לה בתימן. המיעוט החו'תי (שיעים זיידים) כובש את צנעא והקהילה הבינלאומית עומדת משתאה לנוכח העוצמה של צבא המורדים שמאחוריו - כמה לא מפתיע - אנשי משמרות המהפכה. להשתלטות על צנעא ואפילו לשינוי מרחיק לכת ביחסי הכוחות בשלטון, כפי שמסתמן כרג), יהיו כמובן השלכות מרחיקות לכת על המתיחות האזורית בין טהראן לסעודיה, שלה גבול משותף עם תימן. כך גם בעיראק, שבה המליציות השיעיות זוכות לתמיכה צמודה לא רק של האיראנים אלא גם של אנשי חיזבאללה. בכיר חיזבאללה שחוסל בתקיפה ברמת הגולן הסורית בתחילת השבוע, מוחמד עיסא, היה אחראי על הפעלת הכוחות של הארגון בסוריה ובעיראק. ובל נשכח את לבנון והמלחמה הסונית-שיעית שם. איראן ולא דאעש ממשיכה להיות האיום הגדול ביותר על מדינת ישראל ועל היציבות האזורית.

ואז הגיע הפיגוע בתל אביב ביום רביעי. גשר מעריב. האזור הזה כבר ידע פיגועי טרור. הפיגוע במסעדת "סי פוד מרקט" במרץ 2002, מבית היוצר של הפתח ומרוואן ברגותי, נתן את האות לשורה של פיגועי התאבדות קשים שהסתיימו ב"חומת מגן" ובכיבוש הגדה. כמעט 13 שנה חלפו מאז. הרשות הפלסטינית כבר אינה אותה רשות של ימי יאסר ערפאת. התיאום הביטחוני בין הרשות לישראל, למרות כל העוינות הדיפלומטית, ממשיך לפעול ובהצלחה רבה. מנגנוני הביטחון הפלסטיניים מסכלים פיגועים ועוצרים מחבלים מהחמאס ומהג'יהאד האיסלאמי.

עם זאת, לאחר שהסכינאי ממחנה הפליטים טול כרם יצא למסע הטרור שלו, מיהר ראש הממשלה לשחרר תגובה, כמעט רפלקס מותנה, שאמרה במילים כאלה או אחרות כי יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הוא האשם. איך זה בדיוק מסתדר עם המציאות שבה כוחות הביטחון של שני הצדדים פועלים במרץ יחדיו למנוע פיגועים? זה לא, אבל בתקופת בחירות אף אחד לא עוצר לשאול שאלות שכאלה. נתניהו לא יכול לעשות הרבה בנוגע להמשך פיתוח הגרעין האיראני ואינו רוצה לפעול כדי להביא לקץ האיום מצד חמאס או חיזבאללה. לכן קל יותר להיטפל לעבאס. לנתניהו נוח יותר להתמקד בקמפיין הבחירות שלו בהסתה הפלסטינית מלהתמודד עם סוגיות כמו עליית מחירי הדירות.

בחודש מרץ יצא כנראה נתניהו לוושינגטון לנאום בפני הקונגרס האמריקני, בהזמנת יו"ר בית הנבחרים ג'ון ביינר הרפובליקני. כחודש וחצי לפני הבחירות בישראל, נראה שהרפובליקנים מנסים לסייע לבעל בריתם בישראל, כפי שהוא ניסה לעשות בבחירות לנשיאות ארה"ב. ביינר הסביר: "בזמן כה מאתגר, אני מבקש מראש הממשלה לדבר בפני הקונגרס על האיום החמור שמציבים האיסלאם הקיצוני ואיראן על הביטחון שלנו ועל דרך חיינו". וזה אותו נתניהו שלא הצליח לעצור את המרוץ האיראני לגרעין ולא רצה להפיל את שלטון חמאס בעזה. אבל לך תדע, אולי באנגלית המצוחצחת שבפיו, יצליח נתניהו להישמע משכנע יותר. ולך תדע, אחרי כל כך הרבה שנים כראש ממשלה בישראל, אולי גם נתניהו צריך לחשוב על משהו גדול יותר, פחות פרובינציאלי. הרפובליקנים הרי זקוקים למועמד כריזמטי להעמיד מול הילרי קלינטון בבחירות 2016.