ביום רביעי, יממה לאחר העצרת לציון עשר שנים למותו של יאסר ערפאת, חזר הסדר לרחבת המוקטעה. העצרת נועדה לחלוק כבוד לאיש שהיה מנהיג העם הפלסטיני במשך קרוב ל-40 שנים, ובעיני הישראלים היה אחד מגדולי הטרוריסטים, עד ליום מותו. להתכנסות ההמונית לא נותר זכר מלבד, כרזת הענק שנשארה מול הכניסה: תמונת "הזקן" אבו עמאר, לצדו היורש אבו מאזן, ומתחת הכיתוב: "הרימו ראשיכם (בגאווה- א.י), כי פלסטינים אתם". בעצרת יצא אבו מאזן במתקפה בוטה נגד ישראל ונגד חמאס. הוא האשים את הארגון העזתי בניסיון להכשיל את שיקומה של עזה ואת האחדות. במקביל הבטיח למנוע מהמתנחלים לטמא את מסגד אל-אקצא.
במקביל, המשיכה ישראל הרשמית לפמפם את דף המסרים שלה נגד עבאס. ראש הממשלה שב ותקף את אבו מאזן וכך גם שר החוץ שלו אביגדור ליברמן ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון. כולם מצאו סוף כל סוף את האויב, את "הסיבה האמיתית" להידרדרות בשטח. אף אחד מהם לא ראה לנכון לתקוף את חמאס ואת התנועה האיסלאמית הפלג הצפוני - האחראים המרכזיים להסלמה בירושלים ובתוך ישראל.
מדוע ממשלת ישראל מתעקשת להתעלם מאחריותו של חמאס להידרדרות ומתמקדת בעבאס? ראשית, משום שקל לה יותר לעשות זאת ולא להסתכן במלחמה נגד עזה. שנית, בישראל נערכים למערכה הדיפלומטית הלא פשוטה שמצפה במועצת הביטחון ובאו"ם כבר החודש. בתוך שבועיים הרשות צפויה לפנות למועצת הביטחון בבקשה להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967. הפלסטינים צופים שיהיה רוב של מדינות שיתמכו במהלך, אולם מבינים שהממשל האמריקני עלול להטיל וטו ולסכל את כוונתם. במקרה של וטו אמריקני מתכוונים ברמאללה לפנות לעצרת הכללית של האו"ם ולשלל הארגונים הבינלאומיים ובכלל זה לבית הדין הפלילי הבינלאומי. במוקטעה כבר יודעים שהמהלך הזה ילווה בצעדי ענישה מצד הממשל בוושינגטון ומצד ישראל, צעדים כמו עצירת כספי המיסים והחלת החוק הישראלי בשטחי C. כיצד יגיבו הפלסטינים לפעולות הענישה של ישראל?
"אנחנו נעצור את התיאום הביטחוני", אמר לי אחד מעוזריו הקרובים של אבו מאזן. "נכון, אנחנו רואים בתיאום הביטחוני אינטרס פלסטיני. הוא משרת גם אותנו, לא רק אתכם. אבל אם האופק המדיני חסום לגמרי, אם ישראל תטיל עלינו סנקציות, אנחנו לא מתכוונים לשמור על התיאום הביטחוני שמשרת בעיקר אתכם".
"עם זאת", הדגיש הבכיר הפלסטיני, "בינתיים התיאום נשמר. אבו מאזן נתן הוראה מפורשת למנגנונים. כל מי שיירה אפילו כדור אחד, כל מי שמנסה להתחיל אינתיפאדה, יש לעצור אותו".
מתברר, אם כן, שיש פער בין ההצהרות הלוחמניות למציאות בשטח. הפער הזה בולט עוד יותר כשבוחנים את ההצהרות והמעשים של נתניהו ושות'. לא היה יום בשבועיים האחרונים שבו לא האשימו ראש הממשלה או אחד משריו את אבו מאזן בהסלמה. ועדיין, ביום שלישי בערב, אחרי שתמה העצרת לזכר ערפאת, נפגשו קצינים ישראלים בכירים עם כל ראשי המנגנונים הפלסטיניים. על המפגש הזה דיווחנו לראשונה למחרת בוואלה! חדשות.
המפגש עצמו, צריך לומר, אינו מפתיע. הרי התיאום הביטחוני נמשך גם בתקופה מתוחה זו. מה שהפתיע את הצד הפלסטיני הוא שקציני צה"ל הבכירים שהיו במפגש הביאו עמם מסר ברור מלמעלה: ישראל לא רוצה הסלמה. כלומר, במקביל להתקפות משולחות הרסן של נתניהו ושותפיו לקואליציה, ראש הממשלה ושר הביטחון שולחים מסרים מרגיעים לאבו מאזן, כי אינם רוצים בהחרפת המצב. המסר כלל הבהרה ישראלית שלעת עתה לפחות אין בכוונת צה"ל לנקוט צעדים נגד הרשות לנוכח ההתדרדרות. להיפך. ישראל תפעל כדי להרגיע את הרוחות.
מבולבלים? אתם לא לבד. נראה שגם נתניהו, למרות התקפותיו, עוד לא החליט אם עבאס הוא שותף או אויב. תלוי באיזה יום ובאיזה שעה יהיו הפריימריז בליכוד.
האחדות מתה
המתיחות עם ישראל, באופן מפתיע, לא משפיעה לטובה על היחסים בין חמאס לעבאס. נראה שגם ביחסים הארגון העזתי נרשמת הידרדרות קשה. סיסמאות האחדות והפיוס נשמעות מאוסות ומעושות במיוחד בימים אלה. עבאס ומקורביו מאשימים: חמאס הוא שעומד מאחורי מטעני החבלה שהונחו בכניסה לבתיהם של 15 אנשי פתח ברצועה, כמה ימים בלבד לפני העצרת שתוכננה לציון עשור למות ערפאת בעזה. כנראה הצדק עמם. ברצועה אין כיום גוף או ארגון מלבד חמאס שיכול להוציא לפועל מבצע מסונכרן ומורכב כל כך. במוקטעה מצביעים על שר הפנים לשעבר בממשלת חמאס פתחי חמאד כמי שעומד מאחורי התכנית, לאחר שחבר למחמוד א-זהאר, מהמתנגדים הידועים בארגון להסכם האחדות עם פתח.
חמאס, בדומה אולי לממשלת ישראל, נראה מבולבל ולא החליט לאן מועדות פניו. מצד אחד ויתר לכאורה על הממשלה בעזה אך לא על השלטון. הוא טוען שיאפשר לרשות לשקם את הרצועה ובאותה נשימה מניח מטעני חבלה בפתח בתיהם של אנשי פתח. נראה שהוויכוח הפנימי בתוך הארגון בנוגע לאחדות חלחל למציאות של עזה. לפי בכירים פלסטינים, משולש צמרת מוביל את מדיניות הארגון בימים אלה בעזה: א-זהאר, חליל אל-חייא ואיסמעיל הנייה. לפחות השניים הראשונים אינם נמנים עם חסידי האחדות הפלסטינית.
"הם צחקו עלינו", אמר לי השבוע אחד מבכירי פתח. "הם רצו שנשקם את עזה אך מבלי לוותר על דבר. הם ימשיכו לשלוט, הם יקבעו את עתידה של הרצועה ואנחנו רק נשלם משכורות לאנשיהם. לפני כמה ימים התקשר שר החוץ של טורקיה אחמט דאווטאולו לאבו מאזן ואמר לו שחאלד משעל רוצה בקיום העצרת לזכר ערפאת בעזה. הראיס אמר לו שרבע שעה לפני כן קיבל מסר מהנהגת חמאס, שהם מתנגדים לקיום העצרת ברצועה ושלא יגנו על משתתפיה. דאווטאולו אמר שיבדוק ויחזור לעבאס, ועד עכשיו הוא לא התקשר. לאחר המטענים הבנו שהם מתכוונים לפגוע במשתתפי העצרת בעזה אז ביטלנו אותה". מאז נותק הקשר בין שני הארגונים כמעט לחלוטין. חזון השיקום של עזה רק ממשיך להתרחק.
סגנו של דף נהפך לדיפלומט
השבוע שודרה תכנית פתיחת העונה של "עובדה", שעסקה בין היתר בניסיונות של ישראל לחסל את מוחמד דף. שאלתי את הבכיר פלסטיני שעמו שוחחתי אם ברשות יודעים מה עלה בגורלו של דף במהלך המלחמה. לדבריו, ברשות, כמו בישראל, מניחים שכנראה האיש נותר חי, אם כי מצבו הבריאותי לא ברור.
במהלך התחקיר לתכנית נפגשנו אילנה דיין ואני עם סמיר משהראווי, מראשי הביטחון המסכל בעזה, שהיה אחראי על המשא ומתן עם דף על הפסקת הפיגועים ועל הצטרפות למנגנוני הביטחון של הרשות. האפשרות הזו נשמעת כעת דמיונית עד מופרכת, אך מעטים יודעים שהיא הצליחה בחלקה.
לפחות שלושה מחבריו של דף, ממייסדי עז א-דין אל-קסאם, חצו את הקווים ב-1996 והצטרפו לכוחות הביטחון הפלסטיניים. עוד לפני כן חדל דף, לטענת משהראווי, לעשות פיגועים נגד ישראל. לדבריו, הנהגת חמאס בחו"ל לא קיבלה בהבנה את הפסקת הפיגועים והחליטה להקים גוף מתחרה: "המנגנון הסודי" בראשות איברהים מקאדמה. הגוף הזה פעל כזרוע צבאית מתחרה לעז א-דין אל-קסאם ואנשיה הצטוו לעשות פיגועים נגד ישראל מתחת לאפו של דף ובניגוד להוראותיו. ייתכן שזוהי הסיבה לתגובה הקשה כל כך של דף לחיסול אחד מחבריו, "המהנדס" יחיא עיאש, בינואר 1996. "דף התקשר אלי וסיפר לי על החיסול של עיאש", אמר לנו משהראווי. "הוא הראשון שידע על כך וממנו שמעתי על החיסול. מיד הגענו לשם: אני, מוחמד דחלאן וסמי אבו סמהדנא. נכנסנו יחד עם דף לבית שבו הייתה הגופה של עיאש והבנו שהמצב צפוי להתדרדר".
משהראווי סיפר בריאיון כי ערפאת דרש ממנו להביא את דף אליו וכך עשה. "אבו עמאר ניסה לשכנע אותו לא להגיב לחיסול של עיאש, אבל לאחר שיצאנו מהלשכה בעזה דף אמר לי שהוא חייב להגיב". לדברי משהראווי שהפיגועים התגלגלו במשך יותר משנה, והממשל האמריקני וישראל הפעילו לחץ אדיר על ערפאת, לעצור את האיש. "אבו עמאר היה אומר לנו 'אל תגידו לי סבאח אל-חיר, תגידו סבאח אל-דף'". במרץ 1997 הצליחו משהראווי ואנשיו לכנס את מקורביו של דף, ובהם עבד א-פתח א-סוטרי, כמאל ח'ליפה וסאלם אבו מערופ. "דף לא היה שם, אבל הם הסכימו לעצור את הפיגועים. הורדתי אותם במרכז עזה לפנות בוקר והמשכתי הביתה. התקלחתי ואז שמעתי ברדיו שהיה פיגוע התאבדות נוסף בבית קפה בתל אביב (הפיגוע בקפה "אפרופו", א.י.) והבנתי שזה גמור".
עם זאת, באורח מפתיע, נטשו א-סוטרי, חליפה ואבו מערופ, את הזרוע הצבאית של חמאס והצטרפו לביטחון המסכל בעזה. א-סוטרי, שהיה אז מספר שתיים בזרוע הצבאית של חמאס, הוא כיום דיפלומט מטעם הרשות הפלסטינית באחת ממדינות אפריקה. דף, לעומת זאת, נותר עד היום המבוקש מספר אחת.