רועי פתאל, אחד משבעת הישראלים שנפצע במפולת השלגים הקשה בנפאל ונחת הלילה (ראשון) בישראל, סיפר עם הגעתו על הטראומה הקשה שחווה בהרי ההימלאיה. "היינו בטי-שופ בפאס, 5,416 מטר מעל פני הים, שם היינו בסופה ממש חזקה, לא ידענו מה לעשות", שחזר פתאל את האירועים. "אמרנו שנישאר עוד בטי שופ בפאס. הנפאלים שהיו איתנו אמרו לנו: 'חברים, אם אתם לא יורדים עכשיו פה תהיה קבורתכם. אין לכם ממש ברירה'. אנחנו בתור מי שלא מבינים ולא יודעים, אמרנו 'אם הם אומרים ככה והם בעצמם גם רוצים לרדת, אנחנו יורדים גם'. היינו קבוצה של 40 תיירים בערך שהתחילו לרדת למטה".
לדברי פתאל, אחרי 20 דקות של הליכה הוא איבד את הקבוצה. "ראיתי אולי עשרה מטרים קדימה, בגלל הסופה כל צעד שמישהו עשה מיד התכסה שלג, אי אפשר היה לראות שום עקבה ולא ידעתי מה לעשות", הוא סיפר. "החלטתי שאני אנסה להתקדם קצת בכיוון שבו ראיתי את הקבוצה הולכת. אחרי כמה צעדים נפלתי לבור של שלג בערך עד המותניים. ניסיתי לצאת ממנו, השתוללתי שם ולא הצלחתי". בשלב הזה, סיפר פתאל, הוא הבין כי הוא ייאלץ להישאר במקומו עד שיבואו לחלץ אותו. "משום שכל הזמן ירד שלג, בהתחלה הייתי עם שלג עד המותניים ולאט לאט עד הפופיק, ועד החזה, עד שלאט לאט השלג הגיע עד הראש וכיסה לי את הראש. ניסיתי כל הזמן להזיז עם הידיים את השלג ממני כדי שיהיה לי מקום לנשום".
עוד על האסון בנפאל:
משפחת הנעדרת בנפאל: "נטשו אותה, כעת מתפללים לנס"
האסון בנפאל: "נדב סחב את תמר - וקפא למוות"
הנווטת שנהרגה עמדה לקבל הצטיינות על חלקה ב"צוק איתן"
פתאל העביר את הלילה בתוך בור השלג. "נרדמתי קצת, התעוררתי, הזזתי את השלג מהעיניים, יצרתי לי נתיב אוויר, ושוב ישנתי קצת, התעוררתי, השלג היה מעליי, אני הסרתי אותו, עד שבערך בשעה 7:00, ככה אומרים, שמעתי אנשים הולכים. הוצאתי את הידיים שלי למעלה גבוה וצעקתי 'הלפ, הלפ', ואז משום מקום קפצו עליי שני נפאלים, שהיום אני יודע שאחד מהם קוראים לו סונהיל, ועוד שני בחורים ישראלים, קובי, ולא נעים לי, שכחתי את השם שלו לרגע. שני סטודנטים לרפואה מהדסה עין כרם שהצילו לי את החיים". פתאל סיפר כי המחלצים הוציאו אותו מהשלג, הסירו את בגדיו הרטובים והעבירו אותו לגבעה במיקום מעט גבוה יותר שעליה לא היה שלג. "הם הביאו לי שלושה שקי שינה ואמרו שהם הולכים לקרוא לחילוץ", אמר.
כעבור כמה שעות הגיע המסוק שהיה אמור לחלץ את פתאל, אולם הדבר לא צלח. "אני הסתכלתי עליו והוא עליי, והוא התחיל טיפה לרדת למטה ועלה למעלה והלך. אמרתי 'טוב, הוא כנראה לא יכול לנחות, אני אחכה למשהו, בטח הוא יביא עוד אנשים מלמטה והם ירדו אליי וביחד הם יעלו אותי למסוק', אבל זה לא קרה. חיכיתי עוד ועוד וזה לא קרה. בדיעבד התברר שהוא חשב שאני גופה ולכן לא נחת. התחלתי לראות שכבר חושך ואמרתי זהו - עוד לילה בשטח", תיאר פתאל.
"ישנתי שם עוד לילה עם שקי השינה. בבוקר שוב חיכיתי, הסתכלתי על השביל, אולי יעבור מישהו, אבל לא עבר שום בן אדם", המשיך פתאל לתאר. "פתאום ראיתי את מסוק של צבא נפאל מתקרב אליי. עמדתי ונופפתי לו בידיים, והוא שוב ניסה לנחות, התקרב אליי ושוב הלך. יצאתי משק השינה, זה מצב קצת לא נעים, יצאתי בתחתונים ובחולצה קצרה ונופפתי לו בידיים, והוא שוב התקרב אליי והולך. ככה כמה פעמים, עד שנכנסתי שוב לשק השינה". פתאל בילה כ-30 שעות בבור השלג לפני שלבסוף חילצו אותו. "אחרי שעה-שעתיים-שלוש בא צוות חילוץ של צבא נפאל ויחד איתם העלו אותי למסוק. משם לקחו אותי לבית החולים הצבאי בקטמנדו ואחרי זה לבית חולים מערבי יותר בקטמנדו", אמר.
"איבדנו חברים טובים, הכאב גדול"
פתאל סיפר כי לאורך כל הזמן שהיה תקוע בשלג בעקבות הסופה הקשה הוא שמר על אופטימיות. "לשנייה לא היה לי ספק, לא היה לי רגע של ספק שיבואו להוציא אותי, ולא היה לי רגע של ספק שישראלים הם שיבואו להוציא אותי מהשלג", אמר פתאל. "באמת האמנתי בזה. לרגע לא איבדתי תקווה". לדבריו, הוא לא היה מודע לעשרות המטיילים האחרים שנפגעו. "הייתי בטוח שכולם בסדר והגיעו למוקטינט למטה, וחשבתי שאני היחיד שנפל לבור. כשהגעתי לבית חולים הגיע אליי נציג השגרירות ושם יצרתי קשר ראשוני עם המשפחה".
פתאל סיפר כי הגיע לנפאל לטייל לבדו, אך חש קרבה גדולה למטיילים שפגש במסלול. "הרבה מאיתנו טיילו לבד, בכל אופן התגבשנו לקבוצה כזאת, הבנות הצעירות קראו לזה 'קייטנת אנאפורנה'", הוא סיפר. "מאוד התחברנו כולנו ואיבדנו חברים מאוד טובים, חברים לתקופה קצרה אבל חברים שאתה מגלה מהם באמת, אנשים מאוד מאוד יקרים. הכאב שלנו מאוד גדול".
למרות הטראומה הקשה שחווה במהלך הטיול האחרון, פתאל בן ה-32, שמצבו כעת מוגדר קל, אומר חד-משמעית שהיא לא תמנע ממנו לשוב לשם: "אני אחזור להשלים את הטרק", הוא קבע. "הייתי שם לפני שמונה שנים ונהניתי מאוד, אז חזרתי שוב. ואחזור שוב".
שירה לסרי פצועה נוספת שחזרה מנפאל, שטיילה שם עם נדב שהם שמת באסון, סיפרה גם היא על הרגעים הקשים. "אני מאלו שהיה להם נס ויצאנו לפני הסופה הקשה. זאת הייתה סופת שלגים מטורפת, הלכנו שמונה שעות בשלג בקור מטורף, אנשים מתים לצד הדרך, אי אפשר לתאר את זה. חבר שלי שהיה איתי, נדב, נהרג. הם התעכבו קצת למעלה כי הם נתקעו בלילה. הייתה לו היפותרמיה", היא סיפרה בבכי. "זה סרט רע שאני מקווה שנתעורר ממנו ושזה לא קרה, אבל זה קרה".
לסרי תיארה את החילוץ עצמו, ומתחה ביקורת על התנהלות הרשויות בנפאל. "הצבא הנפאלי פינה אותנו. אנחנו הישראלים באמת בנס איכשהו יצרנו קשר עם הצבא הנפאלי ועזרנו לחלץ את האנשים ולחמם את הפצועים. הם זרקו את הפצועים, לא דאגו לכלום. אנחנו התחלנו להוריד להם את הבגדים הרטובים ולהלביש אותם", היא סיפרה. "מזל שאנחנו ישראלים ועוזרים זה לזה, אחרת לא יודעת מה היה קורה, היה יותר גרוע".
מור ספיר ואיתן עדין, גם הם מניצולי המפולת, סיפרו עם נחיתתם כי הם שמחים לשוב ומתרגשים מאוד. "היינו שם בסך הכול שבועיים וחצי וחודש וזה נראה לנו כאילו היינו שם שנה שלמה. אנחנו מתגעגעים לארץ ושמחים לחזור, וזה כיף גדול". השניים שרדו לילה שלם באנפורנה כשהם ישנים "ראש אל ראש". הם נפצעו בעיקר בכפות הידיים והרגליים. "כל העולם בשוק מהתמיכה בארץ", הם הוסיפו. "עיתונאית הודית ניגשה אליי באחד מבתי החולים ואמרה לי 'אתה צריך להעריך את הממשלה שלך ואת המדינה שלך ואת השגריר שלך שהם דואגים לך', והרגשנו את זה כולנו וכולנו מלאי תודה והערכה".
שבעה פצועים ישראלים מהאסון נחתו הלילה בנתב"ג. חלקם סובלים מכוויות קור בדרגות שונות. אמבולנסים של מגן דוד אדום שהמתינו על הקרקע למטוס, פינו את הפצועים להמשך טיפול בבתי החולים. שלושה פצועים מאושפזים במצב קל עד בינוני בהדסה עין כרם בירושלים וארבעה במצב בינוני עד קשה בשיבא בתל השומר.
פרופ' אייל וינקלר, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בשיבא, אמר לוואלה! חדשות כי "יחידת הכוויות תאשפז שלושה מטופלים שסובלים מכוויות קור בגפיים. לא נשקפת סכנה לחייהם. נילחם על הצלת האצבעות והגפיים של הנפגעים בטיפול משולב, ונעקוב אחרי המצב הרפואי ואספקת הדם שלהם. לדבריו, "מצבם הכללי והבדיקות שאנו עושים מעידים שהטיפול שקיבלו בנפאל, שם הצטבר יותר ניסיון באסונות שלגים, הוא מצוין. כרגע הטיפול שלהם מחייב את הטיפול שלנו והניסיון שלנו. צברנו פה לא מעט פצועים עם סכנה לגפיים שלהם. מקווה שנצליח לתת תוצאה טובה".
ד"ר מאיה גודר, רופאה במחלקה לכירורגיה פלסטית, סיפרה כי "הייתה חוויה לא פשוטה, הגיעו הרבה מלווים נסערים, מודאגים, בדמעות עם הרבה התרגשות. כשנודע לי שגם חברים קרובים שלהם נהרגו גם לי היה עצוב יחד איתם".
