הרגע שבו בנט סימן את היעד: ראשות הממשלה

(בנט בוועידת הבית היהודי, אמש)

ועידת הבית היהודי אמש (רביעי) באוניברסיטת תל אביב נראתה כמו אירוע של מפלגת שלטון. ממפלגה מנומנמת, אפורה ונטולת חיים, מלאה בעסקנים מבוגרים ועם שלושה מנדטים בכנסת - הפכה בתוך פרק זמן של שנתיים המפד"ל החדשה למפלגה תוססת, עם אלפי פעילים צעירים, המתבססת על פי כל סקר בחודש האחרון כמפלגה השנייה בגודלה בישראל. הוויכוחים, הצעקות, הריבים על אופן ההצבעה והסעיפים, התלונות על מחטף אחרי אישור החוקה וגם קריאות הבוז תוך כדי הנאומים של חלק מהדוברים הן באופן מפתיע דווקא סימן לכך שמדובר במפלגה מלאת חיים.

סיעת יחיד - לכל הטורים של עמרי נחמיאס

בנט ביסס את עצמו אתמול לא רק כמנהיג הבלתי מעורער של המפלגה, אלא גם קבע תקדים כאשר יצא בהצהרה מפורשת, לפיה הבית היהודי מעוניינת להיות מפלגת שלטון והיא מוכנה לפתוח את דלתה למועמדים חילוניים לשם כך. הסעיף המאפשר לבנט לשריין אדם בכל חמישייה בפריימריז, גם אם לא היה חבר המפלגה קודם לכן, הוא הרמז העבה ביותר למהפכה שהוא מתכנן. בתקומה, הפלג החרד"לי של המפלגה, חוששים, ובצדק. בנט מאותת שהדרך למיינסטרים, דהיינו להפוך למפלגה של 20 מנדטים ויותר, עוברת בהצבת דמויות שדומות יותר לאיילת שקד ופחות לאורית סטרוק.

עם העברת החוקה החדשה אומר למעשה בנט לחברי תקומה: "אל תתקשרו אלינו, אנחנו נתקשר אליכם". שר השיכון, אורי אריאל, בכיר חברי הכנסת של תקומה, אמר כי חברי הסיעה "יתכנסו ויחליטו כיצד לפעול", ונראה שהם ייאלצו לבחור בין שתי אופציות רעות: התמודדות בפריימריז פתוחים שינטרלו את השפעת הרבנים, או התמודדות ברשימה עצמאית מול אחוז חסימה אותו דאגו האחים לפיד וליברמן להעלות לחמישה מנדטים. בשני המקרים, זה לא יהיה פשוט.

נתניהו ולפיד ממשיכים להתקוטט סביב התקציב במעין קרב תרנגולים שעלול להסתיים בפירוק הקואליציה. קשה היה להחמיץ את העקיצה הפומבית ששיגר אתמול ראש הממשלה לעבר שר האוצר שלו באירוע השקת שטר חדש של 50 שקל. נתניהו הודה באירוע לנגידה קרנית פלוג על "העבודה המקצועית והמאמצים לשמור על כלכלת ישראל ועל גירעון נשלט". בכך לקח נתניהו במוצהר את הצד של פלוג בוויכוח על תקציב 2015: כן לקיצוצים במשרדי הממשלה, ולא להרחבת הגירעון - שנתפס על ידי נתניהו כקטסטרופה כלכלית שתביא עמה ירידה בדירוג האשראי של ישראל.

גורמים ששוחחו עם נתניהו בימים האחרונים מאשרים כי לראש הממשלה אכן אין אמון בכך שתכנית "מע"מ אפס" של לפיד תביא פתרון לבעיית הדיור, ואפילו להיפך. אותם גורמים מספרים כי אין זה מקרה שהתקציב טרם הובא לאישור הממשלה. "במה שמונח כרגע על הפרק אין היגיון כלכלי. ראש הממשלה לא יכול להעביר כזה תקציב. עד שלא יביאו הצעות שמביאות מענה לביטחון מצד אחד וליציבות המשק מצד שני, ראש הממשלה לא יביא את זה לדיון", אמרו.

ואכן, ישיבות הממשלה ממשיכות להתבטל על ידי נתניהו באופן עקבי. בשבוע הבא, כמו בשבוע האחרון, לא תתקיים ישיבת ממשלה. בהודעה שהוציאה מזכירות הממשלה הבוקר לשרים נרשם בכתב מודגש כי הישיבה מתבטלת "בגלל התקציב". אלא שהאמת מעט מורכבת יותר, ונראה כי היא קשורה בצורך של נתניהו לתחזק קואליציה חלופית. סיעת התנועה של ציפי לבני מבקשת להעלות להצבעה בממשלה את חוק הגיור, הסדין האדום של החרדים. נתניהו עושה כל שביכולתו כדי לגרום לכך שהחוק לא יעבור וישים אותו בבעיה מול החרדים למקרה שלפיד יפרוש, וככה נשארנו עם ממשלה לא מתפקדת, שהתכנסה בפעם האחרונה ב-31 באוגוסט לישיבה מיוחדת בחוף אשקלון.

השבוע ישבו לפיד ונתניהו לשיחה ארוכה בארבע עיניים. לא ידוע מה נאמר בחדר, אבל ברור שלשניהם יש אינטרס להוביל להמשך העימות. אילו לפיד היה רוצה לרדת מהעץ, הוא היה יכול לבוא אחרי מבצע "צוק איתן", למשל, ולומר לציבור בדרכו הציורית כי "במאבק בין דיור לבין עוד כיפות ברזל, החלטתי לתמוך בפריסה של עוד כיפות ברזל". הציבור ככל הנראה היה מגלה מידה מסוימת של הבנה, ובכל מקרה היה קשה לשפוט את לפיד על מצב כלכלי אחרי מלחמה. אלא שהתסריט שמתהווה לנגד עינינו הוא אחר: לפיד יקבל את מבוקשו או שיפרוש לאופוזיציה כדי לבנות את עצמו משם. נתניהו יכופף את לפיד או שיוכל להוציא אותו מהקואליציה ולהכניס במקומו את החרדים. פשרה, לפי שעה, היא האפשרות הכי פחות סבירה.

וכן, לא כדאי לזלזל גם בחזית השמאלית של ציפי לבני. שרת המשפטים החריפה בימים האחרונים את הטון כלפי נתניהו, ועל פי כל הסימנים היא מאבדת סבלנות כלפי התנהלותו המדינית, באופן שיכול גם להביא לפרישה יזומה מצידה. אתמול בלילה, באירוע הרמת כוסית של "התנועה" לכבוד השנה החדשה, שיגרה לעבר נתניהו את האמירה הלא דיפלומטית: "מי שרק מאיים בדאעש ולא רוצה פתרון מדיני מוביל אותנו לסכסוך דמים דתי עם עורפי ראשים".

שר החוץ, אביגדור ליברמן, ככל הנראה התרשם מאוד מיכולותיהם הדיפלומטיות של חברי סיעת הליכוד בכנסת. אחרת, קשה להסביר את פרץ הנדיבות המדהים שפוקד אותו בכל הנוגע למינויים של חברי ליכוד לתפקיד שגרירים. עוד לא התאוששנו משובו של המחוקק הנודע אלכס מילר, שהחליף את חבר הכנסת לשעבר והשגריר הטרי כרמל שאמה, והנה התבשרנו השבוע בדיווח בערוץ 2 כי ליברמן מתכוון שוב למנות חבר ליכוד, הפעם את שר התקשורת גלעד ארדן, לתפקיד השגריר באו"ם. נכון, ארדן הוא שר מוכשר וותיק שיעשה את התפקיד היטב, ואין ספק לגבי מידת התאמתו למשרה.

עם זאת, מי שמחפש את הסיבה בגינה מתחפש ליברמן לסנטה קלאוס בכל פעם שהוא פוגש חבר ליכוד, צריך לחפש אותה ברשימת הליכוד-ביתנו לכנסת ה-19: כשנתניהו וליברמן סידרו את הרשימה שלהם, הם שיבצו את חברי הסיעות השונות לסירוגין. רצה הגורל, וחברי הכנסת במקומות ה-33 וה-34 הם חברי ישראל ביתנו. אז אחרי שליברמן הכניס את מילר במקום שאמה, הגיע כעת תורו של איש עקרונות אחר, ליאון ליטינצקי, להיכנס במקום גלעד ארדן. המשמעות, בעידן שבו שתי המפלגות מפוצלות, היא כי הליכוד כבר לא תהיה הסיעה הגדולה ביותר בכנסת, והמאזן יירד ל-18 ח"כים לליכוד מול 13 בישראל ביתנו.

השבוע פורסם לראשונה בוואלה! חדשות כי פחות משנה מאז שחוקק החוק לשוויון בנטל, הקובע פטור גורף לחרדים מעל גיל 22, הוכפל פי שלושה מספר החרדים המחפשים עבודה. גם שר הכלכלה בנט וגם יו"ר סיעת הבית היהודי, איילת שקד, מיהרו, ובצדק, לגזור קופון על קידום תעסוקת החרדים הנמצא תחת אחריות משרד הכלכלה. חבל רק שהם שכחו לציין שחברי סיעתם עשו הכול על מנת לתקוע את חוק הגיוס בחודשים הארוכים בהם נידון בכנסת, ושאם הדבר היה תלוי בהם, הוא מעולם לא היה עובר בקריאה שנייה ושלישית.