מזרח תיכון "חדאעש" והחלום על הסדר ללא פלסטינים

(אובמה: "נפרק את דאעש")

בעיצומו של מבצע "צוק איתן", באחת הישיבות של הקבינט המדיני-ביטחוני בתל אביב, שמעו השרים סקירה על תגובותיהן של מדינות האזור להתרחשויות בעזה. למרות התמונות הקשות ששודרו ללא הפוגה ברשת "אל-ג'זירה", רוב מדינות ערב לא התייצבו לימין חמאס, וכמה מהמדינות החשובות באזור - בראשן מצרים וסעודיה - אף האשימו את ארגון הטרור באסונם של תושבי הרצועה. ההתפתחות הזו הפתיעה גם את הגורמים האופטימיים ביותר בירושלים. מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יואב מרדכי, הציע חידוד לשון מקורי כדי לתאר את המצב המעניין שנוצר באזור: מזרח תיכון "חדאעש", בהתייחסותו להשתלטות ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) על שטחים גדולים בעיראק ובסוריה.

לא מדובר במזרח התיכון החדש שעליו חלם לפני עשרים שנה הנשיא לשעבר שמעון פרס - מזרח תיכון שמתאחד סביב פיתוח כלכלי והשקעה בהשכלה. במזרח התיכון "החדאעש" שנוצר סביבנו, מדינות האזור לא מתאחדות בזכות השאיפה לשלום, אלא בגלל הרצון הבסיסי לשרוד אל מול גל הטרור האיסלאמיסטי. ישראל משתלבת היטב בתמונה. אולם לא בשל יכולותיה בתחומי החקלאות וחקר המוח, אלא בזכות המודיעין האיכותי שהיא יכולה לספק, הניסיון שלה בלחימה בטרור והאינטרס המשותף שהיא חולקת עם מדינות כמו מצרים, ירדן וסעודיה נגד האיום המשולב: איראן השיעית מצד אחד וארגוני הטרור הסונים - דאעש, אל-קאעדה, חמאס ותנועת "האחים המוסלמים" - מצד שני.

מסע הכיבושים של דאעש || סיקור מיוחד בוואלה! חדשות:
"דאעש ערפו ראש חייל נוסף; 50 הרוגים בתקיפת מעוז הארגון"
"דאעש מאמן את הפעילים שיורים רקטות מסיני לישראל"
"לא תצטרכו כרטיס חזור": הקמפיין נגד גיוס לדאעש

התמונה האזורית המורכבת הזו גרמה בשבועות האחרונים לראש הממשלה, בנימין נתניהו, לדבר על "אופק מדיני חדש", ביטוי שלא אומר שום דבר, אבל יוצר תחושה של פוטנציאל לשינוי ביחסיה של ישראל עם מדינות ערב. שר הביטחון, משה יעלון, כנראה הפוליטיקאי הקרוב ביותר לנתניהו ביום שלאחר המבצע, הסביר בשבוע שעבר כי דבריו של נתניהו לא מכוונים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אלא לאפשרות לשתף פעולה עם מדינות האזור בנושא הטרור. יעלון אומר כבר זמן רב, עוד בטרם החל המבצע בעזה, שבמדינות ערב כלל לא מתעניינים בפלסטינים, וכי בשיחות שמתקיימות בין גורמי ביטחון בישראל ובמדינות אלה, הנושא הפלסטיני מוזכר "כדי לצאת ידי חובה", אם בכלל.

גם שר החוץ, אביגדור ליברמן, החל בשבועות האחרונים לדבר בחיוב על יוזמת השלום הערבית, שאותה הגדיר לפני חמש שנים בלבד כ"מתכון להשמדת ישראל". היוזמה הערבית מציעה לישראל שלום כולל עם כל המדינות המוסלמיות, בתמורה לנסיגה לגבולות 67' עם חילופי שטחים, חלוקת ירושלים ומציאת פתרון מוסכם לסוגיית הפליטים. ליברמן מעוניין "להפוך את הסדר" של היוזמה - קודם כל לחתום על הסכמי שלום עם העולם הערבי, ואחר כך לפתור את הסוגיה הפלסטינית. הוא שותף לנקודת המוצא של נתניהו ויעלון, שלפיה במזרח התיכון של היום, האינטרס של מדינות ערב בשיתוף פעולה עם ישראל גדול בהרבה מהנאמנות המפוקפקת שלהן לסוגיה הפלסטינית.

השלישיה הבכירה במדינה גילתה את השינויים באזור יחסית מאוחר. שר המדע וראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי, מדבר כבר שנים על בשלות הולכת וגוברת בעולם הערבי לקבל את ישראל, ודוחף לשלב את מדינות ערב בתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים על בסיס היוזמה הערבית שאותה ליברמן גילה רק לפני חודשיים. גם בשורות האופוזיציה העיסוק בהיבט האזורי אינו חדש. ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ), שהקים את השדולה לשיתוף פעולה אזורי בכנסת, ארגן בשבוע שעבר יום עיון בשאלה כיצד ניתן ליצור לישראל "אופק מדיני" אזורי של ממש, ולא רק כמטבע לשון.

הוויכוח בין פרי לבין נתניהו או בין ליברמן לבין הורוביץ קשור למקומם של הפלסטינים במזרח התיכון "החדאעש". האם באמת ניתן ליצור עבור ישראל "אופק מדיני" באזור תוך התעלמות מוחלטת ממהלכיו המדיניים של יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, שזוכים לתמיכת מדינות ערב המתונות? נשיא מצרים, עבד אל-פתאח סיסי, סיפק תשובה ברורה לשאלה הזו השבוע, כשאמר כי הימשכותו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא "דלק" לגורמי טרור במזרח התיכון.

"היעדרו של פתרון צודק לסוגיה הפלסטינית מזה עשורים משמש תירוץ עבור מי שרוצים לנצל את הדת לטרור", הסביר סיסי. נתניהו ויעלון ודאי סבורים כי הדברים הללו של סיסי מהווים מס שפתיים חסר חשיבות, בערך כמו הדיבורים שלהם על "אופק מדיני". ימים יגידו מי צודק - אלה הסבורים שלא תהיה התקרבות לעולם הערבי בלי התקדמות בנושא הפלסטיני או אלה שאומרים כי ניתן להתעלם מהפלסטינים, לקדם התנחלויות חדשות ובו-זמנית לשפר את היחסים עם מצרים ועם ערב הסעודית.

מעניינת לא פחות מהסוגיה הפלסטינית היא הסוגיה האיראנית. בשבועות האחרונים הולכים ומתגברים הסימנים לכך שאיראן עשויה להיות המרוויחה הגדולה ממסע הכיבושים של הארגון. מנהיגי בריטניה וצרפת קראו לה לשתף פעולה במלחמה נגד ארגון הטרור הרצחני, האמריקנים מודים שהם לא פוסלים שיתוף פעולה כזה (אבל מכחישים שהוא כבר מתקיים בשטח), ואפילו סעודיה - היריבה הסונית המושבעת של האייתוללות מטהראן - רומזת על נכונות לשיפור היחסים כדי למנוע קטסטרופה בעיראק. בישראל מסתכלים על התהליך הזה בחשש גדול, כפי שדווח השבוע בוואלה! חדשות. התחזקות מעמדה הבינלאומי של איראן עשוי להשפיע לא רק על תכנית הגרעין שלה, אלא גם על מידת הביטחון שלה להפעיל את חיזבאללה בגבול הצפון.

ההשפעה השונה של דאעש על המציאות באזור עלתה גם בתדרוך שהעניק ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת השבוע. יו"ר הוועדה, ח"כ זאב אלקין (הליכוד), אמר לאחר התדרוך: "ההתקרבות בין ארצות הברית לאיראן היא עוד סיבה להיות מודאגים". חברי כנסת אחרים שנכחו בסקירה, הדגישו דווקא את הדברים שאמר כוכבי על שותפות האינטרסים ההיסטורית ובין ישראל לבין המדינות הסוניות. בשורה התחתונה, גם במזרח התיכון "החדאעש", ישראל עדיין מתמודדת עם אותן בעיות ישנות ומוכרות לעייפה: איך נאבקים באיראן, ומה עושים עם הפלסטינים?

(עדכון ראשון: 23:25)

לפניות לכתב אמיר תיבון: amir.tibon@walla.co.il