לפני שבועיים ההלם היה חד. העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי, שרבים עקבו בשנתיים האחרונות אחר סיפור היעלמותו, הגיח לפתע מול המצלמה של ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) ונשא הצהרה קצרה. לאחר מכן ראשו נערף.
שלשום, כשעמיתו, העיתונאי הישראלי-אמריקני סטיבן סוטלוף נגלה לעיני המצלמה במדים כתומים, ולצדו השוחט הלונדוני המוכר, הסוף היה ידוע. לצפייה בסרטון הייתה רק מטרה אחת: לגלות מי יהיה הקורבן הבא.
קשה להאמין שאנשי "המדינה האיסלאמית" רצו אי-פעם לשחרר את סוטלוף. סביר להניח שהוא היה נרצח ממילא. כפי שנכתב כאן שלשום, התביעות שמציבים החוטפים בתמורה לשחרורם האפשרי של שבויי הארגון הן מופרכות, במקרה הטוב.
הלקח המר שעולה מכך הוא שהסתרת זהותו של חטוף שנופל לידיו הארגון רק משרתת את מטרתו, עם חשיפתו הפתאומית לעיני המצלמה. יש לקוות שנוהל זה, שמוכתב למשפחות החטופים בהתבסס על מו"מ עם ארגונים אחרים, ייעלם במהרה.
האפקט התעמולתי שברצח אזרח מערבי, ובוודאי בזה של עיתונאי שעמיתיו יסקרו בהרחבה את הירצחו, גדול מדי מכדי ש"המדינה האיסלאמית" יוותרו עליו. אך גם לחזרה על הפרטים הגרפיים, כמו גם לפרסום החוזר של תצלומי השחיטה, יש חלק גדול בכך; כך גם להתעמקות בזוויות הצילום של הסרטון או להתעסקות בפרטיו הביוגרפיים של הרוצח.
מסע הכיבוש של דאעש - כותרות נוספות
סטיבן סוטלוף: העיתונאי הישראלי ש"רצה עוד סיבוב בסוריה"
אובמה: נשמיד את דאעש, לא נשכח ולא ניכנע לאיומים
כך נכשל מבצע הקומנדו הסודי לפריצה לכלא דאעש
מיוחד | הצצה נדירה למפלצות של "המדינה האיסלאמית"
כפי שהדברים מסתמנים כעת, ההפצצות האוויריות נגד "המדינה האיסלאמית" בעיראק לא סייעו, במידה רבה מדי, לעצירת התפשטותם של הלוחמים הג'יהאדיסטים. הקונגרס מפעיל לחץ גדול על הנשיא אובמה כדי לשנות את אופן הפעולה נגד הארגון, ולהרחיב את טווח ההפצצות גם לסוריה. לחץ דומה מופעל גם בלונדון; הצגתו של השבוי הבריטי בסרטון היא דרכם של החוטפים להצטרף למי שמנסה לגרור את ראש הממשלה קמרון למערכה.
במובן מסוים, הביקורת על ההיסוס המוצדק שמביע הנשיא ברק אובמה מוצדקת, משום שמצופה ממנהיג לומר "אני יודע מה לעשות" ולא "טרם החלטתי מה לעשות". אך אסור לצאת מנקודת הנחה כי על ארה"ב לבדה לבלום את התפשטות הארגון האיסלאמיסטי, ולהפסיק את מעשי הרצח המחרידים (ויש מי שמרחיק לכת ואפילו טוען שכפי ש"ארה"ב לא הפציצה את אושוויץ, כך היא מתעלמת במכוון מרצח העם בסוריה").
אלא שהמציאות מורכבת מזה. רק בחודש יולי נכשל מבצע קומנדו אמריקני בשטח סוריה לשחרורו של ג'יימס פולי וכמה שבויים מערביים נוספים שהוחזקו לצדו במחנה מעצר של דאעש, ובהם החטוף הבריטי. ארה"ב מתקשה מאוד לאסוף מודיעין מדויק על פעילות דאעש, בפרט בסוריה, וכל הפצצה אווירית בעיראק מלמדת את אנשי הארגון כיצד לשפר את ביצוריהם ואת הסוואתם, וכיצד לשכלל את המידור שלהם. הארגון טמוע היטב באוכלוסייה האזרחית, ויש גבול למספר הפצצות שניתן להשליך עליו מהאוויר.
כפי שאמר אמש אובמה בנאומו באסטוניה, בכוונתו "להשמיד ולפרק" את "דאעש". בין אם בכוונתו לבחור רק באחת משתי הפעולות, ארה"ב תיאלץ ראשית לגבש קואליציה רחבה ככל שניתן למבצע צבאי, שלא יתבטא, ככל הנראה, בשלב הראשון לפחות, בפעולות צבאיות מסיביות שיזכירו מלחמה.
שיתוף הפעולה בין ארה"ב לאיחוד האמירויות ולמצרים, שהתבטא לאחרונה בהפצצה חשאית וארוכת-טווח בלוב, הוא רק דוגמה אחת לקואליציה יצירתית שכזו. אך יהיה צורך ביותר מזה, וככל הנראה ארה"ב תיאלץ לשתף פעולה עם איראן, שכבר מחמשת את הכורדים בעיראק. מנגד, שיתוף פעולה עם המשטר השיעי בטהראן ינטרל את יכולתו של אובמה, ושל מנהיגי המערב בכלל, לאיים על האיראנים ולתבוע מהם להתפרק מתכנית הגרעין הצבאית. המאבק בדאעש מסתמן אפוא כארוך ומתיש, וככזה שצפוי להתבטא בצורות שונות בהתאם לשיתופי הפעולה האזוריים המגוונים. ייתכן שגם סרטוני ההוצאה להורג יעברו, בהתאם, תפנית מחרידה עוד יותר.
*אוריה כנף uriah_c@walla.net.il