כך הצליח חמאס המתוסכל לגרור את ישראל לתוך עזה

(צילום: שי מכלוף)

קשה להאמין אבל אתמול בשעות הצהריים עוד עסקנו כולנו בידיעות שנפוצו בעיתונות הזרה כי בשעה 6:00 בבוקר היום (שישי) תתחיל הפסקת אש במבצע "צוק איתן" לאחר שחמאס וישראל סיכמו על מתווה לעצירת הלחימה. והנה, כמה שעות לאחר מכן, החל צה"ל בפעולה קרקעית נרחבת ברצועה עם נפגעים בשני הצדדים, בעיקר בקרב הפלסטינים. גם הפסקת האש ההומניטרית הסתיימה לה בקול רעש גדול של אזעקות "צבע אדום" ברחבי ישראל. עד כה, לא מתנהלים קרבות קשים בשטחים שבהם פועלים כוחות צה"ל. הכניסה של הכוחות הישראלים לשטח הפלסטיני מינימלית, לא יותר מכמה מאות מטרים, לדברי מקורות ברצועה, ואילו אנשי הזרוע הצבאית של חמאס ממשיכים להסתתר ואינם מנסים לנהל לחימה של ממש מול חיילי צה"ל. הצבא מצדו מנסה להגיע לפתחי מנהרות באזור הגבול, במקומות כמו בית חאנון, בית להיא, שג'עייה וזייתון.

מה קרה שם אתמול באותן שעות קריטיות שחלפו מרגע שחזרה המשלחת הישראלית לשיחות הפסקת האש בקהיר ועד למתן האור הירוק לצה"ל להיכנס לרצועה? נראה שבירושלים חלחלה ההבנה שחמאס פשוט מעוניין בהמשך הלחימה. נציגי הארגון בקהיר, בראשות מוסא אבו מרזוק, הציגו רשימה של דרישות שהבהירה כי "אין עם מי לדבר". צריך להדגיש, גם מבחינת חמאס ההצעה המצרית "החדשה" הייתה בסך הכול ההצעה הישנה רק עם שינוי קוסמטי. כלומר, תחילה שקט ואחר כך ידברו על פתיחת מעבר רפיח. אלא שחמאס רצה יותר: שחרור האסירים מעסקת שליט, ששוחררו בזמנו ונעצרו שוב במהלך המבצע האחרון של צה"ל בגדה, וכן דרישות הזויות שנראה שהוכנסו בכוונת תחילה כדי להכשיל את השיחות כמו "לאפשר למתפללים מעזה להגיע למסגד אל-אקצא".

מבצע "צוק איתן" - סיקור מיוחד:
מטח כבד לדרום: רקטות יורטו בשמי אשדוד ואשקלון
"משעל לא רוצה הפסקת אש - ולכן לא הגיע לקהיר"
הותר לפרסום: איתן ברק הוא החייל שנהרג בעזה

צריך לומר, ייתכן שהיה כאן חישוב מוטעה של קהילת המודיעין הישראלית. שוב ושוב חזרה בשבוע האחרון המילה "תסכול" בקרב הקצינים הבכירים ומקבלי ההחלטות בדרג המדיני כשתיארו את חמאס. שוב ושוב שמענו מפי בכירים ישראלים שהארגון על ברכיו וצמא להפסקת אש. בצד הישראלי רווחה ההערכה שהתסכול הזה יוביל את חמאס לעצור את האש במהירות יחסית, ולא זו הייתה תמונת המצב. התסכול הביא את הארגון להחרפת הניסיונות שלו לפגיעה בישראלים ולאחר שאלה כשלו גם כן, חמאס החליט להסלים את הלחימה כדי לגרור את ישראל לפעולה קרקעית. התפיסה של הזרוע הצבאית גרסה שאם הרקטות והפיגועים כשלו, הרי שאולי יצליחו פעילי עז א-דין אל-קסאם להרוג חיילים ישראלים בתוך רצועת עזה.

מבצע קרקעי ברצועת עזה: עדכונים שוטפים

בנוסף, אי אפשר להתעלם מהעובדה שחמאס נמצא כעת במלכוד מסוים, מאחר שאינו יכול להרשות לעצמו לעצור את הלחימה בגלל רף הציפיות הגבוה שהציב לעימות הזה. אם הארגון יעצור את הלחימה בשלב זה, על פי נוסחת "שקט תמורת שקט", לאחר 260 הרוגים וכ-2,000 פצועים, הרי שהציבור העזתי יאשים אותו בהרפתקה חסרת תכלית וכניעה ללא הישגים. לראיית חלק מתושבי הרצועה, הפסקת אש כעת ללא הסרת המצור, משמעותה חזרה לאותה נקודה שבה היה ערב הלחימה. ומכאן הלחץ הציבורי של חלק מתושבי עזה על חמאס דווקא להמשיך ולהילחם.

מי שעוד הבין שפני חמאס למלחמה היו המצרים. לארגון יש נציג בקהיר, מוסא אבו מרזוק, אך המודיעין המצרי סבר שראש הלשכה המדינית, חאלד משעל, ימהר להגיע לקהיר כדי "לסגור עסקה". אלא שמשעל כלל לא טרח להגיע למצרים ואפילו לא התעניין בכך. שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, אמר אתמול דברים חסרי תקדים מבחינת יחסי עזה וקהיר. לדבריו, אם חמאס היה מסכים למתווה המצרי להפסקת אש, הרי שחייהם של מאות פלסטינים היו נחסכים. הוא האשים את קטאר וטורקיה שחברו לחמאס בהכשלת המתווה המצרי להפסקת אש. וזו אולי אחת הבעיות הגדולות שאנו עומדים בפניהן כעת, אם מנסים להבין כיצד יסתיים המבצע הזה. ישראל נקלעה למלחמה שנועדה ללחוץ על מצרים כדי לפתוח את מעבר רפיח כשברקע מתנהל מאבק גדול יותר, בין הציר של מצרים והרשות הפלסטינית לבין מחנה האחים המוסלמים בראשות קטאר וטורקיה.

המלחמה בעולם הסוני בין דוחא לבין קהיר, אינה סיפור חדש. מצרים אינה מסתירה את סלידתה משליטי קטאר ובעיקר מהאימפריה התקשורתית שהוא מפעיל – "אל-ג'זירה". כתבי התחנה נרדפים בקהיר, חלקם הושלכו לכלא בעוד אחרים הפכו לפרסונות נון גרטה בארץ הנילוס. אלא שכעת קטאר משיבה מלחמה באמצעות סיקור המלחמה בעזה. הערוץ הצליח להחזיר את החמאס למרכז הבמה בעולם הערבי והאיסלאמי. מארגון נידח על סף התפוררות, הפך חמאס שוב ליקיר לבה של האומה הערבית. "אל-ג'זירה" איבדה בימים האחרונים כל רסן ומאמצת לא רק טרמינולוגיה של חמאס ("ע'זה תקוואם"- עזה מתנגדת - מלשון "ההתנגדות"- מוקאוומה, הכינוי של חמאס, כאילו תושבי עזה רצו בכלל במלחמה הזו), אלא מנסה לטפח את שלל ההמצאות והעיוותים של הזרוע הצבאית של הארגון.

שוב ושוב נרתמים הכתבים בעזה והמגישים בדוחא למאמץ ההסברתי של עז א-דין אל-קסאם, החל מהצגת "ההישגים" הצבאיים של חמאס (מזל"ט "בשמי תל אביב" עם תמונות מופרכות מאזור בלתי ידוע) ודרך טענות נגד התקשורת הישראלית, כולל נגד כותב שורות אלה, על שהם מסתירים נפגעים בקרב האוכלוסייה. הלילה שידר אחד הכתבים של "אל-ג'זירה" בעזה מחדר המיון של בית החולים שיפא בעיר תוך שהצלם שלו משדר צילומי תקריב מזעזעים של ילדים שנפצעו פציעות קשות. למרבה הצער, עם כל הכבוד לרשתות החברתיות וערוצי הטלוויזיה הקטנים, "אל-ג'זירה" הייתה ונותרה מעצבת דעת הקהל מספר אחת בעולם הערבי.

כמה דקות לאחר מכן התראיין בערוץ דובר חמאס, פאוזי ברהום, מפתחו של חדר המיון של בית החולים. ברהום יודע ומבין שישראל לא תתקוף את בית החולים המדובר. נכון, אמש הותקף בית חולים שיקומי אל-וופא ממזרח לשג'עייה, אך רק לאחר ששעות לפני כן קיבלו אנשיו אזהרה שעליהם לפנות את המקום משום שחמאס משגר מקרבתו רקטות. ברהום, וכך גם בכירים רבים אחרים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי, "מבקרים" פעמים רבות מדי בימים האחרונים פצועים בבית החולים שיפא ושם "במקרה" נתקלים בכתבי הערוצים הערביים. או במילים אחרות, ראשי הארגונים הללו משתמשים בפצועים בבתי החולים בעזה כמגן אנושי. לא צריך להתפלא על התופעה הזו. כשאנשי חמאס יורים על פלסטינים רק בגלל שניסו להוציא כסף מכספומטים ברצועה (חמאס סגר את הבנקים ומנע גישה לכספומטים מאז ה-6 ביולי), לא צריך להתפלא על כך שהם יעשו שימוש בפצועים בבתי החולים. על כך מן הסתם, התקשורת הערבית והזרה אינן מדווחות.