"תנו להם לנהל את המיני-מלחמה הזאת, ואז להירגע"

רצח שלושת הנערים החטופים ו"רצח הנקמה" של הנער הפלסטיני תפסו את תומכי ישראל בארצות הברית לא מוכנים. היו פעילי הקהילה היהודית שמיהרו להפיץ את השמועות שהנער הפלסטיני בכלל נרצח על רקע כבוד המשפחה כי היה הומו. מעצרם של החשודים היהודים גרם מבוכה לאלה שהיו מוכנים להגן על כבוד ישראל ועל הישראלים בכל מחיר.

מבצע "צוק איתן" - סיקור מיוחד בוואלה! חדשות

מתקפת הטילים מעזה דחקה את המועקה ואת השאלות הקשות לשוליים, החזירה לפחות לכמה ימים את הנרטיב לשחור ולבן, טובים ורעים, ובקהילה היהודית נכנסו לשגרה שהתפתחה עבור תקופות של החרפת הסכסוך בין ישראל לערבים. הארגונים היהודיים הגדולים פתחו במבצעי גיוס כספים לטובת קרנות החירום לרווחת תושבי ישראל שנפגעים מירי הטילים מעזה, נערכו הפגנות תמיכה, וגם הקמפיינים ברשתות החברתיות מתגלגלים במרץ.

כהסברים לפרוץ האלימות, דיברו על רצון ישראל להתנקם באבו מאזן על ההסכם שלו עם חמאס, על רצון החמאס להסיט את תשומת הלב מכישלון הארגון למשול ביעילות בעזה, על הניסיון של נתניהו לחבל בשיחות עם איראן לקראת הדד-ליין של 20 ביולי שנקבע להשגת ההסכם הסופי על תכנית הגרעין. אבל הרוב, כך נדמה, כלל לא חיפשו הסברים, כי התפרצויות האלימות בין ישראל לעזה נתפסים כמשהו בלתי נמנע. "עוד הסלמה", "מבצע רביעי בשמונה שנים", "לא ברור אילו מטרות שני הצדדים מנסים להשיג" – אלה רק חלק מהאמירות שליוו בימים האחרונים את סיקור המשבר.

על רקע רצח ארבעת הצעירים, שסיפק פנים אנושיות לאכזריות ולאבסורדיות של הסכסוך, ירי הטילים והמבצע בעזה היו – למרבה האירוניה – כמעט "עסקים כרגיל" מבחינת הצופים מהצד. והורגשה גם פסימיות לגבי יכולתה של ארצות הברית לעשות משהו משמעותי – אולי לא לעצור את המשבר הנוכחי, אלא למנוע את הסבב הבא של מתקפת טילים מעזה, ובתגובה מבצע של צה"ל.

"מה שהכי מדהים זה עד כמה זה טקטי", התפלא בשידור של הרדיו הלאומי דיוויד ברוקס, פרשן ה"ניו יורק טיימס". "אין אסטרטגיה באף צד. נראה שחמאס רוצה להוציא קיטור, הישראלים רוצים לחסל כמה מנהיגים של חמאס כדי לגרום קצת שקט. לאף אחד אין חזון לטווח הארוך, איך להתקדם". בדיעבד, טען ברוקס, שר החוץ האמריקני ג'ון קרי רק העלה את הציפיות – ובכך חיזק את האנשים הלא נכונים בצד הפלסטיני. "אני לא בטוח שיש הרבה שאנחנו יכולים לעשות במקרה הזה", הסביר. "תנו להם לנהל את המיני-מלחמה הזאת, ואז תנו להם להירגע. נצטרך להגיע לנקודה שיש הנהגה פלסטינית שונה – וכנראה גם קואליציה שונה בישראל. אי אפשר לרצות שלום יותר מהם. ובתור צופים מהצד, כרגע אני פסימי לגבי היכולת שלנו להשפיע באופן חיובי".

השבוע האחרון סיפק עוד הוכחה לאמרה שהפכה נדושה בוושינגטון: אם אמריקה תנסה לברוח מהמזרח התיכון, המזרח התיכון ירדוף אחריה. השליח המיוחד לשיחות השלום מרטין אינדיק בקושי הספיק לחזור לתפקידו במכון ברוקינגס, כשהשהיית שיחות השלום הפכה למשבר בוער שאילץ את שר החוץ קרי לחפש בנרות מנהיגים באזור שמוכנים לתווך בהשגת הפסקת האש עם חמאס. "כמו שעשינו ב-2012", הבהירו בבית הלבן ובמחלקת המדינה את המאמצים "להחזיר את הדברים למסלול הרגיעה". רק שב-2012 שלטו במצרים "האחים המוסלמים", ואילו עם השלטון החדש בקהיר וושינגטון עדיין מנסה לבנות יחסים קונסטרוקטיביים: מצד אחד, משחררת את הסיוע הצבאי כי זה משרת את האינטרס הביטחוני של ארצות הברית; מצד שני, מתחלחלת מהפגיעה בזכויות האדם במצרים, מרדיפת "האחים המוסלמים" עד לפסיקה הדרקונית נגד עיתונאי "אל-ג'זירה". כך שהפעם רשימת השיחות שקרי עשה הייתה ארוכה יותר – מצרים, טורקיה, ירדן, קטאר.

המסר הכפול שהאמריקנים התעקשו להעביר בפומבי בימים שמאז תחילת המשבר – תמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה וקריאה להפסקת אש בהקדם – עורר בארצות הברית שאלות וגם לא מעט גיחוך. ב"שיקגו סאן-טיימס" למשל, עיתון היוצא לאור בעיר הבית של הנשיא, פסקו שבעוד המזרח התיכון עולה בלהבות – מעזה ועד סוריה – אובמה "מגמגם" ו"בעיקר לא רלוונטי". זה לא העלבון הראשון שהופנה לאחרונה כלפי הנשיא, גם לא הכבד ביותר. התביעה שהרפובליקנים מגישים נגדו, למשל, בגלל מה שנראה להם כשימוש מופרז בצווי הנשיא תוך עקיפת הקונגרס, נראית כסתירת לחי של ממש. אובמה עצמו נאלץ להזכיר למבקריו שקודמו בתפקיד ג'ורג' וו. בוש חתם בתקופת כהונתו על יותר צווים ממנו (291 לעומת 168). בנוגע ל"גמגום" ול"מסר סותר", דובר הבית הלבן ג'וש ארנסט הסביר שלא מדובר במסר סותר, אלא במסר ש"משקף את מורכבות המצב". כמה דורות של מנהיגים אמריקנים התמודדו עם המצב. "זו תקופה מסובכת", סיכם.

אמר – וצדק. את מורכבות התקופה משקפים גם ממצאי הסקר שפרסם לאחרונה מכון וושינגטון. זה גילה שרק כ-30% מהפלסטינים תומכים בפתרון שתי המדינות. הרוב רוצים את כל פלסטין. עם זאת, הפלסטינים גם הביעו התנגדות לאלימות, רצון לשמור על הפסקת אש עם ישראל, וגם הפופולריות של חמאס צנחה לשפל.

האמריקנים לא רוצים להציל את חמאס ולהשאיר בידיו את היכולת להביא להסלמה נוספת בעתיד הנראה לעין. האמריקנים גם לא רוצים עוד מוקד התלקחות במזרח התיכון. בימים אלה יש להם מספיק צרות עם "המדינה האסלאמית" בעיראק. לפני ההסלמה הנוכחית הם היו מוכנים לתת הזדמנות לממשלת האחדות של אבו מאזן: התעקשו שמדובר בממשלת טכנוקרטים בלי שרי חמאס, וכשבקונגרס עלו הצעות לחתוך את הסיוע הכספי לרמאללה, במחלקת המדינה הפצירו לחכות ולראות מה יהיו הפעולות של הממשלה הזאת.

לא ברור כמה תקווה נותרה בממשל אובמה להחיות את שיחות השלום, לנוכח האמירות של אינדיק. השליח המיוחד לשעבר סיפר לעיתונאי ג'פרי גולדברג מהמגזין "אטלנטיק" לאחר שובו לארצות הברית כי "שני המנהיגים מתעבים אחד את השני עמוקות, וזה נבנה לאורך שנים. אולי זו מילה חזקה מדי לתאר כיצד נתניהו מרגיש כלפי אבו מאזן, אך זה בהחלט איך שאבו מאזן מרגיש כלפי נתניהו. הוא מדבר עליו בתור 'האיש ההוא'". אבו מאזן, הסביר אינדיק, לא מאמין שיש ביכולתם של האמריקנים להביא לוויתורים מצד ישראל.

המשבר הנוכחי כרסם עוד במה שנותר ממעמדו ומסמכותו של יו"ר הרשות הפלסטינית. ביומיים הראשונים של המבצע הוא תקף את ישראל, ביומיים שאחרי הוא שינה את הטון, ונוח ככל שיהיה בתור פרטנר לשלום לעומת האלטרנטיבות – גם הוא נראה בעיקר לא רלוונטי.

בירושלים כבר עוקבים בדריכות אחר הריקוד הדיפלומטי הזהיר שמתפתח בין וושינגטון לטהראן כשברקע המשבר בעיראק. המצב בעזה מוסיף עוד סוגיה לדיון ישיר בין האמריקנים לאיראנים בשולי שיחות הגרעין בווינה. שר החוץ קרי מצטרף לשיחות בווינה, ונציג בכיר של הממשל האמריקני הבהיר לקראת נסיעתו שארצות הברית מתכוונת "לנצל כל הזדמנות" להעביר לאיראן את המסר שעליה להפסיק את משלוחי הנשק לחמאס ולשאר ארגוני הטרור בעזה. אם איראן, בשל הלחץ להגיע להסכם, תיאות לעשות מחווה, סביר להניח שזו לא תהיה בחינם.

מי ישלם את המחיר על מדיניות החוץ הכושלת של ארה"ב?