במשך קרוב לשנתיים, העיר חומס בסוריה הייתה נתונה תחת מצור כבד של כוחות המורדים. אזרחים רבים נמלטו, אולם מעטים בהם זינת אחרס, בת 65, ושני אחיה סירבו לנטוש את בתיהם. "כל יום אמרנו שזה ייגמר מחר", סיפרה אחרס, "אם היינו סופרים את הימים, היינו כבר מוותרים".
אחרס נמצאה לאחר שכוחות המורדים עזבו את הרובע העתיק של העיר לפני כחודש במשקל בלתי ייאמן של 34 קילוגרמים. אחרס ואחיה, אנס ואימן, נשארו בבית המשפחה כי חששו מפני השתלטות המורדים על הבניין, בו היו גם בית מרקחת וחנות בגדים שבבעלות המשפחה.
עוד כותרות מהעולם בוואלה! חדשות:
חצי מיליון נמלטו ממוסול: "אין מי שיעזור לנו"
מפלה מביכה לאחד הרפובליקנים החזקים בארה"ב
ניגריה: "'בוקו חראם' חטף כ-40 צעירות נוספות"
לדברי אחרס, המצור היה נסבל בהתחלה, מכיוון שהמשפחה הצליחה לאגור כמויות גדולות של אורז, שעועית, חיטה ודלק. אך עם הזמן, המצב נהיה קשה יותר ויותר. במהלך 700 ימי המצור, הם עזבו את הבית לא יותר משש פעמים. "האזור הזה היה פעם מלא חיים", סיפרה, "הייתי חוזרת עצובה מלראות את כל ההרס".
הלחימה הכתיבה את שגרת החיים של בני המשפחה. הם קמו עם הזריחה, והלכו לישון בשקיעה, מאחר ולא הייתה אספקת חשמל. 12 פצצות מרגמה נחתו בבניין בתקופה זו, ורק במזל האחים לא נפגעו. "שמענו פיצוצים יום ולילה. מתרגלים לזה", הסבירה אחרס.
המצב החמיר כשהמורדים החלו להגיע לבית המשפחה ודרשו באיומי נשק לקבל אוכל ודלק. בדרך כלל, הם היו מגיעים בקבוצות ולוקחים את מה שהצליחו למצוא. באמצע השנה שעברה, הם נכנסו לבית פעם נוספת ובזזו את כל מה שנשאר. לבני המשפחה נותרה רק מעט חיטה, שנגמרה עד סוף השנה.
אחיה של זינת, אנס, מת מסרטן זמן קצר לאחר שפונה מהעיר על ידי כוחות האו"ם בחודש דצמבר. בלי דלק, אימן נאלץ לאסוף עצי בערה, וללא אספקת מזון, הוא אסף צמחים, אותם תיארה אחרס כ"דשא" אולם אפילו אלה היו כל כך נדירים בעיר שנחרבה, עד שאימן נאלץ לחפור בבית הקברות של הכנסייה על מנת למצאם.
אחרס, שאיבדה 24 קילוגרמים בתקופת המצור, אמרה כי היא סירבה להסתכל במראה כל אותה תקופה. יום לאחר סיום המצור, היא ראתה את עצמה לבסוף, כשצפתה בשידורי הטלוויזיה המבשרים על כניסתו של הצבא הסורי לעיר. "הייתי יותר קטנה מילד!", סיפרה.
החדשות על הסרת המצור הגיעו אליה במקרה. לא היה לאחרס מקלט רדיו, ובאותו יום באופן נדיר למדי היא יצאה לשאוב מים מהבאר, כשתושב נוסף אמר לה: "הצבא פה". זמן קצר לאחר מכן, אחרס הגיעה לאחד החיילים, וביקשה ממנו לחם.
החייל, המופתע ממצבה של אחרס ורזונה הקיצוני, קנה לה שתי חבילות של פיתות. "אכלתי פיתה שלמה בעצמי", סיפרה, "היה לה טעם של ממתקים".