תמיר נבואני היה בן 19 ושמונה חודשים בנפלו. הוא נולד בכפר ג'וליס בגליל המערבי למשפחה דרוזית שתמכה ועודדה את בניה לשירות משמעותי בצה"ל. כשעלה לתיכון, בחר ללמוד בפנימייה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הריאלי בחיפה. באוגוסט 2006 התגייס לצה"ל, ובעידוד משפחתו התנדב לסיירת מטכ"ל. בכך רשם היסטוריה, כשהיה ללוחם הדרוזי הראשון ביחידה המובחרת.
בינואר 2008, זמן קצר לפני שהשלים את מסלול ההכשרה הארוך של היחידה, יצא נבואני לניווט בדד ללא בן זוג בנחל פארן שבהר הנגב המזרחי. באזור הר נשפה מעד נבואני ונפל מצוק בגובה 15 מטרים. כשהגיעה אליו יחידת החילוץ של חיל האוויר, הוא כבר היה ללא רוח חיים.
סיפור חייו של נבואני נבחר להיות בין אלה שהוצגו אמש בהרחבה באירוע שירים לזכרם ברחבת הכנסת. הסרט מכ?תוב? שביים רוני אבירם, ואשר שמגולל את סיפורו של נבואני, הוקרן עם פתיחת האירוע. מיד לאחר מכן זכה נוואף נבואני, אביו של תמיר, להיות זה שהזמין את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לשאת את נאומו.
עוד על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה:
פרס בעצרת הזיכרון הממלכתית: "השמחה שלנו תמיד חסרה"
ראש הממשלה והנשיא הדליקו נר זיכרון וירטואלי
האב נרצח בפיגוע: "מתביישים ביחס המדינה ליתומים"
"אני מגיע לטקס ברגשות מעורבים", סיפר אמש האב לוואלה! חדשות, כשנכנס למשכן הכנסת. "זו הרגשה של כאב מצד אחד, וגם הרגשה של כבוד גדול מצד שני, שנתנו לתמיר ולמשפחה שלנו. אני מעריך את זה מאוד שעושים סרט על תמיר, שיוקרן בפני הרבה אנשי ציבור ושנתנו לו את המקום הראוי. כנראה הגיע לו. הוא התאמץ, היה איש סיירת מטכ"ל, והעריכו את מה שעשה. הוא היה בחור משכמו ומעלה גם בתכונות חברתיות וביכולות ויכוח. אני מאוד מודה לכל מי שדאג להנצחתו. זה כמובן יום קשה למשפחה שלנו ולכל המשפחות השכולות. הלוואי שלא יהיו עוד חללים".
חבריו של נבואני מג'וליס סיפרו אחרי מותו כי היה בחור צנוע ולא נהג להתהדר בכך ששירת ביחידה המובחרת. "הוא היה שקט ומאופק ולא דיבר יותר מדי", סיפר אחד מהם, ניזאר טריף. "כולנו הסתכלנו עליו בהערצה והערכה ותמכנו בו מכל הלב, שימשיך בדרך שהוא נמצא בה. חלק מהאנשים ידעו שהוא בסיירת מטכ"ל, אבל הוא לא אמר. הוא היה אומר שהוא נמצא בסיירת אחרת".
נבואני הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחות. שניים משרתים כיום כקצינים בצה"ל, ואח נוסף משרת במשטרת ישראל.
(עדכון ראשון: 22:01)