מה בער לכחלון לרוץ לספר לחבר'ה?

לא ברור מדוע השר הפופולרי לשעבר החליט דווקא עכשיו להודיע על שובו לפוליטיקה, אבל נראה שהמערכת הפוליטית תתנהל באופן שונה כשהוא בסביבה. ומה מחזיק את לבני ולפיד?

לירון מרוז

ברוח החג הממשמש ובא, ארבע קושיות שעלו בשבוע האחרון במערכת הפוליטית.

(תוכן מקודם)

הטיפ השבועי: לבחור את חדר השינה המושלם עבורכם

בשיתוף שמרת הזורע
לכתבה המלאה

מה התוכנית של כחלון?

אין כל הפתעה בהודעת החזרה לפוליטיקה של השר לשעבר משה כחלון. כל מי שדיבר איתו מאז פרש באוקטובר 2012, כחצי שנה לפני הבחירות האחרונות, הבין שלא זו בלבד שהוא לא תלה את הנעליים, אפילו בבגדי המשחק הוא נשאר לבוש. כחלון הוא פוליטיקאי. לעתים קרובות המשפט הזה נאמר לגנאי, אבל לא הפעם. פוליטיקה היא מקצוע – על יתרונותיו וחסרונותיו – וכחלון עשה את זה מצוין עד לפני שנה ורבע. פסק הזמן עליו הכריז היה באמת הפסקה, ולא שלב בדרך לפרישה סופית.

מאיים על כולם. גם עליו. כחלון עם נתניהו (צילום: יוסי זמיר, דוברות הליכוד)

החידוש המהותי בדברים שאמר בריאיון שפורסם אתמול זו הביקורת הקטלנית שהפנה כלפי הליכוד. אמנם הוא לא הודיע על פרישה, אבל קשה לראות סיטואציה שבה הוא נשאר בתנועה שבה צמח. השאלה היא למה עכשיו? כל כלי התקשורת "יושבים" חזק על כחלון על מנת שיערוך אצלם את ריאיון השיבה לפוליטיקה. בתור פוליטיקאי ממולח, לא ברור מה אצה לו הדרך, מדוע בחר דווקא עכשיו להתראיין? הרי מרגע זה הוא יריב רשמי של כל הממשלה. נתניהו, ליברמן, לפיד, בנט, לבני – מכולם הוא עלול לקטוף מנדטים. והם לא מתכוונים לוותר לו על קול אחד. האם כחלון מריח בחירות באופק? אם כן, חוש הריח שלו חזק במיוחד. עם כל הקשיים, לא נראה שמישהו רוצה אחרי פחות משנה ורבע של כנסת ללכת לבחירות.

מתי לבני ולפיד יעזבו את הממשלה?

יש משהו לא רציני בספירה לאחור שהחלה בסוף השבוע האחרון, שמונה את השעות והדקות עד לפרישת השרה הממונה על השיחות עם הפלסטינים ושר האוצר מהממשלה. האם באופן עקרוני ציפי לבני ויאיר לפיד צריכים לפרוש מהממשלה במקרה שלא יהיה משא ומתן? אם הם נאמנים למילה שלהם, אז בוודאי שכן. אבל האם הגיעה העת? ממש לא. הרי מלכתחילה סוכם שחלקו הראשון של המשא ומתן יימשך עד לסוף אפריל. אז מה בוער? למה עכשיו? לא כדאי לחכות עוד כמה שבועות ולראות מהם פני הדברים?

פוסט-פוליטי: כל הטורים בוואלה! חדשות

עם זאת, ההתפתחות של היממה האחרונה החמירה במשהו את מצבם של השניים. לבני נמצאת במצוקה גדולה יותר. דבריו של שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, על תרומתה הנכבדת של ממשלת ישראל לכישלון השיחות מעמידים אותה בסיטואציה לא פשוטה. לו הנרטיב שאותו היא מנסה לשתול בימים האחרונים שמטיל את עיקר האשמה על אבו-מאזן ואנשיו היה תופס, היא היתה יכולה לסחוב עוד כמה חודשים בטענה שאולי משהו יבשיל בצד השני. אבל כשהבעיה, לטענת האמריקאים, היא הבית היהודי, באיזה תירוץ היא יכולה להיאחז?

לה נשמטה הקרקע מתחת לרגליים, הוא ממתין לקטוף את הפירות. לבני ולפיד בכנסת (צילום: יואב דודביץ')

אגב לבני, תמוה לחזות איך שרת המשפטים מסרבת להתבטא בעניין הרשעתו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. לדבריה היא מנועה מלעשות כך מתוקף תפקידה. זה טיעון מוזר. לצדה של לבני נמצאים יועצי תקשורת מספיק מוכשרים שיוכלו להציע לה ניסוח שתהיה בו אמירה ערכית שלא תפגע בהליך השיפוטי. המוזרות הזו מתגברת כשנזכרים שהיא מיהרה לברך את אביגדור ליברמן לאחר זיכויו, כששאלת הערעור עדיין עמדה על הפרק.

למרות שהצהרותיו בנושא היו ברורות, לפיד מזוהה פחות עם המשא ומתן המדיני. העניין הכחלוני נושף יותר בערפו. על אף הפער בתפיסות הכלכליות בין השניים, צפוי מאבק איתנים ביניהם על קולות הבוחרים לכשיהיו בחירות. לפיד קיבל בבחירות האחרונות 19 מנדטים כי האמינו להבטחותיו. לבחירות הבאות הוא יגע כשבאמתחתו עשייה שטיבה טרם התברר. כחלון יתייצב עם קבלות בנושא הורדת תעריפי הסלולר. לכן לפיד לא יכול להרשות לעצמו לפרוש בשלב הזה מהממשלה, לפני שהתחיל לקצור את פירות עשייתו הכלכלית. בתקווה שיהיו פירות לקטוף.

מה רוצה ליברמן?

לא ממש ברור. נץ? יונה? נץ עם נשמה של יונה? יונה בחוץ, נץ בפנים? כל האפשרויות נכונות, הכול בהתאם למה שנוח להגיד. סוגיה שלא שווה התייחסות של יותר מ-30 מילים.

כמה קיבלו ההתנחלויות ומה רע בשקיפות?

הרושם שעלה בשבוע שעבר מדיוני ועדת הכספים היה שההתנחלויות קיבלו 177 מיליון שקלים במסגרת העברת התקציב לחטיבה להתיישבות. עיון בפרטים מגלה שההתנחלויות אכן לא קופחו, אבל קיבלו הרבה פחות. מתוך 177 מיליוני השקלים שיועברו לחטיבה להתיישבות יוקצו, למשל, 24.3 מיליונים למרחב הנגב, 22.5 למרחב הצפון, 14 לשיקום תשתיות ביישובים כפריים דוגמת איילת השחר, כפר גלעדי ויסוד המעלה ו-18 מיליון לתכנון רוחבי בבאר שבע, מבואות ערד, הקמת יישוב דרוזי בצפון וייסוד ישוב לאוכלוסייה חריגה. לא בדיוק כסף שישרת את אנשי בנימין וגב ההר.

כל הנתונים הללו אינם מחלישים את המצדדים בשקיפות התקציבית בחטיבה להתיישבות. להיפך, הם רק מחזקים את טיעונם. לו יו"ר ועדת חוקה, דוד רותם (הליכוד-ביתנו), וחבריו בימין היו נוהגים קצת יותר היגיון, הם היו מגלים שהשקיפות יכולה לעזור גם להם. מה גם שהתקציב הזה שייך לכולנו. אז מי הם שימנעו מאתנו להבין מה קורה בו?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully