פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רותם מסתיר מכם מידע על הכסף שלכם – וגאה בזה

      היו"ר חסם הצבעה בוועדת החוקה על שקיפות תקציב החטיבה להתיישבות: "היא בונה בשטחים, ואני לא רוצה שתגישו על זה בג"ץ". עוד חשף כי ייצג את החטיבה בעבר, מבלי שהצהיר על כך

      דיון סוער בכנסת בחוק שינוי הוועדה למינוי שופטים (גדעון צנטנר)
      "בוודאי שאני מסתיר מכם דברים". רותם (צילום: גדעון צנטנר)

      אז מה עשתה היום הממשלה עם כספי המיסים שלכם? שאלה טובה. הודות ליו"ר ועדת החוקה של הכנסת, דוד רותם מישראל ביתנו, הנתונים על האופן שבו משקיעה המדינה מיליארדים בחטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית ימשיכו להישאר חסויים. למה? התשובה של רותם, כפי שניתנה הבוקר (חמישי) בכנסת, בלי למצמץ ובלי להתנצל, היא כי "אני בוודאי רוצה להסתיר דברים, כי אני יודע שהחטיבה להתיישבות עוסקת בבניה מעבר לקו הירוק, מה שאתם קוראים השטחים הכבושים, ולפיכך אני רוצה למנוע את האפשרות שתוכלו לקבל מהם מידע ולהגיש עם זה בג"צ". בהמשך נשאל על ידי יו"ר מרצ, זהבה גלאון, באופן אגבי, אם יכול להיות שייצג בעבר את החטיבה להתיישבות.

      "כן", הפתיע רותם את הנוכחים. "ייצגתי אותם נגד החברה שלכם, טליה ששון". מיותר לציין שרותם מעולם לא הצהיר על כך בגילוי נאות, כפי שמצופה מיו"ר וועדת החוקה של הכנסת. גלאון דרשה שרותם יפסול את עצמו מלדון בעניין, אולם הוא סירב, ונעל את הישיבה כעבור 16 דקות בדיוק, מבלי שנערכה הצבעה בשאלה האם להחיל על הגוף את חוק חופש המידע, שמשמעותו כי ניתן יהיה לפקח על האופן שבו מושקעים הכספים של החטיבה להתיישבות.

      יאיר לפיד במסיבת עיתונאים של "יש עתיד", פברואר 2014 (דרור עינב)
      הרשלנות שלהם עולה לכם מיליונים. יאיר לפיד (צילום: דרור עינב)

      הנאיביות של יש עתיד

      התנהלותו של רותם חשפה את הנאיביות, שלא לומר את הרשלנות בהתנהלות של סיעת יש עתיד. רק ביום ראשון אישרו חברי הסיעה בוועדת הכספים העברה של 177 מיליון שקל לחטיבה להתיישבות, תמורת הבטחה עמומה מצדו של רותם להצביע השבוע על החלת שקיפות על הגוף. חברי הסיעה אפילו התגאו בכך שבזכותם מעתה ואילך, החטיבה להתיישבות תדווח לאן הולך הכסף שלנו. "איפה הכסף?", שאל יאיר לפיד שוב ושוב במהלך קמפיין הבחירות, אלא שבחסות חברי יש עתיד, חלק גדול מהמידע הזה ימשיך להישאר חסוי. תזכרו את זה בפעם הבאה שיעלו את המע"מ, מס ההכנסה, או מס על סיגריות ובירה, בלי להסביר לכם מדוע.

      יש מי שמנסה להפוך את הדיון על השקיפות בחטיבה להתיישבות לפוליטי. ברור שהעובדה שמדובר בגוף המהווה את הזרוע הביצועית של הממשלה לצורך בנייה ביו"ש מותח באופן אוטומטי קו בין מתנגדים לתומכים לפי שיוך פוליטי. אבל האמת היא שזה לא צריך להיות כך. בשנת 2014, שקיפות על האופן שבו מוציאה הממשלה את כספי המיסים של האזרחים צריך להיות דבר מובן מאליו, ללא שום קשר לימין או שמאל. אחרת, מה ההיגיון שחברי הכנסת מאשרים העברות של מיליארדי שקלים לגוף שהם לא יכולים לפקח על האופן בו הוא מתנהל?

      מ"יש עתיד" נמסר בתגובה: "דוד רותם הפר הבטחה מפורשת, נעמוד על זה שתהיה הצבעה. זו לא הדרך שבה נוהגים בשותפים קואליציונים". רותם מסר בתגובה כי בניגוד לדברים שאמר בוועדה, "מעולם לא ייצגתי את החטיבה להתיישבות. כיועץ משפטי נתתי חוות דעת לגבי דוח טליה ששון".

      גם קרי הפסיד ב-"2048"

      אם לא תהיה הפתעה של הרגע האחרון, נחזה בשעות הקרובות בהודעה של מחלקת המדינה האמריקנית המבשרת על כישלון המגעים בין ישראל לפלסטינים, כמה חודשים אחרי שהחלו. קרי ידוע כמתווך סופר יצירתי, אבל גם לו נגמרות האפשרויות. כמו במשאבת הזמן "2048", כאשר הלבנים נסגרות מכל כיוון, סימן שהמשחק נגמר.

      המערכת הפוליטית כבר מחשבת את דרכה אל היום שאחרי המשא ומתן, והשאלה הגדולה ביותר שעל הפרק היא מה תעשה לבני. השרה הממונה על המשא ומתן נכנסה לממשלה בראש ובראשונה בשביל הזכות "לשבת בחדר". אם השיחות יסתיימו, התחושה שלה תהיה שישראל התנהלה בתום לב. בסיטואציה כזו, היא לא תוכל לעזוב את הקואליציה באופן מיידי, כיוון שיהיה לה קשה להסביר ציבורית את המהלך. זה לא שנתניהו עצר אותה מלהגיע להסכם בדקה התשעים, אלא שהפלסטינים הערימו קשיים לא מעטים במהלך החודשים האחרונים. יציאה מיידית שלה תפגע קשות באמינות הציבורית ששיקמה בעמל כה רב בשנה האחרונה שלה בממשלה.

      שרת המשפטים ציפי לבני, ינואר 2014 (אדריאן הרבשטיין)
      אם היא יוצאת, היא בבעיה. ואם היא נשארת? ציפי לבני (צילום: אדריאן הרבשטיין)

      לכן, סביר להניח שבשלב ראשון היא תעדיף דווקא להישאר בקואליציה. אך כעת, היא תהיה משוחררת לפעול בענייני חקיקה אזרחית. אם עד עכשיו נאלצה לתמוך בחוקים כמו חוק המשילות וחוק יסוד: משאל העם, הסיפור הפעם יהיה שונה במהות. עכשיו אין במה לאיים עליה. הציר לפיד-ליברמן-לבני יוכל להכניס את בנט ונתניהו לפינה עם ברית הזוגיות ושלל יוזמות הקשורות לענייני דת ומדינה. באופן מקרי לכאורה, הודיעה בתחילת השבוע שרת המשפטים על קידום חוק "זוגיות שווה לכולם". אין בזה שום מקרה. הדרך ליציאה מהקואליציה עוברת בפיצוץ על רקע אזרחי. אם תצא מן הקואליציה, יישארו בה 62 חברי כנסת, והדרך לבחירות תהיה קצרה. מצד שני, תקופתה של לבני באופוזיציה בכנסת ה-18 הייתה אפורה, שלא לומר גרועה. הטראומה טרם נשכחה, וקשה להאמין שהיא תשוב לשבת בשורה השלישית של ספסלי האופוזיציה, בין משה גפני ומסעוד גנאים, בתור מנהיגה של סיעה שולית בת 6 חברי כנסת.

      מי שעוד עלול למצוא את עצמו במבוכה גדולה אם ייכשלו השיחות ולבני תעזוב הוא לפיד. מצד אחד, אין לו מספיק קבלות על ביצוע איתן הוא יכול לצאת למדבר האופוזיציוני. עם כל הכבוד לגיוס החרדים, הוא בראש ובראשונה שר האוצר, ואם הוא רוצה להיות יום אחד ראש ממשלה, ישיבה באופוזיציה בעיתוי הזה תגמור לו את הקריירה. מהצד השני, הישארות בקואליציה צרה, אותה תעזוב לבני בשלב כזה או אחר, תשאיר אותו בתוך ממשלה לא מאוזנת מבחינת השקפת עולם מדינית ואזרחית. נתניהו ובנט, עושה רושם, יאכלו אותו בלי מלח בסיטואציה כזו.

      ח"כ עמיר פרץ עם ינון מגל וגלעד גרוסמן בוועידת המשפט (בן קלמר)
      בדרך לאחד כוחות בשמאל? עמיר פרץ (צילום: בן קלמר)

      בנקודה הזו תיבחן גם מנהיגותו של הרצוג כיו"ר אופוזיציה. האם יצליח לפתות את לבני לערוק מהקואליציה לאופוזיציה תמורת תפקיד עתידי? ככל הידוע, מגעים כאלה טרם התקיימו. אבל האם זה אומר שלא יתקיימו בקרוב? בכלל לא בטוח. ולראייה, הרמת הכוסית לכבוד חג הפסח שארגן אתמול בתל אביב השר עמיר פרץ היה אחד האירועים הפוליטיים המשונים של השנה האחרונה.

      למאורע הגיעו יו"ר מפלגתו, ציפי לבני, שעזבה הכל באמצע המשבר במשא ומתן כדי להגיע לברך, המועמד לנשיאות מטעם עצמו, מאיר שטרית, וכן חבר הסיעה דוד צור. אבל לא רק הם. גם מועמד אחר לנשיאות, פואד בן אליעזר עלה לברך "בשמי ובשם יו"ר המפלגה בוז'י הרצוג". רבים בקהל היו בכלל פעילי מפלגת העבודה. על הבמה, הקפיד פרץ לדבר על "המחנה", "החברים" ו"השותפים לדרך". יכול להיות שהוא מכין את הקרקע לקראת מיזוג עתידי עם העבודה? בסביבתו ובסביבתה של לבני גיחכו מהשאלה ואמרו שהנושא כלל לא על הפרק. יכול להיות שהוא באמת לא על הפרק, כרגע. אבל קשה מאוד להאמין שלבני ופרץ, שניהם חיות פוליטיות שעברו כל אחד בשלוש מפלגות שונות, לא חושבים על היום שאחרי "התנועה". הרי לאור הכישלון הצפוי של המשא ומתן, מה בדיוק תציע התנועה לבוחריה בבחירות הבאות? אם השניים ירצו לשרוד, הם יצטרכו להוביל מהלך מיזוג בתוך מפלגה גדולה יותר. מה שקרה אתמול בתל אביב יכול להסתבר בעוד כמה חודשים כיריית הפתיחה של המהלך הזה.