נשארים בכיכר: "תשאל את גוגל מי שולט באוקראינה"

הפקידה בבית המלון הקטן "רויאל סיטי" בקייב הופתעה לראות אותי נכנס ללובי בבוקר יום שישי שעבר. "אתה מעודכן בחדשות? למה באת?", שאלה בפליאה. המלון היה כמעט ריק מאדם אחרי גל ביטולים שנרשם בעקבות מרחץ הדמים שהתרחש בעיר יממה קודם לכן והביא למותם של כמאה בני אדם בהתנגשויות אלימות בין המשטרה והמפגינים.

מבין יעדי התיירות החמים של החורף, קייב לא הייתה המקום המומלץ ביותר להיות בו באותו בוקר. כבר בדרך משדה התעופה לעיר ניתן היה להבחין בקבוצות רעולי פנים, חמושים באלות ובקבוקי תבערה בהיכון, שהקימו מחסומי דרכים מאולתרים על מנת להבהיר לכל מי שמגיע לעיר מי בעלי הבית החדשים. ניסיון להכריז על הפסקת אש כיממה וחצי קודם לכן הסתיים בגל אלימות גדול, והסכם הפסקת אש נוסף עליו הכריזו הנשיא והאופוזיציה התקבל בחשדנות ובספק.

מהפכה באוקראינה - הכותרות האחרונות:
פוטין הציב מטוסי קרב בכוננות בגבול עם אוקראינה
המחאה בחצי האי קרים: עשרות פצועים בהפגנה נגד פוטין
נשיא אוקראינה הנמלט מבוקש בגין רצח עשרות מפגינים

כשהגעתי לכיכר בשישי בבוקר, מצאתי את הצעירים ממשיכים בהקמת בריקדות, מחשש שהשוטרים ינסו לשוב לכיכר. ליד כל בריקדה, עמדו אנשים שתפקידם היה למלא בקבוקי תבערה בבנזין. כדי לבנות את הביצורים השתמשו המפגינים בצמיגים, קרשים וחוטי תיל, כמו גם בלבנים שעקרו מרצפת הרחוב. בהיעדר ריצוף, הפכה הכיכר לבוצית ומטונפת, ומתנדבים רבים עסקו כל העת באיסוף זבל וניקוי תאי השירותים הכימיים, כדי למנוע זיהומים או מחלות במתחם בו לנו אלפי בני אדם במהלך הלילה. האפשרות שהמדינה תידרדר למלחמת אזרחים נראתה סבירה ביותר באותן שעות.

שורה של בנייני ממשל ובתי עסק פרטיים שנפלו בידי המפגינים שינו את ייעודם המקורי. באחד אגרו המפגינים בגדים חמים ושמיכות, ואילו אחר הוסב למרפאה, אליה זרמו תרופות, ציוד רפואי ומתנדבים בעלי ידע רפואי.

בעשרות פינות ניתן היה למצוא מטבחים מאולתרים, בהם הכינו האזרחים מרק בסירים עצומים, וחוליות אנושיות שעסקו בהכנת כריכים, קפה ותה. כל אלה חולקו בחינם לכל דורש 24 שעות ביממה, במה שנראה כמו קומונה עצומת מימדים של עשרות אלפי אנשים. האוכל נאגר ב"בית האוקראיני", היכל התרבות המקומי, שקומתו התחתונה הוסבה למחסן מזון. אלפי אנשים הגיעו מדי יום לחלון הקטן בקומה התחתונה, ועמדו בתור למסור צנצנת ריבה תוצרת בית, דבש, לחם, נקניק או אפילו חומרי ניקוי. המתנדבים מיינו את המוצרים, אשר הועברו משם לחוליות שעסקו בהכנת אוכל למאות האלפים בכיכר.

אולגה וקרנקו, סטודנטית בת 25, מונתה כאחראית על המחסן. "אנשים נסעו מאות קילומטרים כדי להביא לכאן אוכל שהכינו, זה נוגע ללב", היא סיפרה תוך סידור בלתי פוסק של אספקה מאזרחים שהמשיכו להגיע כל העת. "ינוקוביץ' עשה לנו טובה, עכשיו אנחנו מאוחדים יותר מתמיד. אבל ל'טובה' הזו היה מחיר גבוה מאוד", הוסיפה.

לא רחוק משם, בכיכר סופיה, נערך טקס זיכרון ספונטני להרוגים. כמה מאות אנשים הגיעו לחלוק כבוד, הניחו זרים והדליקו נרות לזכר ההרוגים. בכנסיית מיכאלסקי הסמוכה ניתן היה להבחין בתופעה מוזרה: בעוד מחצית משטח הכנסייה המשיך לפעול כרגיל, מחציתו האחרת הוסבה לבית חולים שדה. זו הייתה הכנסייה הראשונה מיני רבות שפתחה את שעריה לפצועים הרבים שהיו בעיר בימים רביעי וחמישי.

בתום לילה שלווה בחוסר ודאות גדול, כמו רבים לפניו, אוקראינה קמה למציאות שונה לחלוטין, עת נודע על הימלטו של הנשיא ינוקוביץ' למקום מסתור. בדרך המובילה בין בירת אוקראינה, קייב, והעיירה מיז'יגורי בה שוכן מעונו של הנשיא המודח ישנם שלושה נתיבים: אחד לכל כיוון, ונתיב אמצעי, שלישי, שנועד לשמש אך ורק את הנשיא. אם למישהו הייתה חסרה עוד הוכחה לכך שינוקוביץ' איבד את האחיזה שלו בשלטון, ושהמדינה הצעירה שקיבלה עצמאות רק ב-1991 הולכת לקראת מהפכה, הוא היה יכול לקבל אותה ביום שבת בבוקר: אלפי כלי רכב החליטו לעלות על הנתיב האמצעי, ולנסוע היישר לבית הנשיא.

אחרי שהנתיב האמצעי נסתם לחלוטין, האזרחים החנו את כלי הרכב על הכביש עצמו והחלו לצעוד קילומטרים רבים ברגל אל עבר אחוזתו המגלומנית של הנשיא המודח. ההבעה על פניהם של האזרחים שהגיעו לאחוזה אמרו הכל. הם הביטו כלא מאמינים בגן החיות, באגמים המלאכותיים, באולם המיוחד שיועד למכוניות יוקרה, במטבעות הזהב ובמסעדה בצורת יאכטה – והבינו באחת על מה נזרקו כספי המיסים שלהם במקום בריאות, חינוך ורווחה. "אומרים שההפגנות פה הן מאבק בין תומכי המערב ובין תומכי פוטין, אבל זה ממש לא נכון", אמרה ירוסלבה, עיתונאית בת 26 שהגיעה לאחוזה, "לאנשים פשוט נמאס מהשחיתות שתוקעת את המדינה שלנו".

המפגינים הצטלמו למזכרת בכניסה לביתו של הנשיא, ושם לא היה אף שוטר כדי לעצור אותם. גם שומרי הארמון נסוגו מהמקום באותו הבוקר, במה שסימן את תחילת מהפכת הבזק, שהושלמה עוד באותו היום, עם החלטת הפרלמנט להדיח את ינוקוביץ' ולשחרר מהכלא את מנהיגת האופוזיציה יוליה טימושנקו. זו מיהרה להגיע לנאום בכיכר העצמאות, במה שהיה אירוע השיא של אותו יום היסטורי. הקהל אמנם מחא לה כפיים, אבל לא יצא מגדרו. רבים מהנוכחים ראו בה חלק מהממסד הישן, הרקוב והמושחת, שלא שונה במאומה מזה של ינוקוביץ'.

האירועים התרחשו במהירות גדולה, ובאותו ערב ניכרה אווירה של חוסר וודאות. ניסיון לשאול מפגינים אם הם יודעים מי שולט במדינה שלהם לא העלה תשובה חד משמעית. "תשאל את גוגל", הציע אחד מהם. הריק השלטוני הזה הוליד גם חשש מפני הידרדרות לאנרכיה, שוד וביזה.

נציגי המפגינים התכנסו באחת המפקדות המאולתרות שלהם, בבניינים שכבשו מהעירייה בכיכר העצמאות, וחילקו ביניהם תורנויות כדי לשמור על הסדר ברחובות. עד כה לא דווח על אירועים חריגים, אך בכל זאת, המחזה של רעולי פנים בפינת הרחוב שאמורים לשלוט על הסדר הוא לא מראה סימפטי, ובוודאי שאינו משדר יציבות.

הסיטואציה השברירית באוקראינה ניכרת גם בפעולות הפשוטות ביותר – אפילו משיכת כסף מכספומט. הבנקים הגבילו את הסכום המקסימלי למשיכה בסוף השבוע האחרון לסכום השווה לכ-200 שקלים, מחשש שאזרחים מודאגים יסתערו על המכונות וירוקנו את מאגרי המזומן. גם בתי הקפה, הפאבים והמסעדות היו ריקים בראשית השבוע, וברבים מהם לא הושמעה מוזיקה, לאות אבל על מספר ההרוגים הגבוה בעימותים האלימים בין כוחות המשטרה והמפגינים.

מאותו הרגע, נכנסה המדינה לתקופת המתנה. למרות שינוקוביץ' ברח, אף אחד מהמפגינים לא התכוון לעזוב את הכיכר. ההישארות שם, הסבירו, נועדה להפעיל לחץ על השלטון כדי לקיים במדינה בחירות דמוקרטיות וחופשיות. עד אז, הם מעבירים את הזמן בריפוי בעיסוק, כאשר כל אחד מהמפגינים תורם את חלקו בהתנדבות. כך, למשל, נפתחה במקום סדנה לקישוט קסדות ומגינים. נציגי המפגינים מגיעים לדוכנים ומבקשים ממאיירים לקשט עבורם את הקסדה איתה נלחמו בכוחות המשטרה. המפגינים פתחו גם ספריה במקום, ואפילו פינה לציור קריקטורות – והכל בחינם.

היו גם כאלה שלא התחברו לרוח השיתוף והסולידריות, ובאו לעשות כסף על חשבון המחאה. ביום שבת ינוקוביץ' עוד היה הנשיא, ורבים פחדו להגיע לקייב מחשש להתחדשות האלימות, ואילו בראשון בבוקר כבר הוקמו במקום דוכני מזכרות מאולתרים כדי לחגוג את הניצחון, עם שלל מגנטים יצירתיים. על חלקם ניתן היה למצוא את ראש הממשלה אזרוב והנשיא ינוקוביץ' כשהם מאחורי סורג ובריח, ועל אחרים אזרוב בחולצת כדורגל ועליה המספר אפס.

המחאה באוקראינה גם הולידה דור חדש של סלבס מקומיים. אחד מהם הוא מיכאל גברילוק, שנחשב בעיני מפגינים רבים לגיבור. גרבילוק התפרסם בחודש שעבר, אז תועד כשהוא סופג מכות נמרצות משוטרים אוקראינים, וכשהוא עומד עירום בשלג והשוטרים מצלמים אותו. בראשית השבוע, ישב באחת הפינות בכיכר, כאשר העוברים ושבים ביקשו ללחוץ את ידו ולהצטלם איתו.

עזבתי את אוקראינה, לא לפני מפגש אחד אחרון עם השחיתות הממוסדת של המדינה. הפקיד של חברת התעופה הלאומית, אוקראיניאן איירליינס, העיר לי על עודף משקל במזוודה, ונקב בקנס על סך 20 אירו, תוך התעקשות שאשלם במזומן. אחרי שכבר שלח את המזוודה לבטן המטוס, הוא סירב להנפיק לי קבלה. "20 אירו זה מחיר בלי קבלה. אם תרצה קבלה תצטרך לשלם 50 יורו". כל ניסיונותיי לקבל מחברת התעופה תשובה לשאלה איך זה שלחברה בינלאומית מכובדת יש תעריף עם קבלה ותעריף ללא קבלה עלו בתוהו.

המהפכה אולי הושלמה, אבל חידת המדינה השסועה נותרת פתוחה. פוטין עוד לא אמר את המילה האחרונה, והאפשרות שינסה להביא לפיצול המדינה עדיין קיימת. גם שאלת המפגינים והיכולת שלהם להמשיך ולהחזיק בכיכר מבלי להיקלע שוב לעימותים עם המשטרה נותרת ללא מענה, ורק הזמן יגלה אם השקט יישמר.