קור אימים. החפ"ק של מפקד חטיבת גבעתי, אלוף-משנה, עופר וינטר התמקם על הר קידה המתנשא לגובה של 840 מטרים. תצפית מרשימה ביותר על השומרון, בקעת הירדן והרי גלעד. אל"מ וינטר, פניו מרוחים בצבעי הסוואה, נכנס לאוהל החפ"ק, והקצינים השקועים במסכי המחשב נכנסים לדריכות. אחד החיילים שולף צלחת פלסטיק עם עוגת יום הולדת ומרכך את האווירה. "שלוש דקות יום הולדת וקדימה, צריך לעשות חיתוך מצב", הוא אומר לסא"ל איציק כהן, מפקד בסיס האימונים החטיבתי של גבעתי שנראה כמי שלא ישן יומיים ברציפות.
החטיבה הסגולה תרגלה השבוע מלחמה בזירה צפונית. יריית הפתיחה החלה עם נחיתת המסוקים ופשיטה של לוחמי גדוד הסיור של גבעתי על השכבות המושלגות של ההרים מסביב לשכם. התרגיל נועד לסכם תרחישי התקפה והגנה בכפרים הלבנוניים בתנאי מזג אוויר קשים במיוחד, ובמהלכו הלכו הלוחמים לא פחות מ-70 קילומטרים בתוך יומיים וחצי.
אל"מ וינטר מגלה פרטים על מסך המחשב ועובר להתקפה, תוך שהוא מבקר את אחד הקצינים בשקט, אך באופן שיוצר דריכות באוויר. "למה העברת אספקה לתצפיות באמצעות הגדוד? למה לקצר דרך?", הוא מעיר לאחד הקצינים, "אמרתי יותר מפעם אחת. בגישה שלי מתרגלים איך נילחם. אני לא מסכים לעשות שום אקטים שהם לא במסגרת התרגיל. מה אתה שולח את הרס"פ שלך. מה זה? אין אירועים מסביב. מה שיש עם זה נלחמים. מה שלא נתרגל עכשיו, נתמודד אתו אחר כך במציאות. ואין 'נדמה לי'. מה שאין לך, אין לך. אין פנטזיות".
שני יעדים עיקריים
התרגיל החטיבתי הזה לא היה בגרף האימונים של צה"ל. כדי שהוא ייצא לפועל, היה צריך וינטר, אחד ממפקדי החטיבות המנוסים ביותר שיש כיום לצה"ל, להתעקש על כך. לבסוף, זרוע היבשה דאגה לתקציב בסיוע פיקוד הדרום והמימון לתרגיל הגיע. מצעד המבקרים בחפ"ק של המח"ט לא פסק: הוא כלל את שר הביטחון משה יעלון, אלוף פיקוד צפון יאיר גולן, אלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן, קצין חי"ר וצנחנים ראשי, תא"ל איתי וירוב, ומפקדי חילות השריון הלוגיסטיקה, האיסוף קרבי ועוד ועוד.
"אנחנו בונים שפה משותפת בין המח"ט לקציני המטה שלו, בתוך החטיבה", מסביר וינטר, בראיון ראשון מאז נכנס לתפקיד, על התעקשותו לקיים תרגיל חטיבתי רב-עצימות באש חיה. "יש שיח בין אנשים ששום תו"ל (תורת לחימה, א.ב) לא פותרת. יש ספרים ויש מציאות. שמתי שני יעדים ואני מקווה שנעמוד בהם: עומדים בכל משימה ועושים הכול כדי להחזיר חיילים הביתה בשלום. זה נכון ללחימה, ופי עשרה באימונים".
וינטר החל את דרכו הקרבית בסיירת מטכ"ל, ולאחר מכן פיקד על לוחמים ביחידת העלית מגלן. מאוחר יותר הצטרף ל"צבא הגדול" והתקדם לפיקוד על גדוד הסיור של חטיבת גבעתי בימי הלחימה הקשים בעזה.
בקרוב תחל חטיבת גבעתי תעסוקה מבצעית לאורך רצועת עזה. בתרגיל כזה אתה מתרגל חטופים?
"כן. היה לי אירוע של חטיפה בתרגיל. אמרתי לחייל הזה (שנחטף, א.ב) שהוא יותר לא לוחם בחטיבה. מי שחטפו אותו שלא יהיה לוחם בחטיבה. כולם כבר יודעים על זה. דיברתי על כך בפורום מג"דים. אמרו לו 'בוא אתנו' והוא הלך. כואב, קשה, לא מעניין אותי שזה תרגיל. יש דברים שאם אתה לא מתרגל אותם, אתה לא חי אותם אחר כך".
עברת כמפקד גדוד הסיור של חטיבת גבעתי קרבות קשים ביותר בעזה. הקשה שבהם אירע בשכונת זייתון כשמטען רב-עוצמה פגע בנגמ"ש והרג שישה לוחמים. איך מכשירים מפקדים לתרחיש קיצוני שכזה?
"אתמול (שלישי, א.ב) תרגלנו גדוד עם 30 פצועים. אירוע רב-נפגעים. לא ויתרנו. הגדוד בפיקודו של סא"ל לירן חג'בי ירד במקום. גדוד אחר החליף אותו במשימה. הוא היה הגדוד הראשון שאמור לתקוף. נתקלתי. במקומו הכנסתי את הגדס"ר להתקפה. חג'בי נשאר לטפל בלוחמים, פינה פצועים עם אלונקות עד לחבירה עם מסוקים. החטיבה עמדה במשימה בשעה שנקבעה לה. גמישות, זו המילה. התכנית מתה, נכנסה תכנית חדשה".
לעסוק בתעוקת הקרב זה בזבוז זמן, או שזה הכרחי בעידן שבני הנוער שמתגייסים לגבעתי היו עסוקים רוב הזמן בשיטוט בפייסבוק ובקבוצות ווטסאפ?
"אני לא יודע אם אפשר לדמות מצב כזה. עד שזה לא קורה לך, זה לא קורה. אנחנו מדברים על זה. אנשים חושבים שקשה להם באימונים. אתמול התמודדתי עם חפ"ק מח"ט שקשה להם לסחוב. כואבת לו הרגל. צריך לדבר עם אנשים, זה לא הכול פקודות. אמרתי להם 'חכו, עוד לא קרה כלום. מה שמציק לכם זה המשקל, הקור וההליכה. חכו שתראו שחיילים נופלים לידכם ואז תרגישו מה זה קשה. אין פשרות. מי שלא יכול, תפתחו לו אלונקה. תסחבו. בזה זה נגמר. אנשים הלכו עד הסוף. כולל זה עם הרגל וזה עם הגב".
כמה חיילים איבדת עד היום בלחימה?
"עזוב. זה לא לעניין".
אני מתעקש. כמה חיילים איבדת?
"12. 12 חיילים".
אתה מדבר על מצבי קיצון עם הלוחמים?
"אני נוהג לדבר על זה. אני רוצה להסביר להם את המציאות. חיילים ולוחמים צעירים רוצים להילחם. פנטזיות של ילדים. 'באנו לצבא להילחם'. אני כבר לא רוצה להילחם. אני נלחם כי צריך להילחם. זה ההבדל. מי שראה את החברים הטובים שלו לא חוזרים וראה חיילים מחולצים במצבים קיצוניים, לא רוצה להילחם. באמת-באמת אני רוצה שלום, אבל אם חס וחלילה תהיה לחימה אנחנו נהיה הראשונים להיות שם".
במעבר מתפקיד מפקד גדוד הסיור של חטיבת גבעתי למח"ט, יש תובנה מיוחדת?
"החיים משתנים. אמל"ח משתנה. אנחנו משתנים, גם האויב משתנה. לעולם היה ולעולם יהיה. בסוף, מה שיקבע ומה שקובע את התוצאה ואיכות הביצוע וההצלחה במשימות זה איכות האנשים, המפקדים שלנו. הדבר השני: שמפקדים יהיו לפנים. קשה, מסוכן? נכון. מי שלא מתאים לו, שלא יהיה במקום הזה".
דובר רבות על הפלזמה. אתה מרוצה מהשילוב שלה בחטיבה?
"המשואה (מערכת השליטה והבקרה הממוחשבת שמלווה את הלחימה במסך מחשב נייד, א.ב) חיה בתוך החטיבה. אנחנו לא מוותרים לאנשים. הכול מאושר ב'משואה'. יש תקלות, יש קשיים, אבל נלחמים בזה. יש גם משואה וגם מפה קשיחה, אבל לא כאופציה ראשונה. אנחנו נוטים ללכת ישר למפה הקשיחה כי זה הכי קל לנו עם הטושים. לא. הנה, עכשיו עיכבתי את אישור התכניות עם האלוף. לא ויתרתי. תעלו את השקפים על המחשב".
ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, מנהיג שיטה חדשה המכונה לוחמ"מ (לוחמה מבוססת מודיעין) המאפשרת למח"ט לראות מידע מודיעיני איכותי בזמן אמיתי על מסך המחשב בקרב. זה שינה פלאים את תורת הלחימה? את היכולת שלך לפגוע באויב?
"לא צריך לדבר על זה. אני חושב שעדיף לשתוק בנושא הזה. אני מעדיף לדבר על עידן השו"ב (שליטה ובקרה, א.ב). העובדה שכולם יכולים להזרים לשם נתונים, מאפשרת לייצר תמונת מצב הרבה יותר אמיתית ומשמעותית על האויב ועל עצמך. מצד אחד, זה יתרון אך מצד שני זה אתגר. כשיש לך נתונים, מה אתה עושה עם זה?".
נחיתה רכה בשלג
לוחמי גדוד הסיור של גבעתי שוכבים בשלג, בקור. אחרי כמה שעות מגיע הטלפון שאומר 'בוא נקצר את התהליך כי קר מדי'?
"ממש לא. כלום. המג"ד שם. ואולי מדובר במינוס כמה מעלות? אמרתי לעצמי: אני חייב לטוס איתם ולראות איפה הם נוחתים. הייתי עם המג"ד על המסוק, (סא"ל) אלי ג'ינו היה מ"פ פלחה"ן בלחימה אתי בעזה. טסנו מעל הבקעה. מזג אוויר נעים, נחתנו בשלג באזור חטמ"ר שומרון, ליד איתמר, ליד עקרבה. נחתנו בשלג. יצאתי מהמסוק לתוך השלג ואתה מקבל סטירת קור. הרוח והקור והשלג זה משהו לא ייאמן, ממש קר. לוחמי הגדס"ר באו עם ציוד מיוחד, נערכו כמו שצריך עד הבוקר היה להם קר אבל אף אחד לא התפנה. אפס היפותרמיה. היערכות נכונה".
סוגיית הבטיחות באימונים עומדת בשנה האחרונה תחת עינו הבוחנת של הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ. חיילים נפצעו במהלך התרגיל?
"לא רוצה לדבר על זה. כל תפקיד אני מתפלל לא לקבל... לא רוצה. לא רוצה אפילו להגיד את זה. חוויתי מספיק חוויות כאלה. מגיע לי לסיים בלי".
מדברים לאחרונה בכל הצבא על האפשרות לקלוט חרדים בחטיבות החי"ר. אתה ערוך לכך? מה אתה חושב על האפשרות של חרדים בחטיבה?
"לא יודע מה זה ערוך. מי שיבוא לשרת, נקלוט אותו. אני חושב שזה חשוב לעם ישראל, חשוב שזה יקרה כמו שאני חושב על אלה שמתחמקים מאחריות. אני חושב שחשוב לשלב את החרדים. זה עם ישראל. כולם צריכים לתת כתף. מבחינתי, ברגע שהם יגיעו נעשה הכול. הם צריכים להשתלב כחלק מצבא העם. צריך לעשות הכנות לזה. אין לנו תנאים כמו בנח"ל החרדי, אבל אני חושב שזו משימה לאומית".
בקרוב תעברו לתעסוקה מבצעית באוגדת עזה. זה מחדד את החושים בתרגיל חטיבתי שכזה?
"מספיק הטלפונים שקיבלתי תוך כדי התרגיל בהליכה. טלפון אמיתי שקיבלתי: 'קרה אירוע בעזה. איפה אתם נמצאים? מה רמת המוכנות של הכוחות?'. בדיקה כללית כזו. בודקים אותנו. זה מזכיר לי את הימים שבהם הייתי מח"ט צפונית במבצע עמוד ענן. אוגדה 162 הייתה בתרגיל ובאמצע הקפיצו אותה לעזה. אף אחד לא יודע מתי זה יקרה. מבחינתי, התרגיל הזה היה חשוב מאוד. התרח"ט הזה מכין אותי להכול. מעלה את רמת המסוגלות של הלוחמים. מתמודד עם איום חטיפה, הגנה והתקפה. לשרוד במצבים קשים. מתמודד עם שפה משותפת. יוצר כשירות חזקה".
ריח העימות בעזה מרחף באוויר. אתה חושב שהיום אנחנו קרובים להתנגשות עם ארגוני הטרור בעזה יותר מאי פעם?
"אני לא חושב שאני מסוגל לאמוד את זה. מה שכן, חמאס אחראי על כל מה שקורה ברצועת עזה. אני לא חושב שלמדינת ישראל יש אינטרס להיכנס לרצועת עזה, אבל אם בישראל לא ישנו בשקט גם בעזה לא ישנו בשקט. באתגר הזה כבר היינו. צריך להיות חדים. לא להיות פראיירים, כי מי שפראייר חוטף. אנחנו מגיעים ב'מוד' של לחימה. אנחנו לא פותחים במלחמה, אבל אנחנו צריכים להיות שם כשנידרש לאתגר הזה".
כמפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה ראית מנהרות והבנת את האיום שלהם על הלוחמים. כמו חטיפה. התאמנת על האיום התת-קרקעי?
"אנחנו מוכנים לאתגר הזה, עוקבים אחריו במשך זמן רב. צה"ל ואוגדת עזה פועלים בכל עת לחשוף מנהרות ולשמחתי חשפנו מנהרות בתקופה האחרונה. אני מניח שזה משהו שבמוקדם או במאוחר נחשוף יותר. זה מאמץ שהוא לא שווה כל כך לחמאס, למרות שהם משקיעים בו הרבה כי עוד לא הרבה זמן אני מקווה שנחשוף הרבה יותר".
וינטר מפנה לרגע מבט חד ומסמן עם היד כמי שעוצר את הכתיבה שלי. חצי שואל-חצי אומר: מה עם כמה מילים לעם ישראל? "באמת חשוב לי, אני משתף אותך במשהו מאוד קשה. בעידן שבו מדברים על כסף, אני שומע יותר מדי אנשים שאומרים 'אני משלם לך את המשכורת'. אזרחים זורקים לך את זה. אני אומר לך, לצבא לשמחתי אין ועד עובדים. לא ראיתי אף פעם צבא שובת. אבל צריך להיזהר מאוד. אנשים כאן לא עובדים בגלל כסף. אנשים כאן מקריבים את הימים והלילות שאין שום עבודה שדומה להם. אתה רואה את האתגרים והסיכונים. אף אחד לא נמצא במקום הזה. לפעמים מעט ימים של שקט מבלבלים את האוכלוסייה".
זה מתסכל אותך? זה מאכזב אותך? מה המסר שלך בשם מפקדים בשירות קבע?
"זה כואב לי בשם האנשים שכאן. בסוף האחריות היא עלינו. האחריות להצלחה או לאי-הצלחה של לחימה היא תמיד שלנו, של המפקדים. אנחנו אף פעם לא בורחים מאחריות. מקבלים החלטות תקציביות או לא. זה לא מעניין אותי. אני לא רוצה לעסוק בשאלות אם מתאמנים או לא. המציאות הזו (של ביקורת כזו על מפקדי הצבא, א.ב) אסור שתימשך. אנחנו תעודת הביטוח של עם ישראל".
קצין איסוף - טורים קודמים:
העתיד כבר כאן: מסכי הפלזמה שרודפים אחרי המפקד
מילואים בעידן הקיצוצים: התכנית שתעשה מהפכה
הפציפיסט הזה: ישראל נגד ברק אובמה
לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com