הפציפיסט הזה: מערכת הביטחון הישראלית נגד ברק אובמה

בכירים במערכת הביטחון בישראל היו בטוחים: הכלכלה המקרטעת עומדת להכריע את משטר האייתולות. עוד קצת לחץ, והאיראנים זוחלים אל המערב על ארבע ומבקשים הסכם שיביא להפסקת העשרת האורניום, הסכם שיקפיא, לפחות באופן זמני, את פרויקט הגרעין בתמורה להקלה בסנקציות. אחרת המשטר לא היה מצליח לשרוד.

מידע מודיעיני מוצק במערב הצביע על כך שהמנהיג העליון של איראן, האייתולה עלי חמינאי, הגיע גם הוא למסקנה הזו עוד לפני שברק אובמה נבחר לכהונה שנייה בבית הלבן. חמינאי, טוענים גורמי מודיעין בישראל, הכשיר את המערכת האיראנית למשא ומתן עם ארצות הברית - "השטן הגדול". הכל כדי לצאת מהביצה. אך בפועל היה זה דווקא תסריט האימים של מערכת הביטחון שיצא אל הפועל: ברק אובמה הפך למחזר, והאיראנים למחוזרים.

הסכם הגרעין עם איראן - כל הכתבות
קצין איסוף: כל הטורים של אמיר בוחבוט
אובמה דוחף את הערבים לזרועות איראן

"העסקה רעה לישראל ולמערב", אמרו בכירים במערכת הביטחון פעם אחר פעם עד שכל ילד בישראל ידע לזמר את הסלוגן. כמובן, הכל יחסי. כדאי לזכור שההסכם שנחתם עם איראן בז'נבה הוא שיפור ביחס לתנאי עסקה הראשונית שהוצעה על ידי הצדדים, והובילה לבליץ ישראלי על כלי התקשורת ולהתערבות של שר החוץ האמריקני ג'ון קרי. גם ההתעקשות הצרפתית תרמה בין היתר להפסקת בניית כור הפלוטוניום באראק. אך כשבוחנים את ההסכם, מגלים שהמשטר האיראני קיבל את מה שרצה: הקלה בסנקציות והמשך העשרת אורניום לרמה של 3.5%, או במילים פשוטות יותר, הכרה של המערב בכך שאיראן יכולה להעשיר אורניום. נשיא איראן, חסן רוחאני, הצהיר על כך כמטרה בכלי התקשורת עוד לפני שהחל המשא ומתן. בכירים במערכת הביטחון בישראל רותחים. לפי גישתם, חמינאי ורוחאני קיבלו בקלות את מה שרצו מלכתחילה. בחדרי חדרים במערכת הביטחון הוגדר הסכם ז'נבה הוגדר "הסכם כניעה".

ראש הממשלה בנימין נתניהו ראה בכישלון ששת סבבי השיחות הראשונים עם איראן סוג של הישג. החלטת מועצת הביטחון שאסרה על איראן להעשיר אורניום ריפדה עוד יותר את עמדתה הנוחה של ישראל. ההצעה הרוסית משנת 2010 הייתה "אפס העשרה באיראן". בירושלים העריכו כי הלחץ עומד להכריע את איראן – הכל עד שהגיע אובמה והסכם ז'נבה. החלומות של נתניהו התנפצו. לפי ההסכם, לא רק שאיראן תעשיר אורניום היא גם תוכל להחליף כל צנטריפוגה שתינזק בצנטריפוגה חדשה.

האיראנים נשארים אחרי החתימה על ההסכם עם 19 אלף צנטריפוגות, עם לגיטימציה בינלאומית מתרחבת שסודקת את משטר הסנקציות וללא דיון מעמיק בחלקי הפרויקט הצבאי של התכנית הגרעין, כפי שנחשפו בשנת 2003 ובשנת 2007. ואם לא די בכך, הם ימשיכו לפתח טילים שיכולים להגיע גם לארה"ב. ומה עם המעורבות בטרור? גורם בכיר במערכת הביטחון טוען שגם בסוגיה זו, איראן קיבלה את הלגיטימציה שחיפשה. "הם כבר לא משטר מבודד. הבריטים מחזירים את השגרירות. כולם רצים אליהם לקשור קשרים פוליטיים וכלכליים ומנגד הם ממשיכים לעשות טרור באפגניסטן, בתימן, בבחריין, בעיראק תוך כדי מעורבות בסוריה, בלבנון וגם בעזה".

בכירים במערכת הביטחון בישראל טוענים ולא ברמיזה שבקדנציה השנייה של ברק אובמה, מסתמנת ארה"ב כגורם לשורה של בעיות שצצות בעולם, ובמזרח התיכון בפרט. עם זאת, ממהרים הבכירים לסייג את דבריהם ולטעון באותה נשימה שלא מדובר במשרד החוץ, לא בפנטגון ולא בסי.איי.אי אלא במעגל הפנימי שמקיף את הנשיא בבית הלבן ולוחש על אוזנו בחדר הסגלגל.

הביקורת הקשה מכוונת אל דניס מקדונו, ראש סגל הבית הלבן ועוזרו של הנשיא אובמה. יש טוענים כי בזכות ההיכרות רבת השנים בין השניים, למקדונו השפעה רבה על אובמה, השפעה שהתחזקה בימים שבהם הוא שימש סגן היועץ לביטחון לאומי.

הנימה הביקורתית ניכרה היטב בכנס שרי ההגנה שנערך לפני שבועיים בהליפקס, קנדה. השאלה שריחפה באוויר: האם המעצמה האמריקנית, בראשותו של הנשיא ברק אובמה, נמצאת בשלבי שקיעה? התזה מתבססת על כמה אירועים ומגמות, ובהם ההתנתקות הקיצונית מאפגניסטאן ומעיראק וההתעלמות מהבעיה הסורית שממדיה רק גדלים – למרות המלצת הדרג המקצועי בארה"ב לתקוף יעדים במדינה. ההסכם לפירוק הנשק הכימי של אסד לא משתיק את המבקרים, משום שהתהליך טרם הסתיים, וגם מהלך זה מצטייר כהפגנת חולשה מצדו של אובמה.

לא מדובר רק באפקט מזרח תיכוני. גם החיכוך בים הסיני שוחק את יכולת ההרתעה של ארה"ב. סין הצהירה על סגירת המרחב האווירי סביב איי סנקאקו על רקע המחלוקת בין ארה"ב, טאיוואן, קוריאה הדרומית, יפן וסין בשאלת הריבונות על האזור. מטוסים אמריקניים ניסו לצפצף על ההכרזה הסינית וחגו במרחב האסור ללא תיאום. הסינים הקפיצו מטוסי קרב והאמריקנים התקפלו במהירות. בשורה התחתונה, הסינים העזו לקרוא תיגר על ארה"ב, שמצטיירת באחרונה כמי שבורחת מעימותים.

אין לארה"ב מתחרים על התואר מעצמה. הודו, סין, רוסיה – אף אחת מהמדינות שמזנבות בה עדיין לא יכולה לתפוס את מקומה בעולם. אף על פי כן, נראה שבעידן אובמה, עלתה ארה"ב על מדרון חלקלק. במערכת הביטחון מודאגים, משום שהאינטרס הישראלי נשען על יכולותיהם של האמריקנים. פגיעה בדימוי האמריקני בעולם פירושה פגיעה ביציבות הביטחונית והמדינית של ישראל. מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה אמר את זה השבוע בפשטות: "ארה"ב חוששת ממלחמות".

אפקט המדיניות החדשה של אובמה בא לידי ביטוי בקואליציות הערביות שנרקמות במזרח התיכון. הביקורת החריפה על ההתנהלות האמריקנית לא נעצרת בירושלים והיא ממשיכה גם לסעודיה, כוויית, בחריין ומצרים. הביקורת מעלה שאלה גדולה על הדימוי של ארה"ב ויכולתה להניע מהלכים רחבים באזור.

אז מה גרם לנשיא ארה"ב לשנות כיוון? במערכת הביטחון משיבים בצורה קרה וברורה: "אידאולוגיה. פצפיזם". האצבע המאשימה מופנית למעגל הפנימי שסובב את הנשיא. הקבוצה הכי קרובה אליו. "המעגל הפנימי נגד מלחמות", אמר השבוע בכיר במערכת הביטחון. "יש מי שאמר שפעם ברית המועצות פעלה על פי אידאולוגיה הקומוניסטית, וארה"ב הייתה פרגמטית. היום זה התהפך. הרוסים פרגמטיים וארה"ב פועלת על פי אידאולוגיה". הדוגמה הקלאסית שמעוררת גיחוך במערכת הביטחון היא התמיכה של אובמה באחים המוסלמים ומתוך אמונה שזה העתיד של המזרח התיכון.

ראש ממשלת טורקיה רג'יפ טייפ ארדואן הוא דוגמה קלאסית למדיניות הבעייתית של הבית הלבן. במשך תקופה ארוכה האמין אובמה כי ארדואן יהיה כוח מוביל וחשב שבמקומות רבים הוא יוכל לשמש חלופה לדיפלומטיה האמריקנית. בזכותו, נבחר ארדואן לאיש השנה של גולשי "טיים". הכל עד הרגע שארדואן סטר על פניו של אובמה ולא השלים את תהליך הפיוס עם ישראל, לאחר שאובמה לחץ על נתניהו להתנצל על המשט. העלבון האמריקני בניסיון הפיוס עם ישראל היה קצה הקרחון. המצרים זעמו על אובמה שהאשים את שר ההגנה עבד אל-פתח א-סיסי בהפלתו של הנשיא מוחמד מורסי. בירושלים הצדיקו את א-סיסי בטענה ש-30 מיליון המצרים שיצאו לרחובות היו אלה שהפילו את מורסי.

במערכת הביטחון בישראל משוכנעים שאובמה בחר במדיניות שתמנע עימות עם איראן כדי להרוויח שלוש שנים של שקט עד סוף הקדנציה שלו. מדיניות זו מציבה את ישראל בבעיה קשה ודורשת ממנה להכין תרחיש שבו יהיה צה"ל מוכן לתקוף את איראן לבדו, ללא תמיכה אמריקנית. ומה יקרה עד הרגע שבו תראה ישראל לעולם עד כמה היא רצינית? "לא אלמן ישראל", אומר גורם ביטחוני בכיר ומוסיף: "ההיסטוריה לא נגמרת בחצי שנה". הגורם מעריך כי האיראנים יעשו כמיטב יכולתם לעבור בשלום את ששת החודשים הקרובים שבהם יתנהל משא ומתן להסדר קבע מאחר שהם זקוקים לחיזוק כלכלי בהול.

הערכות המודיעין הישראלי הן שארה"ב ואיראן לא ימהרו להגיע להסדר קבע והסכם הביניים יהיה הסדר הקבע הזמני. לארה"ב ולמדינות המערב אין כעת מוטיבציה להוכיח שאיראן משטה בהם. משום כך, נדרשת קהילת המודיעין בישראל ובראשה ראש אגף המודיעין בצה"ל האלוף אביב כוכבי למאמץ אדיר לאיתור החריגות האיראניות.

עד כה, נמנעו האיראנים מחציית הקו האדום הישראלי – 240 קילוגרם אורניום מעושר ברמה של 20%. הסכם ז'נבה אוסר עליהם להחזיק באורניום ברמת העשרה של 20% או להעשיר לרמה זו. כעת בידיהם 190 קילוגרמים – ועליהם לדלל את החומר או להמירו במוטות דלק. בקצב הייצור הנוכחי, האיראנים מסוגלים להוסיף למאגר שלהם 15 קילוגרם אורניום מועשר לרמת 20% ואם יפעילו את כל הצנטריפוגות הם יכולים לשלש את הכמות החודשית. בתוך שלושה חודשים הם יכולים להגיע להעשרה ברמת 90%. לזה כבר קוראים בשפה המקצועית "חומר בקיע", שממנו מייצרים נשק גרעיני. לכן, העיכוב של השעון הטכנולוגי שבו מתגאים האמריקנים אינו משמעותי. לדברי קצין בכיר בצה"ל, השינוי יתחיל רק עם סגירת האתר הגרעיני בקום והפסקת פעילותן של כל הצנטריפוגות.

אז מה נותר לישראל? לעקוב אחרי ההתפתחויות בתוך איראן ולוודא שהיא לא מפרה את ההסכם הקיים. בישראל חוששים במיוחד מכך שארה"ב כבר לא מעוניינת לחשוף הפרות איראניות משום שהן עלולות להציג אותה באור מגוחך. במערכת הביטחון תמימי דעים שאובמה ימשיך להצדיק את הסכם הביניים, אלא אם אמ"ן והמוסד ישיגו מידע מודיעיני שלא ניתן לערער עליו. ישראל תטיח את המידע בפניו והקונגרס יתנפל עליו בכל הכוח. לכן המשימה של קהילת המודיעין בישראל הופכת לחשובה מאי פעם. כישלון המודיעין עשוי להוביל להסכם קבע מסוכן.