וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בחסות אברג'יל ומור: כך הפכה אילת ללאס וגאס

17.10.2013 / 16:00

הימורים ב"כלובים" המגלגלים מיליוני שקלים בלילה, הלוואות ב-10% ריבית ליום - ואוי ואבוי למי שלא משלם. עד לטאבה המצרית הגיעו זרועות תמנון ההימורים והפשע. כתבה שלישית

רשת של דירות סודיות לניהול הימורים, הלוואות אסטרונומיות למהמרים כבדים, שליטה מוחלטת על המהמרים הישראלים ברשת בתי קזינו בטאבה שבמצרים, גביית דמי חסות מבתי עסק וגרימת "נזקים" לכאלו שלא שילמו; וגם: מונופול על רשת הובלת ירקות לבתי מלון הגדולים ביותר. כל אלו ועוד נכללים ברפרטואר של ארגון הפשיעה האילתי, שהוא בעצם סניף של ארגונו של יצחק אברג'יל בעיר הדרומית. לאחר חשיפת דרכו לצמרת של האיש העומד בראש הפירמידה של עסקי אברג'יל, בדמותו של העבריין יעקב "עקא" שמעון, ושרטוט מדיניות החיסולים של הארגון, ממשיכה מערכת וואלה! חדשות בכתבה שלישית בסדרה: עדויות ותמלילי האזנה של המשטרה ממחישים כיצד הפכה אילת בשנים האחרונות ללאס וגאס הישראלית - כשהפשע המאורגן שולט ביד רמה.

פשע זה כאן - לכל הכתבות בסדרה

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
הקזינו "חוקי" - אבל נשלט על ידי עבריינים. מלון "הילטון טאבה"/מערכת וואלה, צילום מסך

לצד הפעלת רשת של בתי הימורים בלתי חוקיים, כדרכם של ארגוני פשיעה, אחד האבסורדים הגדולים באילת הוא השליטה הכמעט מוחלטת של משפחות פשע בבתי הקזינו ה"חוקיים": שני בתי הקזינו בטאבה שבסיני, הממוקמים ממש בסמוך לגבול הישראלי - הקזינו במלון הילטון טאבה, והקזינו החדש יותר "סאנדנס". אלו הם יעד מרכזי של הישראלים היורדים לאילת ומחפשים ריגושים. מהמרים הכבדים כבר יודעים למי לפנות כאשר המזומנים נגמרים: מהמידע שהגיע לידי וואלה! חדשות, במקום פועלת רשת "אישורים" להלוואה "משומנת" ביותר, בחסותו של העבריין הצפוני, מיכאל מור.

את המידע למשטרה סיפק אותו עד מדינה, שבעזרתו הצליחו חוקרי היאחב"ל להפיל את הארגון האילתי, שבראשותו עמד ברון ההימורים אילן בן שטרית. במהלך החקירות, חשפו אנשי המשטרה עשרות בתי הימורים, המכונים "כלובים", שגלגלו מיליוני שקלים מדי לילה. המהמרים שנפלו לידיהם של העבריינים נאלצו לעתים אף לוותר על בתיהם, כדי לכסות את חובות ההימורים הכבדים. לצד הפעלת ההימורים, עסקו חברי הכנופייה גם ב"ענפים" נוספים כגון סחר בסמים וסחיטה באיומים של עשרות עסקים שלא שילמו פרוטקשן.

אחת התופעות המדהימות שחשפה המשטרה הייתה ההשתלטות המוחלטת על עסקי ההלוואות למהמרים כבדים בטאבה. עד המדינה גילה את המנגנון המשומן של מור, שבמסגרתו גלגל לכיסו מיליוני שקלים ממהמרים שחצו את מעבר טאבה למצרים בשביל להמר. אילן בן שטרית, ששלט באופן כמעט מוחלט באילת, נתן כבוד למור, על מנת לחזק את הקשר בין שני הארגונים, האילתי והצפוני.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קק"ל מעודדת לימודי אקלים באמצעות מלגות לסטודנטים צעירים

בשיתוף קק"ל
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
מור הציע לו שותפות בטאבה - אבל הוא ויתר "בגלל החברות". אילן בן שטרית בחקירתו במשטרה/מערכת וואלה, צילום מסך

"מיכאל הציע לאילן להיות שותף בטאבה", סיפר העד. "אילן אמר לו שעדיף שהוא יהיה שם לבד, בלעדיו. זה גם מראה את החברות ביניהם, שאילן לא לקח אחוזים ממנו. בגלל החברות. אני חושב שזה בגלל שאילן רצה לחזק את הקשר לארגון של מיכאל ורצה לשמור על יחסים טובים. שחקן היה הולך לקזינו, אם היה נתקע בלי כסף ומזומן אז הוא מחפש את המאשרים (חייליו של מור שאישרו הלוואות - י"א). היה שם בקזינו כל פעם 'מאשר' אחר, לפי תקופות שעבדו (נועם משה המכונה 'קוני', מוטי אברהמי, שי פחימה המכונה 'צ'ומפי' ומיכה מזרחי המכונה 'הפקות' כיוון שניחן בכישורים יוצאי דופן בגביית הכספים - י"א). מצא את המאשרים, היה אומר להם, 'אני צריך הלוואה עד הבוקר'. מחייגים לשחר (העבריין שחר בניטה, שותפו להלוואות של מור - י"א). אומרים לו את השם והתעודת זהות של הבן-אדם. אם מכירים את השחקן, אז לא צריך לחייג לשחר. עד סכום מסויים, נגיד 5-10 אלף דולר. אם לא מכירים את השחקן, אז מחכים לאישור שחר. שחר מאשר, נותנים לו את הסכום ומחכים. אם הרוויח, מחזיר להם באותו רגע, אם הפסיד הוא החזיר להם יום למחרת ב-10 אחוז ליום. כל יום שעובר, הוא נותן עוד 10 אחוז ליום. זה לא פחות מ-5 אלף דולר. אם נגמר שם הכסף, אז שחר שולח לשם עוד".

חוקר: "איך הכסף היה מגיע למיכאל מור?".

העד: "כשהוא היה מגיע לאילת. הייתי רואה אותם עושים חשבונות, ואם מיכאל צריך הוא לוקח. אבל יותר טוב שהכסף נשאר בקופה, כי אז יש יותר כסף להרוויח כל יום".

חוקר: "האם מיכאל מור היה מגיע הרבה לאילת?".

העד: "כן, פעם בשבוע. לפעמים הוא היה ישן שם כמה ימים".

חוקר: "האם שחר היה ה'מאשר' היחיד, או שגם מיכאל מור אישר?".

העד: "מיכאל לא היה בפרונט. גם לא היה להם יותר מדי בעיות בכספים חוץ מהפעם ההיא בחיפה שאני יודע עליה (ב"פעם ההיא" היה צורך באיומים נוספים עד שהחוב שולם - י"א)".

"היום אין שקל פיגורים"

לדברי העד, אחת הסכנות הגדולות הטמונות באי החזרת החוב היא ההסתבכות עם הארגון של מור. כך, למשל, נשמעות ההוראות של שחר בניטה בשיחה טיפוסית בינו למיכה "הפקות" מזרחי.

בניטה: "הפקות, הפקות הם אתה שומע אותי הפקות, רות עבור?".

מזרחי: "שומע, דבר".

בניטה: "הפקות, תודיע לכל החייבים: האם אם יש שקל פיגור, מי שיהיה לו פיגור, יסתכסך איתי. היום אין שקל פיגורים. תודיע את זה לכולם שאני אמרתי, אני לא צוחק. מי שלא ישלם, תהיה לו בעיה איתי".

מזרחי: "אין בעיה, המסר יעבור".

בניטה: "ומדבר ממש ברצינות, אגב. היום אין פיגורים. היום אין, לא מחר, לא לשעה לא שעתיים. היום אני רוצה את כל הכסף".

העבריין מיכאל מור מובא להארכת מעצר, מרץ 2011. אדריאן הרבשטיין
פעם בשבוע באילת. מיכאל מור/אדריאן הרבשטיין

גם עד המדינה סיפר כיצד נהג בניטה להלך אימים על אותם האנשים שלא שילמו בזמן את הכספים. כך הוא זימר: "בניטה היה מתקשר ומבקש את הכסף. "הוא לפעמים היה מקלל ומאיים. אנשים פחדו ממנו. הוא היה מזוהה בתור שותף של מיכאל מור. גם כשמיכאל מור השתחרר (מהכלא - י"א), אז שחר אסף אותו עם הרכב שלו וראו את זה בחדשות ואנשים התלהבו לראות את שחר בטלוויזיה, כאילו הם מכירים ראש ארגון וסגן בכיר".

החוקר: האם אתה יודע כמה כסף בסך הכול התגלגל סביב טאבה?".

העד: "אתה לא רוצה לדעת".

החוקר: "האם היית נוכח עם שחר באיסוף של הכספים?".

העד: "כן, זה היה מתבצע כל יום. שחר היה שואל את הבן אדם איפה הוא נמצא, והיינו נוסעים אל הבן אדם".

החוקר: "האם יש אנשים קבועים שאתה זוכר שלקחו הלוואות משחר?".

העד:" אני יודע על כל מיני נהגי מוניות".

החוקר: "כיצד התבצע הרישום?".

העד: "במחברת".

באחת מהאזנות הסתר של המשטרה, מתוודה בניטה בפני אחד מאנשיו, מוטי אברהמי, כיצד הוא מרגיש שהמשטרה "מתנכלת" לו. "מי שמשחק, זה בעיה שלו. משחקים זין בכלוב. מי שמשחק זה בעיה שלו. אתה לא רואה מה עושים לי? שמים אותי על המזבח. מקריבים אותי בגלל החבר שלי הזה. אני עולה למזבח בשביל זה. אני בן 38 פעם מישהו התעסק איתי? משטרה? התעסקו לי בעניינים ובשטויות האלו? כל עוד לא גנבתי ולא מכרתי סמים ולא שדדתי, ולא הפרעתי לאנשים, אף אחד לא התעסק איתי בכלל. לא עניינתי אף אחד. אנשים עשו מה שהם רצו. שנים על גבי שנים אף פעם זה לא עניין אף אחד, אתה יודע כמה יש כמוני? אלפים, כמו פטריות. אתה יודע כמה כמוני היה באילת? אתה יודע כמה כמוני יש בנהריה. בחיים לא פנו אליהם. אתה יודע את זה? פי מיליון יותר גדולים ממני. אנשים שהם טייקונים. לא אנשים כמוני שיש להם אלפיים שקל פה, אלפיים שקל שם".

מאות אלפי שקלים למשחק

בתי הקזינו בטאבה אמנם הכניסו מיליונים לארגוני הפשיעה, אך הם לא היו מרכז הפעילות. לפי כתב האישום שהוגש נגד בן שטרית וחייליו, הם הפעילו מכונה משומנת של ניהול דירות הימורים באילת עצמה, שכונו בעולם התחתון "כלובים". לדברי עד המדינה, עסקי ההימורים היו כל כך מוסדרים שהפכו לדבר שבשגרה. כמעט חוקי. העד סיפר לחוקריו בדיוק כיצד פעלה השיטה ומי אחראי על מה, כשמעל כולם מפקח "עקא" הירושלמי, המנהל את עסקיו בישראל של איציק אברג'יל, המרצה עונש מאסר בארצות הברית ובקרוב צפוי לחזור להמשך מאסר בישראל (ואף לעלות לדיון בוועדת שחרורים).

יצחק אברג'יל. AP
בקרוב יחזור לנהל את העניינים? יצחק אברג'יל בעת הסגרתו לארה"ב, לפני ארבע שנים/AP

כשמדברים על פוקר, עולה לראשת מיד משחק ה"טקסס הולדם" שהפך בעשור האחרון לפופולרי ביותר - והמשחק הזה כיכב גם בדירות ההימורים של הארגון האילתי. אך את הכסף הגדול גרף הארגון דווקא לא בטורנירים או שולחנות "קש" רגילים של המשחק, אלא במה שנקרא משחקי "פרייבט".

"כשהגעתי לאילת אני לא עסקתי בהימורים, כי לכל אחד היה את הבלעדיות על משהו", הסביר עד המדינה. "לאילן הייתה בלעדיות על משחקי טקסס הולדם, אורן אלמקייס היה שותף עם שלומי ואזנה בקלובים (מועדוני קלפים - י"א). לאילן היו המון שותפים, כי היו כמה מקומות של הולדם - אבל אילן היה בעל הבית הבכיר. היו תקופות שאילן היה שותף של שחר בניטה גם בטקסס הולדם וגם בפרייבטים. פרייבט זה משחקים של בודדים, כמה שפחות שחקנים, אם אפשר גם ראש בראש. זהו משחק קלפים מסוג 'צ'יק האד', הולדם פוקר, רמי. משחקים כמה שפחות אנשים על כמה שיותר כסף, מדובר במאות אלפי שקלים למשחק".

חוקר: "מה מרוויח מקום שבו מתנהל המשחק?".

העד: "כ-3-4 אחוזים מכל יד, מכל סיבוב. הייתה תקופה שהיה 'לימיט' על מה שהבית יכל לקחת. 300 שקל לסיבוב. וזה לא כולל הגניבות שבוצעו על ידי הדילרים. נגיד היה צריך לקחת 400 והיה ז'יטון של 5,000, אז הדילר היה מכניס את הז'יטון לקופה. תמיד המקום היה מקום של אילן. אסור בתכלית האיסור שאדם יפתח מקום ללא אילן. איפה שפותחים, אילן חייב להיות באחוזים. היו לאילן הרבה שותפים וכל הזמן הם היו מפחדים מהמשטרה, כי הם היו גם אנשים נורמטיביים. רוב הפעמים כשאני הגעתי לאילת, אילן לא היה מנהל את משחקי הטקסס כי הוא פראי, אנשים פחדו ממנו. היה את חביב ביטון ואורן אלמקייס ויניב מלול שהם ניהלו את המקומות, היו מנהלים בשטח. אילן רק בשנתיים וחצי האחרונות הוציא את כל השותפים ולקח בלעדיות".

החוקר: "איך זה עובד בפרייבטים מבחינת הכספים?".

העד: "אני בא כשחקן לאחד המקומות, לפעמים עם כסף ולפעמים גם בלי כסף. מספיק שאתה מבקש, לפי ההיכרות, הבית נותן לו סכום שהוא רואה לנכון שהשחקן יעמוד בו. לדוגמא, נהג מונית פותח בהלוואות, ורוב נהגי המוניות שם פתוחים בהלוואות, לא מטביעים אותו ביותר מ-30-40 אלף שקל. מטביעים הכוונה שבן אדם ישקע בחובות, לא נותנים לו להיכנס לחוב מעבר למה שיוכל להחזיר. השחקן מגיע למקום ופונה למי שמנהל את המקום באותו יום ורוצה לקחת ז'יטונים למשחק. אם זה במזומן ואם זה בקרדיט. על השולחן משחקים רק עם ז'יטונים. לא בוחרים משחק, אלא יודעים שבמקום מסוים משחקים משחק מסוג כזה ובמקום אחר משחקים משחק אחר. המקום גובה 'גניות' (כסף ש"הבית" מפריש לעצמו - י"א) כל סיבוב מהקופה של המשחק".

החוקר: "איזה מקום עבד הכי טוב באילת?".

העד: "היה מקום בבית עברונה. במקום היו שחקנים קבועים". העד מונה כאן שורה של שחקנים, בהם עבריינים מוכרים בעיר אבל גם שורה של אנשים "נורמטיביים" כגון בעל המקום, גנן, מורה למתמטיקה, ואנשים עם כינויים כגון "קוקה קולה", "האנגדלי", האתיופי". "אני מדבר איתך על משחקים של בכללי 3-4 מיליון שקל. וזה לא חד פעמי, זה ביום-יומי".

חוקר: "איזה סוג משחק שיקחו שם?".

העד: "הולדם. גם 'דוד מנעולים' היה שחקן שם. גם היה מנהל צוות בידור אחד. בבית עברונה היו שלוש שולחנות. כל שולחן 9-10 אנשים. שעות הפעילות היו משש-שבע בערב ובמשך אפילו 24 שעות ויותר. המקום פתוח שישה ימים בשבוע, חוץ משישי".

סכומים אסטרונומיים

העד סיפר כיצד אחד המהמרים, א', אדם נורמטיבי לחלוטין, הפסיד את כל רכושו ונאלץ לוותר על ביתו: "הוא הפסיד במקום של יניב מלול וגם ב'פרייבט' ראש בראש עם יניב. הוא הפסיד בכללי 700-800 אלף שקל. יניב התחיל להלחיץ אותו לגבי הכסף. לאלי היה גם מוניות. א' היה צריך למכור את הבית שלו ושל אשתו כדי לסגור עם יניב את החובות. יניב הוסיף לו 150- 200 אלף שקל ולקח את הבית לעצמו. יניב היה משכיר לי את הבית. יניב היה צועק על א' שהבית כבר יעבור על שם אשתו של יניב. פעם אחת שמעתי את יניב אומר לו שזה לא ייגמר בטוב ועד סוף שבוע שיוריד את כל העיקולים על הבית שעד סוף השבוע הם יוכלו להעביר את הבעלות".

החוקר: "חוץ מעברונה, איזה עוד מקומות הימורים פעלו באילת?".

העד: "עוד בערך 10 מקומות. שזה מקומות שעבדו נון-סטופ ועד היום, 6-7 קלובים ועוד עשרות פרייבטים".

החוקר: "מה גובה הרווחים מהמקומות האלו?".

העד: "כ-2.5-3 מיליון בחודש".

החוקר: "איפה כל הכסף הזה?".

העד: "אל תדאג, כולם מסודרים. מחביאים".

העד גם לא הסתיר את התפעלותו מכמות הכספים שהמהמרים נהגו להשאיר מאחוריהם. "המקום הזה (בית עברונה - י"א), נפעמתי מהסכומים שהתגלגלו שם. היו סכומים ש-100-200 אלף זה כמו לחמנייה והיו מגיעים שם לתוצאות של כסף מפוזר בשולחן של 3-4 מיליון שקל. היה שם שלושה שולחנות, שולחן קטן, בינוני ואחד מפלצת. מבחינת האחוזים שם הם היו מחולקים לאילן קצת יותר. היו שם שחקנים רציניים בקנה מידה של עשירים. היה את שחקן הבית שזה יניב שושן, הוא נחשב שחקן רציני ומסוכן במשחק הזה. היה שם אוליגרך צרפתי, היה הולנדי. אני שיחקתי אולי פעם אחת בשולחן הזה בגלל הסכומים האסטרונומיים שהתגלגלו שם. היה גם את האנגלי שהיה משחק שם, הבעלים של המועדונים שם. כל האנשים שאמרתי לך חוץ משחר בניטה ויניב שושן אלה אנשים שיש להם הרבה כסף. למשל, הגנן היה מפסיד בכמויות. הוא הפסיד יותר מ-5 מיליון שקל. אני ראיתי אותו בעיניים שלי מביא שקית של כסף".

משפחה רצחנית

לא רק משחקי קלפים גלגלו כספי ענק באילת. אנשי המאפיה גילו מכרה זהב גם בדמותו של משחק חוקי לכאורה, ה"בינגו". למעשה, עד לשנת 2009 הבינגו היה שייך בלעדית לעבריין מתחרה, ראש משפחת פשע בבאר שבע, ניב זגורי. אלא שאז נכנס לתמונה שלומי ואזנה עליו השלום, שחוסל בבת ים בסוף אותה שנה. "את הבינגו הכרתי מרגע שבאתי לאילת", סיפר העד. הרעיון, לדבריו, היה של זאזא צדיק מבאר שבע, עבריין מוכר, מקורב למשפחת אברג'יל ויריבם המר של האחים חגי וניב זגורי. "זאזא נתן לשלומי ואזנה רעיון לקחת את הבינגו הזה מניבי, כי זה לא עיר של ניבי וחבל על הכסף שהולך לאנשים כאלו. הכוונה לזגורים. הגיע שלב לקחת את הבינגו. זה היה כבר בתקופה שהייתי באילת והייתי כבר עם שלומי. שלומי הלך לבינגו, אני הלכתי איתו ואמר להם שמעכשיו הם לא פותחים את הבינגו יותר. 'אני פותח את הבינגו ולא מתאים לי שאף אחד יעבוד פה'".

ההשתלטות הושלמה כאשר זאזא צדיק ושלומי ואזנה פתחו בינגו בבית מלון קטן, תוך שהם מוודאים שהבינגו של זגורי נשאר סגור. תוך כדי, ניסתה החבורה האילתית גם לחטוף את חגי זגורי ולנסות לרצוח אותו (מקרה שתואר בפירוט בכתבה הקודמת). בסופו של דבר, לפי הערכת המשטרה, החל שלומי ואזנה לאגור כוח רב מדי, ובאוקטובר של אותה שנה מצא את מותו בפיצוץ מסתורי של מכוניתו. בעקבות זאת נעצר העבריין ממרכז הארץ מוטי חסין, מאנשיו של אברג'יל - אך הוא שוחרר במהרה. הערכות במשטרה היא כי בשלב מסוים ניסה ואזנה לערוק לארגון מקביל, דבר שלא מצא חן בעיני אנשי אברג'יל.

לעד המדינה העסק די ברור: הקבוצה האילתית, סניף משומן היטב של אברג'יל באילת, היא משפחה רצחנית: "אני חושב שזה ארגון מסודר. יש דיקטטורה, יש אנשי ביצוע ויש להם הכול. הם מקושרים בעירייה, אנשים מאוד חזקים".

חוקר: "אם אני רוצה לבוא ולפתוח מקום של מכונות, מה אני עושה?".

העד: "בא ופותח. לשאלתך, אני לא ראיתי אף פעם, אבל אני יודע משמועות, שאילן שותף בהמון מקומות באילת. אף פעם לא מתייחסים למכונות ברצינות. גם המשטרה לא מתייחסת למכונות ברצינות. כאילו באילת זה מותר. לא מסתירים את המקומות האלה. אף פעם לא קפצו קפיצה רצינית. יש להם תמיד 'קוף' שנותנים לו אלף שקל והוא לוקח על עצמו תיקים. זה אנשים מסכנים".

במשך תקופה ארוכה, נהנו אנשי הארגון מכך שמשחקי פוקר שנערכו בבתים פרטיים נפלו בתחום האפור. עד לדיונים אינטנסיביים בבית המשפט העליון, בהם נקבע כי המשחק הפך לבלתי חוקי, למשטרה לא היה את הכוח לסגור מוקי הימורים מסוג זה. עד שהגיע החוק. באחת השיחות, כאשר העבריין הירושלמי מאור מהגר נכח באילת, הוא עדכן את "הבוס הגדול" עקא על ההתפתחויות: "אלירן תפסו אותו בתוך דירה של 'הולדם'. אמרו לו, 'אתה חשוד שאתה מנהל את זה'. קיבל עד יום שלישי (הארכת מעצר - י"א), ראית פעם דבר כזה?".

עקא: "איזה מניאק, יא-אללה".

מהגר: "זה פעם ראשונה ראיתי דבר כזה. גם אם בן אדם יצעק בטלפון, שיש לו דירה של 'הולדם', יגיד את הכתובת שלה, ויגד שהוא מנהל אותה, איך הוא יכול לקבל ימים?".

עקא: "למה זה אסור? זה חוקי זה, לא?".

מהגר: "חוקי. זה משחק מזל, לא משחק הימור. אתה מבין? ועד עכשיו יש על זה מחלוקת בעליון. אם זה מזל או הימור".

הרואין, קריסטל, חשיש, אקסטזי - וכפכפים

באילת מוקד העניין היה ההימורים, אך צריך לזכור שתחום ההתמחות העיקרי של ארגון אברג'יל הוא עסקאות הסמים, ובעיקר בחו"ל. הסמים, לפיכך, לא פסחו גם על העיר הדרומית. עד המדינה סיפר כיצד פעלה השיטה: במשך תקופה ארוכה נהג אילן בן שטרית לסחור בכמויות אדירות של הרואין, קריסטל, חשיש ואקסטזי. העסקאות עלו בשיחות הטלפון שהוקלטו, אך אף פעם לא באופן ישיר. "אף פעם לא היינו מדברים על סמים בגלוי", הסביר העד. "בדרך כלל יש מילות קוד, כמו 'טריקו לבן', שזה קריסטל, 'זה מהגבוה' שווה קריסטל, 'חולצות לבנות' זה גם קריסטל; 'גרביים', 'נעליים', 'זה מהלמטה' זה הרואין; חשיש זה 'שוקולד' או 'שוקו'. יש עוד הרבה, לא זוכר את כולם".

אנשי הארגון גייסו גם רופא לעסקים. "היה רופא שהיה נותן להם מרשמים של כל מיני כדורים", סיפר עד המדינה. "סבוטקס, אוקסינוקנטין, וואליום, כל מיני כדורים. כשהייתי עצור, ראיתי אותו כמה פעמים, כי הוא עבד בשב"ס כשזימנו אותו לבדוק את העצורים. היו משלמים לו 150-200 שקל למרשם".

חוקר: "אתה יודע מאיפה אילן היה משיג את הסמים?".

העד: "מחו"ל. הוא אמר לי שזה לא מהארץ ושזה טהור. כל הזמן הוא ביקש ממני להביא כסף. זה היה בשביל הייבוא. אני יודע שהיו מביאים טריפים מהולנד, והם הציעו לי. אמרו לי שיש כמות רצינית, שכמה שצריך".

ברוב המקרים, הסמים שיובאו לישראל חולקו בין מועדוני הלילה של אילת. משימת החלוקה הוטלה על העד עצמו. "בכללי לא היה מקום ספציפי", אמר העד. "יש קליינטים קבועים מהעיר, ויש גם תיירים ואנשי הלילה. חבר מביא חבר".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
"אורגינל, אבל בכאילו". בן שטרית בחקירתו במשטרה/מערכת וואלה, צילום מסך

לא רק סמים מכרה הכנופייה. במהלך אחת השיחות שניהל בן שטרית עם עקא על העסקים באילת, החלו השניים לדבר על כפכפים ברזילאיים מסוג הוואייאנס - מזויפים כמובן - שהם מציעים למכירה.

עקא: "תגיד לי, דוגמאות".

בן שטרית: "נו?".

עקא: "לא היה צריך להיות להם של ברזיל כזה? (הכוונה לדגל ברזיל שמופיע על הכפכפים)".

בן שטרית: "על מי על הדוגמאות? לא, לא לא. יש דוגמאות כאלה עם אה... יש כאלה עם אבן, יש כאלה שכתוב עליהם הוואיאנס, אבל זה הוא הביא אותם ככה שלא יתבעו אותו החברה של ההוואייאנס האלה".

עקא: "אז זה מה שאנחנו מציעים לאנשים?".

בן שטרית: "כן, אבל זה הוואייאנס אורגינל. זה רק כאילו, אבל מסין, לא באורגינל".

עקא: "טוב אח שלי".

בן שטרית: "אורגינל, אתה יודע כמה עולה נעל הכי פשוטה של הוואייאנס?".

עקא: "180, 200".

בן שטרית: "הכי פשוט".

עקא: "אני מאמין מחר, יעני כבר יהיה הזמנה ל-30 שנשארו".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה
"הצד הנשי". כפכפי הוואייאנס מקוריים/מערכת וואלה, צילום מסך

בן שטרית: "לשחר בניטה הקוקסינל, יש הוואייאנס של ברזיל כתוב עליו, כמו של הבנות. המניאק הולך עם הכפכפים של הוואייאנס הוא הולך".

עקא: "הוא נפגש עם ההוא, אני לא יודע, הוא אמר לי, 'תבוא, אני צריך לדבר איתך".

בן שטרית: "זה הצד הנשי שבו. לא משנה, הוא לא רוצה אותו, שיילך ייתכווד".

***

סנגורו של יצחק אברג'יל, עו"ד, שרון נהרי, מסר בתגובה לכתבה: "העיתוי של דברי השקר שמפיצה המשטרה רק מלמד על הניסיון לפגוע במרשי לקראת חזרתו ארצה".

פרקליטו של יניב מלול, עו"ד זוהר ארבל, מסר בתגובה: "פרסום דברי הכזב של עד המדינה, ימים אחדים לפני דיוני ההוכחות, מהווה ניסיון פסול של המשטרה להשחיר את פניו של מרשי ולמנוע ממנו את הזכות לנהל הליך הוגן. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה ששקרי עד המדינה המועלים בכתבה אפילו לא מצאו ביטוי בכתב האישום. מר מלול ניהל עסק חוקי לחלוטין באישור משרד האוצר ובנק ישראל ובינו לבין ארגוני פשיעה אין ולא כלום".

פרקליטו של אילן בן שטרית, עו"ד אלי מויאל, סירב להגיב.

4
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully