מושב החורף של הכנסת, שייפתח מחר (שני), צפוי להמשיך ולהבליט את המגמה הגזענית והאנטי-דמוקרטית שנפוצה בכנסת, ובפרט נגד האזרחים הערבים בישראל. עשרות חוקים שפוגעים בזכויות האזרח ובזכויות הפוליטיות של המיעוט הפלסטיני בישראל נמצאים בתהליכי חקיקה, חלקם בשלבים מתקדמים למדי. "הטרנד" של הכנסת ה-18 נגד האזרחים הערבים - דוגמת "חוק הנכבה", חוק ועדות הקבלה ו"חוק החרם" - ממשיך לכנסת ה-19, וביתר שאת.
מדד הדמוקרטיה לשנת 2013, שפורסם בשבוע שעבר, מוכיח כי מדיניות החקיקה הגזענית של הכנסת משקפת את העמדות של רבים בציבור היהודי בישראל. קרוב למחצית מהציבור היהודי מאמינים שלאזרחים היהודים צריכים להיות יותר זכויות מאשר לאזרחים לא יהודים; רוב היהודים סבורים שרוב יהודי הוא הכרחי לקבלת החלטות גורליות, הן בנושאי שלום וביטחון (66.7%) הן בנושאי חברה וכלכלה (56.9%).
ואכן, הצעות החוק ברוח זו נמצאות בשלבי חקיקה ועלולות לעבור במהלך מושב בחורף. למשל, "חוק התורמים למדינה" ימסד יחס מועדף לאזרחים ש"תורמים למדינה" (כלומר משרתים בצבא או בשירות הציבורי), תוך התעלמות מהסיבות הפוליטיות וההיסטוריות שבגינן צעירים ערבים אינם משרתים בצבא או בשירות לאומי. הצעת החוק קובעת כי יחס מועדף לא ייחשב כאפליה אסורה על פי החוק הישראלי. יש להדגיש שהצעת חוק זו, בדומה לאחרות שהוגשו במושב האחרון, מתווספות לחוקים קודמים שכבר נותנים מיני זכויות יתר לחיילים משוחררים.
דמוקרטיה זה לא רק רוב
דוגמה נוספת: "חוק המשילות", שמבקש להעלות את אחוז החסימה מ-2% ל-4%, ויפגע בעקרון הייצוג של האזרחים הערבים בישראל. בניגוד לדעה הרווחת בציבור היהודי, לפיה חוק זה יעודד את איחודן של המפלגות הערביות ש"אין הבדלים אידיאולוגיים משמעותיים בינן", כדאי לדעת שבקרב הציבור הערבי דווקא קיימות עמדות שונות בנושאים מגוונים, והמפלגות מביאות זאת לידי ביטוי. על כן, מדובר בחוק שמגביל באופן חמור את השיח הפוליטי בקרב האזרחים הערבים.
ואולי החמור שבחוקים, חוק פראוור, שבמסגרתו מבקשת המדינה לכפות פתרון חד-צדדי להתיישבות הבדואים בנגב, למרות תכניות אלטרנטיביות שמקובלות על האזרחים הבדואים ועשויות להוות בסיס הוגן לדיאלוג. אם יעבור חוק פראוור, יפונו בכפייה יותר מ-50 אלף בדואים מבתיהם וכפריהם, ויופקעו יותר מ-800 אלף דונם מאדמותיהם.
דמוקרטיה איננה רק שיטת ממשל שבמסגרתה מתקבלות החלטות על ידי הרוב. טיבו של משטר דמוקרטי ומהותו נמדדים גם באמצעות השמירה על זכויות קבוצות מיעוט, וייצוג הולם לקבוצות אלו במסגרת קבלת ההחלטות, אם בפרלמנט ואם בגופים ציבוריים אחרים. בהעדר חוקה שמעגנת ושומרת על זכויות אלה, קיימת תמיד האפשרות שהרוב יקבל החלטות באופן חד-צדדי נגד קבוצות מיעוט. בישראל, סכנה זו הולכת ומתממשת בשנים האחרונות לנגד עיננו.
יתרה מכך: מבחינה ציבורית, המצב הולך ומחמיר. על פי הסקר לעיל, בבחינה כוללת של השאלות הנוגעות למרכיב הלאומי-יהודי בהגדרת המדינה, קבוצת הגיל הצעירה בציבור היהודי היא יותר "לאומית-יהודית" מקבוצת הגיל המבוגרת. נוסף על כך, בשנים האחרונות גילויי גזענות ואלימות גזענית נגד אזרחים ערבים במרחב הציבורי בוצעו בעיקר על ידי בני נוער יהודים. אך במקום שנציגי הציבור יבינו שיש לנקוט פעולות מהירות נגד הגזענות המכוערת, הם מתעסקים בחיזוק המרכיב היהודי בהגדרת המדינה. לדוגמה, הצעת "חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי", שמונחת כעת על שולחן הכנסת, גורסת כי הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית אך ורק לעם היהודי, היא מגבירה את המרכיבים היהודים בהגדרת המדינה ומכפיפה עקרונות דמוקרטיים להגדרה היהודית של המדינה. כאילו שעד עכשיו האלמנטים היהודיים במדינה סבלו מנחיתות ביחס לערכים דמוקרטיים.
לסיכום, תחושות הניכור של אזרחים ערבים מהמדינה, והמתח בין אזרחים יהודים וערבים, הולכים ומחמירים. חלק גדול מהרוב היהודי הולך ומתבצר בעמדות ובמדיניות אנטי-דמוקרטית בעליל, תוך הפרת זכויותיו של המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל. מצער מאוד ואפילו מסוכן שנציגי הציבור, במקום לנקוט במדיניות אחראית, רוכבים על הגל העכור הזה.
עו"ד נדים שחאדה עובד בארגון עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו למייל op-ed@walla.net.il