פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדד הדמוקרטיה: ירידה באמון הציבור במוסדות השלטון

      אמון גבוה בצה"ל, אמון נמוך במפלגות ובתקשורת. 63.5% מוכנים לשלם יותר מסים כדי לסייע בצמצום פערים. ליהודים מפריעה יותר מכל שכנות עם עובדים זרים; לערבים - עם הומואים

      אינפוגרפיקה מדד הדמוקרטיה, אוקטובר 2013 (אתר רשמי , המכון הישראלי לדמוקרטיה)
      תרשים: המכון הישראלי לדמוקרטיה

      נמשכת מגמת הירידה באמון הציבור הישראלי במוסדות השלטון השונים - זהו הממצא המרכזי העולה מסקר מדד הדמוקרטיה הישראלית, שהוגש הבוקר (ראשון) לנשיא המדינה שמעון פרס על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה. כבשנים קודמות, בראש סולם אמון הציבור ניצבים צה"ל ונשיא המדינה, ואילו בתחתיתו - המפלגות הפוליטיות, מוסדות הדת והתקשורת.

      המדד בודק את מידת הדמוקרטיות של ישראל על פי 13 מדדים שונים, ומצא מגמה מעורבת: בחלקם, כגון אמון הציבור במוסדות השלטון, חלה כאמור ירידה. לעומת זאת, במדדים אחרים, כגון מידת האי-הסכמה עם אלימות פוליטית, חל שיפור. בהשוואה הבינלאומית למדינות אחרות, לא היו השנה שינויים מפליגים: ישראל נמצאת ברוב המדדים באמצע הסולם, בסמוך לדמוקרטיות החדשות בעולם. היא מקבלת ציון גבוה במיוחד כשמדובר בהשתתפות פוליטית, ולעומת זאת - בכל הקשור למתן זכויות אזרחיות ובמתחים על רקע דתי ולאומי, הצינים של ישראל נמוכים במיוחד.

      המדד, פרי עבודת מחקר של צוות מרכז גוטמן לסקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה בראשות פרופ' תמר הרמן, הינו סקר מסורתי המבקש לצייר תמונה מפורטת של עמדות הציבור הישראלי - על קבוצות המשנה שלו - בכל הנוגע לשיטת השלטון, תפקוד המערכת הפוליטית, נבחרי הציבור והערכים הדמוקרטיים המרכזיים. הסקר הקיף 1,000 מרואיינים (852 יהודים ו-148 ערבים). טעות הדגימה היא 3.2%.

      תנודות חדות באמון בבית המשפט העליון

      בקרב הציבור היהודי, המוסד הזוכה לאמון הגבוה ביותר הוא צה"ל, עם 90.9% המביעים בו אמון "במידה רבה" או "במידה מסוימת". אחריו בצמרת הרשימה: נשיא המדינה (78.7%), בית המשפט העליון (62.7%), המשטרה (61.9%), הממשלה (57.9%), הכנסת (54.5%) וראש הממשלה (51.7%). בתחתית הסולם: התקשורת (47.2%), הרבנות הראשית (43%) והמפלגות (36.7% בלבד). התנודה החדה ביותר נרשמה במעמדו של בית המשפט העליון - לייה של כ-10% לעומת השנה שעברה. עם זאת, עלייה זו באה לאחר ירידה ניכרת: בשנים שקדמו לשנה שעברה, הייתה מידת האמון בו אף נמוכה מאשר השנה. את התנודות החדות באמון במוסד זה ניתן לייחס לפסיקות שונת שלו, כמו גם לעיתויים של מסעות דה-לגיטימציה נגד בית המשפט, שנוהלו בשנים האחרונות על ידי גורמים פוליטיים שונים.

      מידת אמון הציבור במוסדות, מתוך מדד הדמוקרטיה, אוקטובר 2013 (אתר רשמי , המכון הישראלי לדמוקרטיה)
      תרשים: המכון הישראלי לדמוקרטיה

      בקרב הציבור הערבי, אין ולו מוסד או בעל תפקיד מרכזי אחד במערכת השלטונית הישראלית, שרוב המשיבים רוחשים לו אמון "במידה רבה" או "במידה מסוימת". סולם האמון של הערבים שונה מאוד מזה של היהודים: אצל הערבים עומד בראש הסולם בית המשפט העליון (49.7% מביעים בו אמון במידה רבה או מסוימת), ואחריו התקשורת (48.1%), המשטרה (43.5%), המפלגות (43.2%), נשיא המדינה (41.7%), הכנסת (38.5%), צה"ל (34.9%) והממשלה (33.3%). בתחתית הסולם נמצא ראש הממשלה (31% בלבד).

      ככלל, רוב מוסדות הציבור זוכים למידת אמון גבוהה יותר בציבור היהודי. היחידים הזוכים למידת אמון גבוהה יותר בציבור הערבים הם המפלגות ומוסדות הדת (אם כי במקרה האחרון, כמובן אין מדובר באותם מוסדות ליהודים ולערבים).

      מה המצב? "ככה-ככה"

      כאשר נשאלים היהודים אזרחי ישראל לגבי מצבה הכללי של המדינה, הדעה השכיחה היא שהמצב הוא "ככה-ככה" (43.1%). אשר ליתר, שיעור המעריכים את המצב כטוב (37%) עולה על שיעור המעריכים אותו כרע (18%). לעומת זאת, בקרב הערבים אזרחי ישראל הערכת המצב השכיחה היא שהמצב רע (39.1%), אחריה "ככה-ככה", והשיעור הנמוך ביותר מגדיר את המצב כטוב.

      רוב בקרב היהודים (66.6%) מרגיש חלק מהמדינה ובעיותיה ו-83.3% אף גאים בישראליותם. ואולם בשני הנושאים רוב זה קטן מבעבר. בקרב הערבים, לעומת זאת, רק מיעוט (28.2%) מרגיש חלק מהמדינה ובעיותיה ורק מיעוט (39.8%) גאים בישראליותם.

      למי למי יש יותר קיום בכבוד

      המדד בדק את מידת שביעות הרצון של הציבור מעקרונות דמוקרטיים שונים, ומצא כי מבין כל העקרונות, זה שמקוים במידה שאינה מספקת לדעת השיעור הגבוה ביותר בציבור הישראלי בכללותו - הוא הזכות לחיות בכבוד. בהקשר זה, לפי הסקר, קרוב לשני שלישים מהציבור (63.5%) מוכנים לשלם יותר מסים כדי לצמצם את הפערים החברתיים?כלכליים. לעומת זאת, בבדיקת ערכים דמוקרטיים אחרים, הדעה השכיחה היא שחופש הדת, חופש הביטוי וחופש ההתארגנות מקוימים במידה המתאימה.

      רוב ברור בכלל הציבור (68.8%) עדיין גורסים כי הפוליטיקאים פועלים למען האינטרסים שלהם יותר מאשר למען הציבור. עם זאת, מדובר בשיפור בהשוואה לשנה שעברה, אז השיבו כך 78% מהנשאלים. הצבעה בבחירות לכנסת השנה התבררה כגורם שולי בלבד ביכולתה להסביר את עמדות הציבור, דבר המעיד על מעמדן הרופף של המפלגות כאורקל פוליטי. אף על פי כן, רוב בכלל הציבור (55.3%) סבור שיש הבדלים בין המפלגות, ושחשוב לאיזו מפלגה מצביעים.

      אינפוגרפיקה מדד הדמוקרטיה, אוקטובר 2013 (אתר רשמי , המכון הישראלי לדמוקרטיה)
      תרשים: המכון הישראלי לדמוקרטיה

      רוב בציבור הכללי, היהודי והערבי (61.2%), חש שהשפעתו על החלטות הממשלה קטנה או אפסית. ואולם, בקרב שני הציבורים הרוב השנה קטן מבעבר. רוב בקרב היהודים (71.8%) מעידים על עצמם שהם מתעניינים בפוליטיקה, לעומת רוב בקרב הערבים (59.6%) שאומרים שהם אינם מתעניינים בה.

      יהודית או דמוקרטית? קרב צמוד

      לפי הסקר, רוב היהודים בישראל (74.8%) מאמינים באפשרות של מדינת ישראל "יהודית ודמוקרטית". לעומת זאת, רק כשליש מהערבים מאמינים באפשרות זו. שיעור היהודים המעדיפים את הרכיב "יהודית" בלבד בהגדרת המדינה מגיע היום ל-32.3%, בעוד ששיעור המעדיפים את הרכיב "דמוקרטית" בלבד מעט נמוך יותר (29.2%). שיעור המעדיפים את ההגדרה המשולבת "יהודית ודמוקרטית" נמצא בירידה רצופה, ומגיע היום רק ל-37%. שיעור היהודים המעדיפים את עקרונות הדמוקרטיה על פני ציוויי ההלכה במקרה של סתירה ביניהם (42.7%) עולה בבירור על שיעור מי שבמצב כזה מבכרים את ציוויי ההלכה (28.2%).

      מהומות בחברון. 13 בדצמבר 2012 (רויטרס)
      יותר משני שלישים מהיהודים חושבים שלחיילים אין זכות לסרב לשרת בשטחים בגלל התנגדות לכיבוש. חייליי צה"ל בחברון (צילום ארכיון: רויטרס)

      הנשאלים בסקר התבקשו לדרג את דרגת החוזק של מתחים שונים בחברה הישראלית. בתחום זה, התברר כי השיעור הגבוה ביותר בכלל הציבור מגדיר את המתח היהודי-ערבי (68%) כחזק. אחריו (בסדר יורד): המתח בין עשירים לעניים, בין דתיים לחילונים, בין ימין לשמאל ובין מזרחים לאשכנזים. בהקשר לשסעים השונים בחברה, התבקשו הנשאלים לדרג בני איזו קבוצה אחרת יתקשו ביותר לקבל כשכנים. בשאלה זו נמצא כי ליהודים מפריעה ביותר השכנות לעובדים זרים (56.9%), ואחריה השכנות למשפחה ערבית (47.6%). לערבים, לעומת זאת, מפריעה ביותר השכנות לזוג הומוסקסואלים (46.2%) ואחריה השכנות למשפחה יהודית (41.9%).

      היהודים חצויים בשאלה אם לאזרחי ישראל היהודים צריכות להיות יותר זכויות מלאזרחים הלא יהודים: 48.9% מסכימים עם הרעיון הזה, ו-47.3% אינם מסכימים איתו. כמו כן, רוב היהודים סבורים שרוב יהודי הוא הכרחי לקבלת החלטות גורליות, הן בנושאי שלום וביטחון (66.7%) הן בנושאי חברה וכלכלה (56.9%). ואולם, בהשוואה לעבר - חל צמצום ברוב הזה. מנגד, רוב הערבים מתנגדים לכך. בשאלה בידי מי הסמכות העליונה לאשר הסכם שלום הכולל נסיגה משטחים התשובה השכיחה בקרב היהודים (30.6%) היא שהסמכות צריכה להיות בידי היהודים בלבד, במשאל עם. בקרב הערבים התשובה השכיחה היא כלל אזרחי ישראל, במשאל עם (45.2%).

      הפגנת פעילי ימין נגד מסתננים בשכונת התקווה, דצמבר 2012 (יותם רונן)
      רק לא עובדים זרים. הפגנה נגד המסתננים ומבקשי המקלט האפריקנים בדרום תל אביב (צילום ארכיון: יותם רונן)

      בשאלות נוספות הנוגעות למתח היהודי-ערבי, נמצאה בסקר ירידה בשיעור היהודים התומכים בכך שהממשלה תעודד ערבים להגר מן הארץ - 43.8% חושבים כך השנה, לעומת 50.7% ב-2010 ו-53.6% ב-2009. בשאלת הסרבנות, נמצא כי רוב היהודים (62.8%) חושבים שלחיילים אין זכות לסרב לשרת בשטחים בגלל התנגדות לכיבוש. רוב, אם כי קטן יותר (50.9%), סבור כי לחיילים אין זכות לסרב לפקודה לפנות יישובים. מנגד, רוב הערבים תומכים בזכות הסירוב - בשני המקרים.

      בבחינה כוללת של השאלות הנוגעות למרכיב הלאומי-יהודי, תוך פילוח משתנים שונים, מלמדים ממצאי הסקר שככלל, קבוצת הגיל הצעירה בציבור היהודי היא יותר "יהודית-לאומית” מקבוצות הגיל המבוגרות.

      את ממצאי המדד המלאים ניתן לקרוא באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה