"הם הביאו אנשים באוטובוסים, אחרים במכוניות. לקראת השעה חמש בבוקר כבר הביאו 500 נפגעים, חלקם בתרדמת או ללא רוח חיים. לא היה מקום, אז חלק מהאנשים קיבלו טיפול בחוץ.
"לא היו מספיק תרופות ולא הייתה יותר מדקה להקדיש לכל אחד. חמישה ילדים, בני פחות משנתיים, הובאו מתים. כמעט כל מי שהגיע ללא הכרה היה בפיג'מה. הם הורעלו בגז, ולא התעוררו יותר".
את המלים הללו סיפר ביום שישי גזוואן בווידאני, בשיחת וידאו שהועברה לעיתונאים במועדון הכתבים הארצי בוושינגטון. בדיוואני הוא רופא שעבד ב-21 באוגוסט בבית חולים השדה בדומא, עיר קטנה מצפון-מזרח לדמשק, ביום התקיפה הכימית בסוריה.
רופא אחר שדיבר באותה מסיבת-עיתונאים בשלט רחוק היה ד"ר סאהר אל-דימאשגי. הוא ועמיתיו עבדו באותו הבוקר בגוטה, כפר ממזרח דמשק. הם טיפל בכ-2,000 נפגעים, ונאלצו לקבוע את מותם של 165 בני אדם, בהם 104 נשים וילדים. "אצל כולם, התסמינים היו זהים: עוויתות, האטת קצב הלב, זה היה יום נוראי", סיפר. כעת, הוא מקווה שפקחי האו"ם שביקרו במקום ונפגשו עם ניצולי התקיפה, וגם לקחו דגימות מכמה מהם, יחשפו את מסקנותיהם בהקדם.
ד"ר רדוואן זיאדה, בעבר דובר האופוזיציה הסורית וכעת ראש המרכז הסורי למחקרים פוליטיים ואסטרטגיים בוושינגטון, אמר כי הוא מקווה שהריאיון הזה, כמו ראיונות אחרים, יגרום למדינות כמו רוסיה לשנות את עמדתן כלפי המשבר בסורי.
לדבריו, הוא "נתקף הלם" כששעות ספורות אחרי התקיפה, שמע ששר החוץ הרוסי סרגיי לברוב האשים דווקא את האופוזיציה בשימוש בנשק כימי. "זה נוגד כל הגיון, לומר שהמורדים ישתמשו בנשק כימי בשטח שנמצא בשליטתם", אומר זיאדה.
פוטין מחכה בפינה
ביום שישי, בתום פגישתו הקצרה ברוסיה עם ולדימיר פוטין, אמר הנשיא ברק אובמה כי הוא לא הצליח להגיע עמו להסכמה בנושא הסורי. הוא הביע תקווה שאחרי פרסום המסקנות של משלחת האו"ם לדמשק, יהיה לפוטין "קשה יותר לאחוז בעמדתו". האמנם?
לוולדימיר פוטין היו תכניות לוועידת G-20 שהתארחה בסנט-פטרסבורג בשבוע שעבר. סוריה גנבה את ההצגה, אבל בסופו של דבר זה יצא לו טוב: הנשיא הרוסי היה רחוק מלהיות בודד בהתנגדותו להתערבות הצבאית. למעשה, הייתה לו סוג של קואליציה משלו, מהאפיפיור ועד דרום אפריקה לצד הרוב המוחלט של העולם, אם מסתכלים על האוכלוסייה שייצגו מנהיגי הודו, סין, אינדונזיה וכן הלאה.
החלטתו של אובמה להעמיד את המבצע הצבאי לאישור הקונגרס, מפעילה לחץ גם על פרנסואה הולנד להעביר את החלטה דרך המחוקקים בפריז. כבר הובהר שלהבדיל מהמבצע במאלי, צרפת לא תפעל לבדה בסוריה, עם כל הכבוד להיסטוריה המשותפת מימי המנדט הצרפתי.
היום יתראיין אובמה בכמה תחנות טלוויזיה, כדי לשכנע את הציבור האמריקני שהתקיפה הכרחית להגנה על הביטחון הלאומי. ביום שלישי בערב הוא יפנה לאומה באותו נושא. אם התקיפה תהיה מצד ארה"ב בלבד, גם אובמה יופיע לבדו. אם משהו ישתבש אחרי התקיפה וזה סיכון לא-מבוטל, שאובמה לוקח ביודעין - הנשיא הרוסי ישמח להגיד "אמרתי לכם".
אז למה אובמה בכל זאת פנה לקונגרס, אם לא באמת היה צריך לעשות זאת? הטענה הרשמית של הממשל היא שכשהזרוע המבצעת פועלת יחד עם הזרוע המחוקקת, "אמריקה נראית חזקה יותר".
האמירה הנ"ל היא ססמה נועזת בהחלט, בהתחשב בקונגרס המפולג בוושינגטון, שהוכיח בשבוע שעבר שגם בתוך שתי המפלגות היריבות יש קבוצות ותתי-קבוצות, שלכל אחת עמדה משלהן (ההתנגדות לתקיפה בקרב הרפובליקאים מאחדת ליברטריאנים שלא חושבים שאמריקה צריכה להתערב בצרות העולם עם פופוליסטים דוגמת הסנאטור הטקסני טד קרוז, שטוען שהתקיפה תעשה שירות לאל-קאעדה בסוריה. עמם נמצאים גם שמרנים, שכנראה היו תומכים בתקיפה אילולא היה מדובר ב"אובמה הסוציאליסט".
גם בקרב התומכים בתקיפה יש הבדלי עמדות רציניים, בין המחנה הנצי של הסנאטור ג'ון מקיין, שרוצה שאמריקה למעשה תיקח צד במלחמת האזרחים בסוריה ותשיג ניצחון - לבין הדמוקרטים, שבעיקר רוצים לסמן "וי" בעמדה המוסרית של ארה"ב בנושא השימוש בנשק הכימי).
עם קצב שינוע החיילים והנשק על-ידי אסד בשבועיים האחרונים, קשה להאמין גם לטענת הפנטגון שהתזמון אינו משנה במקרה הזה, ושהתקיפה תהיה יעילה באותה מידה גם בעוד שבוע או בעוד חודש. מתבקשת יותר המסקנה שאובמה מעדיף לחלוק עם הקונגרס את האחריות לכישלון אפשרי.
לפי הפרסומים בתקשורת האמריקנית, עוד שנה לפני הכרזת "הקו האדום" של אובמה, יועצי הנשיא נדהמו שסטה בצורה בוטה מהתסריט, שהתחייב ליותר ממה שתכנן ושיצר ציפיות. אובמה אומר שלפעמים הנשיא צריך לקבל החלטות קשות, ומבצע צבאי מעולם לא היה החלטה פופולרית. אם כן, לא היה צריך לבזבז את הזמן על ניסיונות נואשים להפוך אותה, אם לא לפופולרית אז לפחות למקובלת. זאת, כמובן, אלא אם במקום להתמודד עם המשבר הנוכחי, אובמה ממשיך להילחם בשדי המלחמה בעיראק.
אם מדאיגה את אובמה ההסתבכות האפשרית (אם אסד ימשיך בטבח האזרחים, האם יתעלם מזה אחרי שיסמן "וי" על התקיפה?) ואם הוא מודאג המורשת שלו כנשיא - הרי גם ככה ספק אם היה מקבל פרס נובל לשלום לו היה מועמד היום, ולא לפני חמש שנים.
מוגבל בעירבון מוגבל
במסיבת העיתונאים בשולי הפסגה בסנט-פטרסבורג, נשאל אובמה מה יקרה אם אחרי התקיפה אסד ישתמש שוב בנשק הכימי. "אני מניח שהכל אפשרי, אך זה לא יהיה חכם", אמר אובמה. "אני חושב שבאותה הנקודה, יהיה קל יותר לגייס את הקהילה הבינלאומית. ויהיה די קשה למועצת הביטחון של האו"ם להמשיך להתנגד לפעולה. נשמח לחבור לקואליציה הבינלאומית לוודא שזה מפסיק". בתשובה אחת, אובמה השאיר פתח גדול להפרת שתי ההבטחות שהוא מנסה לשווק בימים אלה לאמריקנים: שהמבצע יהיה מוגבל - ושיהיה יעיל.
במהלך עדויות נציגי הממשל בקונגרס, ההגדרה "מוגבל" טושטשה בצורה משמעותית. שר החוץ ג'ון קרי והרמטכ"ל מרטין דמפסי הבהירו שלא מדובר בתקיפה סמלית, אלא במבצע שנועד אמנם להעניש ולהרתיע את אסד - אך גם לשחוק מיכולותיו להשתמש שוב בנשק הכימי. בתור "תוצאת לוואי", זה אמור לפגוע ביכולותיו הקונבנציונליות, אולי לשנות את השיקולים שלו ולקרב את סוף המלחמה. כבר לא נשמע כל-כך מוגבל, נכון?
באשר לטענה שלהבדיל מלוב, שם נדרשה פעולה מהירה כי כוחות קדאפי התקדמו לקראת בנגאזי ואיימו בטבח מיידי, במקרה הסורי יש זמן (גם אם מתעלמים מלמעלה ממאה אלף הרוגים בתור אלמנט שמצדיק בכל זאת קצת דחיפות), אך ההתמהמהות פוגעת מאוד באלמנט ההרתעה. אם הקשקשת הזאת, שכוללת נאומים של חברי קונגרס שמקריאים נאומים מהדף ועדיין מכנים את בשאר אל-אסד "באשיר", היא מה שנדרש כדי לצאת לפעולה מוגבלת (ישראל יצאה לפעולות האלה בסוריה בחודשים האחרונים ללא צורך בדיון לאומי) אז מה הסיכוי שוושינגטון תשרוד דיון בנושא התקיפה באיראן?
לא בטוח שההסתערות שמתכננים השבוע אנשי איפא"ק (השדולה הפרו-ישראלית בקונגרס) על גבעת הקפיטול, בניסיון לשכנע את המחוקקים לאשר את תוכנית התקיפה של אובמה, היא דבר טוב לישראל. מלבד האפשרות של האשמות בדיעבד ("מי דחף לתקיפה שהעם האמריקני לא רצה בה"), יש גם כאן פגם בטיעון שיש לתקוף מדינה אחת - בשביל לשלוח מסר למדינה אחרת.
מילת הקסם
בימים אלה, בגבעת הקפיטול יש מילת קסם אחת - איראן. העלאת שמה של הרפובליקה הפכה לדרך קלה יחסית לגייס את קולות המחוקקים - אחרי הכל, בשנים האחרונות רבים מהמחוקקים הצביעו על כמה סיבובי סנקציות וחתמו על כמה וכמה מכתבים לנשיא בדרישה לאמץ קו נוקשה יותר כלפי טהראן. באיראן, כפי שאמר שר החוץ קרי בשבוע שעבר בסנאט, "ישמחו אם נביט אל העבר השני".
אבל וושינגטון מבולבלת גם לגבי כוונותיה של איראן. אינסוף דיונים מוקדשים למאמץ לפענח את אופיו ותפקידו האמיתי של הנשיא החדש חסן רוחאני, ומסקנות סותרות. ביום שישי, בעמוד הראשון של ה"וול סטריט ג'ורנל" השמרני פורסמה כתבה על מסר שאיראן שיגרה לקיצונים בעיראק - הוראה לתקוף מטרות אמריקניות בבגדאד, במקרה של תקיפה צבאית נגד סוריה. באותו היום ממש, בעמוד הראשון של ה"וושינגטון פוסט", התפרסמה כתבה בסגנון אחר לגמרי, שבה דובר על "דיפלומטיית הטוויטר" של הנשיא החדש של איראן ושל שר החוץ שלו, ג'וואד זריף, שבירכו את העם היהודי לרגל ראש השנה.
באיראן תחילה הכחישו, ולאחר מכן אז סייגו שמדובר בחשבונות טוויטר "רשמיים למחצה". אחר כך, זריף הבהיר בראיון לאתר tasnimnews.com, שבין הברכה ליהודים - אחרי הכל, יש קהילה יהודית גם באיראן - אין שום קשר לציונים, ושאיראן לא תאפשר לישראל לנצל את השואה "להסתרת פשעיה". אפרופו המגבלות של "דיפלומטיית הטוויטר".
אחרי השבעתו של רוחאני, בוושינגטון היו מוכנים לתת למנהיגות החדשה סיכוי ל"איתחול" הדיאלוג. על המסר הזה חזרה ביום חמישי שגרירת ארה"ב באו"ם, סמנתה פאוור - אך מיד הזכירה שכרגע "אין מסרים ברורים" לפיהם איראן אכן מוכנה לשנות כיוון. היא גם התייחסה לדו"ח סבא"א הטרי, בו נכתב על התקנת מעל 1,000 צנטריפוגות יעילות בשלושת החודשים האחרונים. בתדרוך לכתבים ביום שישי, סגנית דוברת משרד החוץ האמריקאי, מארי הארף, הודתה שטהראן באמת שולחת "מסרים סותרים", והסכימה שעד כה איראן שיחקה "תפקיד שלילי ביותר" בסוריה - אבל גם שאין לה מושג איך איראן תגיב על תקיפה בסוריה. מה שבטוח, הוסיפה הארף, "אם הקונגרס יצביע נגד התקיפה, זה ישלח מסר שגוי לטהראן לגבי מה שווה המילה שלנו".
וושינגטון מסתכנת ביותר מרק כישלון בקונגרס
הדיון הצולע בוושינגטון בעניין התקיפה מסכן לא רק את ההרתעה הצבאית של אמריקה - אלא גם את המסלול הדיפלומטי מול טהראן. אם הקונגרס יצביע נגד ההחלטה, למשטר האיראני המעוניין בביטול הסנקציות לא תהיה סיבה ללכת על ויתורים, אם מי שצריך לאשר אותם זה הקונגרס - שלנשיא, מסתבר, אין הרבה השפעה עליו.
שאלה נוספת שמדאיגה את המחוקקים לא-פחות היא האם ההתערבות בסוריה תהפוך אינטרסים אמריקניים למטרות בלוחמה א-סימטרית של איראן וחיזבאללה. סוזן מלוני, חוקרת במכון ברוקינגס, טוענת שהיחסים בין איראן לחיזבאללה ואסד מורכבים, ושחיזבאללה נהנית ממידה לא מבוטלת של עצמאות. לדבריה, בבחירות של רוחאני, הסנקציות כן היו נושא לדיון - אך סוריה - כמעט ולא. "אין לאיראן אפשרות להתעלם מסוריה, אך רוחאני נבחר בין היתר בשביל לשפר את הכלכלה האיראנית ואת יחסי איראן עם שאר העולם", היא אומרת. "זה דורש מטהראן להוכיח שהם מסוגלים לנהל מדיניות פרגמטית".
ההתבטאויות הסותרות של הבכירים האיראנים חושפות חילוקי דעות פנימיים לגבי סוריה והשימוש בנשק הכימי. פרדריק הוף, מומחה לחיזבאללה מ"המועצה האטלנטית", המייעץ לממשל אובמה בעניין סוריה, מזכיר שעבור איראן וחיזבאללה, שימור המשטר של אסד ושימור "גשר לוגיסטי" בין איראן ללבנון זה עניין קריטי. לדבריו, ההתערבות בסוריה כבר הייתה סיכון רציני בשביל חיזבאללה, ויש להתייחס בכובד ראש לאיום פוטנציאלי של תגובה מצד הארגון.
(עדכון ראשון: 23:39)
לקראת תקיפה בסוריה - כותרות נוספות
אסד: אין ראיות שהשתמשתי בנשק כימי נגד בני עמי
ארה"ב גייסה את סעודיה וקטאר לתקיפה צבאית בסוריה
דיווח: התקיפה הכימית יצאה לפועל ללא אישור אסד
