פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האריה הרעב: האם אסד לא יתאפק ויתקוף את ישראל?

      במערכת הביטחון מזהירים שהטבח בבני עמו רק פותח לאסד את התיאבון, גם אם טרם נרשמה הסלמה של ממש. בסיני נרקמות מזימות טרור, אך גם התיאום בין צה"ל לצבא מצרים מתגבר והולך

      באגף המודיעין בצה"ל מנסים לחקור לפרק לגורמים את הניצחון של חיזבאללה בקרב על העיר קוסייר, בגבול סוריה-לבנון. הרי עקרונות הלחימה שהפעיל הארגון נגד צבא המורדים, ובכלל זה השימוש באמצעי לחימה מתקדמים, יופנו ביום מן הימים נגד צה"ל, במערכה שתכונה - סביר להניח - מלחמת לבנון השלישית.

      קצין בכיר בפיקוד הצפון הגדיר את הניצחון בקוסייר כ"הישג חשוב לחיזבאללה - שמחירו נורא". הארגון קיבל חיבוק ענק מנשיא סוריה בשאר אסד ומחמאות מהאיראנים, שרואים בניצחון תשואה להשקעה שלהם לאורך השנים לשימור ולחיזוק הציר הרדיקלי. עם זאת, רבים מלוחמי הארגון נהרגו או נפצעו. "הרוג מגיע בארון ונעלם באדמה", אומר הקצין הבכיר. "הפצוע? שוכב על מיטה ומבקרים אותו לפחות 200 איש, אנשים ששואלים מה לנו ולעימות הזה". הביקורת מכרסמת בחיזבאללה כמו נמק בגוף החי. בשלב זה, בוחר נסראללה לא להתייחס בפומבי לביקורת מבית. כך נוצרת הלגיטימציה להלום בו באמצעות מכוניות תופת.

      פיצוץ מכונית ממולכדת ברובע הדאחייה בביירות, יולי 2013 (רויטרס)
      זירת פיגוע במעוז חיזבאללה בביירות, בשבוע שעבר (צילום: רויטרס)

      לדברי הקצין הבכיר, נסראללה לומד היום על בשרו את מה שישראל הספיקה לשכוח מזמן. "בעידן של ריבוי כלי תקשורת ורשתות חברתיות, צריך לעשות רק מלחמות קונצנזוס ולא לעשות סתם מלחמות. אחר כך זה מתפוצץ לך בפרצוף". בצה"ל מעריכים כי כל עוד חיזבאללה רואה בסוריה נכס אסטרטגי וחי לפי תכתיבים איראניים, הוא יהיה מושקע עד הצוואר בסוריה. האיראנים, אגב, לא שולחים לסוריה חיילים אלא רק יועצים וגנרלים להעלאת המורל. הם מבינים שארונות של חיילים ברחובות טהרן עלולים להצית מהומות.

      החשש האמיתי במטה הכללי הוא מהתערערות המצב הביטחוני ברמת הגולן. או במילים אחרות, מהתיאבון שאסד עלול לפתח אם ינצח במערכה נגד המורדים. ניצחנו תלוי אמנם בהרבה משתנים, כמו המימון והאספקה שהמורדים יקבלו מהמערב והחלופה שיציגו למשטר העלאווי. כמו שזה נראה כרגע, זה לא הולך להכרעה בקרוב אלא לקרב שחיקה ממושך. אך במזרח התיכון הכול אפשרי.

      "אסד הוא כמו נמר שטרף אדם", אומר בכיר במערכת הביטחון, שנדרש לנתח את מה שעובר בראשו של אסד על רקע הטבח החסר תקדים בעמו. "הוא כבר נגוע באהבת הבשר הזו, והוא יביט אל העתיד". לעת עתה, בסביבה הקרובה של הארי הסורי הרעב רק מדברים על עימות עתידי עם ישראל, ולהוציא אירועים בודדים, הגבול ברמת הגולן נחשב לגבול השקט מכולם. בכל פעם שנורתה אש מכוונת, הסורים חטפו מצה"ל אש מדויקת ונרגעו.

      נשיא סוריה בשאר אסד צופה בתרגיל צבאי (AP , SANA)
      טעם דם. אסד (צילום: AP)

      הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ סייר ביום רביעי בגדר הגבול הצפונית יחד עם מפקד אוגדה 36 היוצא, תת-אלוף תמיר היימן. ערב קודם לכן, ירה צבא סוריה לעבר חיילי נח"ל שנכנסו לסרוק מוצב נטוש של צה"ל, מעבר לגבול אך עדיין בשטח ישראל. הסיור נועד להראות לסורים שכל הפרה של השקט נלקחת ברצינות וזוכה לתחקיר מעמיק ומשמעותי. צה"ל ערוך להסלמה בגבול באמצעות גדר חדשה, מערכי איסוף גילוי והתרעה מתקדמים, כוחות איכותיים, מכשולים ומערכות שליטה ובקרה חדשות.

      עם זאת, התקפות טרור בגבול עלולות להוציא את צה"ל מאיזון תקציבי, בתקופה שבה מדברים בצבא על התייעלות וקיצוץ, ואף מאיזון ביטחוני, כאשר הקשב ותשומת הלב מתחלקים בין שלל זירות: איראן, גבול לבנון, ירדן המתוחה, המתקנים האסטרטגים בים, הגדה שמצויה כעת בפוקוס של ארה"ב ואירופה, החמאס שטרם החליט לאן מועדות פניו לאחר נפילתו של מורסי, סיני שהפכה לאזור חסר משילות ומצרים.

      אש ברמת הגולן בעקבות נפילת פצמ"רים שנורו מעבר לגבול הסורי, בלחימה בין כוחות אסד למורדים, 16 יולי 2013 (AP , Ariel Schalit)
      ערוכים להסלמה בגבול. חיילי צה"ל בגולן מתבוננים על מקום נפילת פצצת מרגמה (צילום: AP)

      כל האזור רותח ומבעבע. שר הביטחון משה (בוגי) יעלון קרא את המפה נכון והציב קווים אדומים ביחס לסוריה. בניגוד לעבר, הוא מתכוון למה שהוא אומר. עם זאת, בצה"ל מוצאים נחמה בכך שאסד מציג שליטה מוחלטת במאגר הנשק הכימי – עניין קריטי לישראל. כמו כן, יש לו שליטה על כל הטילים והרקטות, שאותם הוא יורה בכמויות מטורפות על אזרחיו שלו. עוד סימן ליציבותו של אסד הוא השליטה שלו על צבא סוריה, אף שסוריה נתונה בתהליך התפוררות ובסכנה קיומית, ותהליך ההתבקעות שלה לא פסק לרגע מאז פרצה מלחמת האזרחים.

      למרות הפיתוי הגדול, במערכת הביטחון לא מעזים להעלות לדיון את האפשרות שישראל תתערב בנעשה בסוריה. לפחות לא בפומבי. למודי ניסיון מהאירועים בלבנון בשנות השמונים והתשעים, זוכרים שם היטב כיצד "אכלנו אותה" בלבנון. היה מי שחלם להמליך את המנהיג הלבנוני הנוצרי באשיר ג'ומייל, לסלק את הפלסטינים שאולי יעברו לממלכת ירדן ובא לציון גואל. בפועל מה קיבלנו? את חיזבאללסטן. בשנת 1996 היו לחיזבאללה 800 רקטות שכוונו לעבר ישראל והיום להם יש עשרות אלפי רקטות, והארגון הוא כוח צבאי גדול מאוד.

      הדעה הרווחת במערכת הביטחון ברורה: אם נעז להתערב בענייניה הפנימיים של סוריה, אנו עלולים להציל את בשאר, מאחר שהתערבות תאחד את הכוחות הערביים נגד הציונים. "אנחנו צריכים להיות חכמים בנושא", הסביר בכיר במערכת הביטחון, "יש דברים שאתה לא יכול לשנות. תביט על ארה"ב. ברגע שהיא תעזוב את אפגניסטן הכול יחזור לקדמותו".

      התכנית השטנית של מורסי

      התקופה שבה שלטו האחים המוסלמים במצרים הייתה בעבור המדינאים ובכירי מערכת הביטחון תקופה של מריטת שיער, אבל בשטח, לאורך הגבול, היקף התיאום היה חסר תקדים. גם עכשיו, בהנחיה מפורשת של הצבא המצרי תחת פיקודו של שר ההגנה המצרי עבד אל-פתח א-סיסי, נמשכים התיאום והשיחות בין הצדדים כדי להביא לאפקטיביות במלחמה בהברחות בגבול, שמאיימות גם על מצרים. בצה"ל נזהרים מלשבח את שר ההגנה המצרי שהציל את מצרים מעצמה, אבל בדרגי השטח מודים שהקרח הפשיר ושהבסיס שעליו נשען הסכם השלום הולך ומתחזק.

      איש ביטחון של חמאס ניצב ליד מגדל שמירה מצרי ברפיח, יולי 2013 (AP)
      איש ביטחון של חמאס בגבול עם מצרים בעיר רפיח (צילום: AP)

      בישראל לא ממהרים לשכוח את התכנית השטנית של הנשיא המודח מוחמד מורסי שהתכוון להשתלט על הפרלמנט המצרי, להחזיק את מצרים הקורסת כלכלית באמצעות הדעווה (ארגוני הצדקה) ולהטות אט-אט אנרגיות שליליות נגד ישראל. השלב הבא היה אמור להיות התחברות לאחים מוסלמים בירדן כדי ליצור רצף טריטוריאלי, הדחה של אבו מאזן תוך כדי השתלטות של החמאס על הגדה המערבית ובקצה חיבור לארדואן שיפתח את הדלת לטורקיה. במערכת הביטחון בישראל מציינים כי במבט לעתיד, היו עלולים הכוחות הסדירים, שמגייסים מדי שנה המוני בני נוער, לערער את האיזון בצבא מצרים החילוני. גם אם המתגייסים החדשים לא היו נמנים עם חברי ארגון האחים המוסלמים, בוודאי היו להם חברי משפחה שכן. א-סיסי היה מפקד, אך ברגע שגילה את היותו מנהיג, הוא החליט לעצור את הנזילה בסכר ולמנוע מהלך שהיה משנה את מצרים מקצה לקצה.

      במצרים הבינו בתקופת מורסי וביתר שאת גם היום שהאיום המשמעותי שמתפתח מסיני מעיב על שלום האזור כולו. לכן ביקשו וקיבלו אישור להכניס שני גדודי לוחמים נוספים לסיני. בצה"ל משוכנעים כי תאי אל-קאעדה בסיני וגרורותיהם במרחב שואפים לפרק את מצרים בפיגועים נוראיים והם יעשו זאת במועד שיתאפשר להם, כשם שביצעו את הטבח במוצב ברפיח שעד היום לא ברור מי היה האחראי האמיתי עליו. האלימות בקהיר, מנגד, במגמת ירידה והקולות הנשמעים במצרים כלפי ישראל הם קולות פרגמטיים. החשש העיקרי במערכת הביטחון הוא שהטרור מסיני יכה קשות במצרים בישראל.

      "השילוב של רמדאן, עצבים, רעב, צום, ואווירה של תסכול הוא מתכון לפיגועים קשים", מסביר קצין בכיר בפיקוד דרום. "אני מאוד חושש לאילת. כל המשוגעים שיושבים בסיני סביב המדורה צולים כבש עם שן זהב בוהקת יצאו למשימה, וברגע אחד הכול יתהפך כאן. גם העיר עקבה באה בחשבון. אם הם מסוגלים לשגר רקטות לאילת למה לא לשגר רקטות לעבר המדינה שנתפסת כבת חסות של ארה"ב הכופרת?".

      גנץ יכול להרשות לעצמו לחייך

      בימים שבהם מנסה הרמטכ"ל להוביל את צה"ל לארגון מחדש, בניסיון להתאים את הצבא למציאות למרות הביקורת מבית, מבחוץ ומקצינים מתוסכלים לשעבר שלא שותפו בשיחות לקראת המהלך, נהנים אזרחי ישראל משלווה יחסית. כאילו לאף אחד לא אכפת מהנעשה סביב. לפעמים נדמה לאנשים שאנחנו חיים על אי בודד. כל הרוחות הרעות חולפות על פנינו. מצרים חווה תהפוכות היסטוריות, סוריה התפוררה, לבנון במצב טוב קצת יותר. יחסית. מי היה מאמין. עיראק לא שווה כלום. למרות התמהיל הפוליטי בירדן אנחנו בקשר מעולה איתם ובתל אביב יושבים בבתי קפה ואף מכונית לא מתפוצצת.

      באחרונה התכנסה פגישה בבית מלון תל אביבי בין גורמי ביטחון אמריקניים וישראליים. אחד היושבים סביב השולחן הסיט את הווילון והצביע על מתחם הדולפינריום ואמר, "אתם רואים את המבנה המכוער הזה? הוא מסמל את אחד הפיגועים הכי נוראים שקרו לחברה הישראלית. זה היה מועדון שוקק חיים. רגע אחד ישבו שם בחורות יפהפיות שדמו למלאכיות, ודקה אחרי הסתנן בין המבלים מחבל מתאבד פלסטיני, היה פיצוץ גדול ו-21 אזרחים נהרגו. בחרנו בדרך, הלכנו בה וניצחנו את הטרור". ישראל בחרה בנוסחה, והיא השתלמה בסופו של דבר. וזה עלה לנו כסף. השאלה היא כמה החיים שלנו שווים לנו, וזאת גם השאלה שעומדת לנגד עיניו של מי שמוביל את מהלך הקיצוצים הנוכחי.

      טורים קודמים:

      שלוש השנים הרזות של צה"ל
      קצין השריון הראשי לא סומך רק על הטנק
      שיטות סיכול הטרור של השב"כ: המזל"טים עדיין שולטים