שיטות סיכול הטרור של השב"כ: המזל"טים עדיין שולטים

מה עושים כשמחבלים מכסים שכונה שלמה ביריעות בד ולמה אין מספיק כתבי אישום על פעולות "תג מחיר"? סגן ראש השב"כ לשעבר פותח צוהר לפעילות הארגון. כתבה שנייה בסדרה

אמיר בוחבוט

חורף 2004. בתגובה לירי הרקטות על שדרות שגבה את חייהם של ילדה ופעוט, יוצא צה"ל יוצא למבצע "ימי תשובה" בצפון רצועת עזה. הישגי המבצע, שאותו הוביל מפקד אוגדת עזה דאז תא"ל (מיל') שמואל זכאי, היו נקודת מפנה בכל הנוגע לשיתוף הפעולה בין גופי המודיעין השונים. מפקד החטיבה הצפונית באוגדת באותם ימים, אל"מ (מיל') אבי לוי התנגד לכך שבאוהל אחד, שהוקם לצורך המבצע, ישבו ביחד כל אנשי המודיעין: נציגי שב"כ, יחידת 8200, היחידה להפעלת סוכנים 504, קציני המודיעין של פיקוד הדרום וקציני להק מודיעין של חיל האוויר. זכאי, שזיהה את הפוטנציאל העצום לריכוז המידע שיאפשר פגיעה במחבלים חמושים בזמן אמת, התערב ופקד להקים חמ"ל מיוחד ומשותף. הצילומים שהעבירו המזל"טים שטסו שמי צפון רצועת עזה, בצירוף מידע איכותי מגופי מודיעין שונים והאש מהקרקע ומהאוויר הובילו למניין גבוה של מחבלים הרוגים.

ראש להק אוויר דאז ולימים מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, ישב אז באחד מדיוני הערכת המצב ושמע סקירה מודיעינית על כך שהמחבלים הבינו שמרבית האש מכוונת באמצעות מידע מודיעני שאוספים המזל"טים של חיל האוויר. משום כך, הם פרשו יריעות בד ארוכות בין המבנים במחנה הפליטים ג'בלייה, שגם כך הוא אחד המקומות הצפופים ביותר עולם. בו במקום, הגה אשל את התכנית הבאה: הוא עצמו יטוס במטוס קרב בגובה נמוך וישמיע בומים על-קוליים, שיצרו את הרושם שחיל האוויר מפציץ במחנה. המטרה – להבריח את המחבלים ממקומות המסתור במבנים. בלב השטח הפלסטיני ארבו להם לוחמי גדס"ר גבעתי, בפיקודו של אל"מ עופר וינטר, ובתום המבצע דיווח צה"ל כי 104 מחבלים חמושים נהרגו.

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה

"אזרחים רבים חבים את חייהם למזל"טים"

בחלק הראשון של הכתבה, תוארו השיטות של שב"כ להפעלת הסוכנים ואיסוף מודיעין האותות. החלק השני, שמביא אף הוא את דבריו של סגן ראש השב"כ לשעבר יצחק אילן ביום עיון של המכון למחקרי ביטחון לאומי בתל אביב לזכרו של אלוף אהרל'ה יריב, יוקדש לאיסוף המודיעין החזותי, לעליונות של המזל"טים ולמאמץ לפצח את תאי פעילי הימין הקיצוני. שיטת איסוף המודיעין החזותי כוללת תצלומי אוויר, לוויינים, תצפיות קרקעיות מאוישות ותצפיות לא מאוישות ומטוסים לא מאוישים.

מל"ט "שובל" של חיל האוויר (צילום: GettyImages)

עם תחילת האינתיפאדה השנייה הצטרפו למאמץ האיסוף המודיעיני מטוסים זעירים ללא טייס ומטוסים לא מאוישים שמפקחים על יעדי המודיעין בזמן אמת ומעבירים לחמ"ל של שב"כ תמונת וידאו טובה ביום ובלילה. השיפור שחל עם השנים באיכות צילומי המזל"ט והיכולת לאסוף מודיעין מגובה רב הפכו את כלי הטיס הבלתי מאויש לכלי רב עוצמה בעבור שב"כ.

אילן הסביר כי צילומי המזל"ט מאפשרים סנכרון בזמן אמת עם מקורות מודיעין אחרים, במקרים של מעצר פעילי טרור או בעת סיכול ממוקד. על החשיבות של המזל"טים במלחמה בטרור, אומר אילן: "הרבה מאוד אזרחים בישראל חייבים את חייהם למידע שהתקבל ממזל"טים, ובאותה נשימה הרבה מאוד מחבלים חייבים את מותם למזל"טים. אין לי ספק שהפעלת המזל"טים בתחילת האינתיפאדה השנייה הייתה אחד היתרונות המובהקים של ישראל נגד ארגוני הטרור, שעד היום אין להם תשובה לכך".

"עדיף מחבל חי על מחבל מת"

"תמיד שאלו אותי, 'מה המקצוע שלך?'", מספר אילן, שבעברו היה ראש אגף החקירות בשב"כ. "למרות שמילאתי תפקידים מגוונים אני תמיד אמרתי שהמקצוע שלי הוא חוקר". לדבריו, החקירה היא אמצעי חשוב ביותר בידי השב"כ, המאפשר לדלות מידע חדש ואף להצליב מידע קיים מבלי שהנחקר ידע על כך. פעולות החקירה נעשות בשיתוף צה"ל ומשטרת ישראל. מדי שבוע הם עוצרים פעילי טרור, והחוקרים מנסים לאתר שבבי מידע על פעילות עוינת. בצה"ל זכתה הפעולה לכינוי "כיסוח דשא".

"למעצרים ולחקירות של פעילי טרור יש חשיבות רבה בלחימה בטרור והיא משיגה כמה יעדים", אומר אילן ומפרט: "החקירה מאפשרת לקבל מידע מודיעיני על פיגועים מתוכננים; הרחבת מידע חלקי שכבר היה ידוע, עד כדי אפשרות של סיכול. החקירה מאפשרת לקבל מידע מודיעיני נרחב על פעילות טרור – על כוונות ושיטות פעולה, על אישים, על אימונים, תקציבים, תשתיות, אמצעי תקשורת ועוד".

"כיסוח דשא". חיילי צה"ל בזמן מבצע מעצרים בכפר בגדה (צילום: AP)

משימה נוספת של החוקרים היא להשיג ראיות כדי להגיש כתבי אישום נגד מחבלים ובכך למנוע את המשך פעילותם ולהרתיע אחרים מלהצטרף למעגל הטרור. לדברי אילן, "מטרת החקירה היא גם להלבין את המודיעין - לתרגם את המודיעין לראיות מבלי לחשוף או לסכן מקורות שבאמצעותם הושג מידע זה, כדי שהמקורות ימשיכו לפעול ולהביא את המידע הדרוש מהם.

"ארגוני הסיכול תמיד יעדיפו לתפוס מחבל חי ולא מחבל מת", קובע אילן נחרצות ומצטט את ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר שנהג לומר: "הסיבה היא פשוטה ואנוכית: עוד לא הומצאה השיטה שמאפשרת לחקור מחבלים מתים. התפנית בלחימה בטרור הרצחני במהלך האינתיפאדה השנייה התרחשה במהלך מבצע חומת מגן, שאפשר שליטה מחודשת של צה"ל על השטחים לצורך ביצוע מעצרים המוניים אשר מרביתם הופנו לחקירה".

המוצא האחרון - סיכול ממוקד

ה"רגל" השנייה של המודיעין לסיכול טרור הוא תרגום המודיעין לאמצעי סיכול יעילים ומבצעיים. לפי אילן, זה הדבר החשוב מכל. "כדי שתרגום של מודיעין יהיה אפקטיבי עליו לאפשר סיכול פעילות מתוכננת", הוא אומר. "אמצעי הסיכול מתחלקים להגנתיים והתקפיים. בניית קו הפרדה היא אמצעי הגנתי מובהק, כמו גם פרישת מחסומים ומאבטחים לשמירה על ריכוזי קהל. התקנת אנטי וירוס במחשבים של גופים חשובים - זה גם אמצעי הגנתי. לצערנו, אמצעים הגנתיים לא תמיד מספיקים ולכן יש צורך לנקוט אמצעי סיכול התקפיים. האמצעים העיקריים הם מעצר וחקירה של פעילי טרור, וכאשר הדבר בלתי אפשרי - סיכול ממוקד".

על פי התיאור של אילן, פעילות טרור מורכבת משלושה: המבצע, הכוונה והאמצעי. "לרוב, שני הגורמים האחרונים לא ניתנים לשיבוש", הוא אומר. "אי-אפשר להרתיע את מבצעי הפיגוע וגם אין אפשרות לשבש את האמצעים שיש ברשותם. גם את זה עושים, אבל לא תמיד זה אפשרי. מה שנשאר הוא לסכל את המבצע באופן פיזי - לעצור אותו או לחסל אותו. למעצרים יש יתרון מובהק על חיסול בגלל המידע שמתקבל בחקירה, אך זה עלול לעלות למדינה ביוקר, ולא תמיד זה אפשרי". לדברי אילן, סיכול ממוקד הוא מוצא אחרון, אליו פונה מערכת הביטחון כאשר לא ניתן לבצע מעצר בגלל סיכון חמור לחיי אדם. "כיום כלי זה מופעל בנהלים נוקשים על בסיס בג"צ משנת 2006", הוא מציין.

שרידי המכונית שבה נסע בכיר החמאס אחמד ג'עברי בטרם חוסל, נובמבר 2012 (צילום: רויטרס)

אילן אומר כי התנאי להצלחה במעצרים ובסיכולים הממוקדים הוא שיתוף פעולה בין כל הגופים: צה"ל, שב"כ, המוסד ומשטרת ישראל. "לכך צריך להוסיף שיתוף פעולה עם גופי סיכול אחרים, הן של מדינות שכנות ושל הפלסטינים, והן של מדינות אחרות שבהן יש פעילות טרור".

"המחבל הסתתר אצל קרובו, ולא ידענו איפה הוא גר"

לאור העובדה שלמידע מודיעיני "תאריך תפוגה" קצר, רכשה מערכת הביטחון בישראל יכולת מבצעית להגיב לשינויים בשטח במהירות ובצורה אפקטיבית. "לפני האינתיפאדה השנייה, פעולת טרור דרשה תכנון רציני שלקח ימים רבים ושבועות", אומר אילן. "בזמן האינתיפאדה השנייה הזמן הזה התקצר לימים ספורים ובמקרים מסוימים למספר שעות. לכן היינו צריכים לבנות תגובה מהירה. אני חושב ששיתוף הפעולה בין כל הגורמים הביא לבניית יכולת תגובה שצומצמה לכמה ימים ואף לכמה שעות ובמקרים מסוימים למספר דקות. דוגמה לכך היא נוהל פיגיון (נוהל שמתריע על פיגוע מתגלגל שיש לעצור אותו מיד ולצורך כך מתגייסות יחידות מבצעיות שונות ובהן הימ"מ א.ב). אשר סיכל פיגועים רבים והציל אזרחים רבים מפגיעה".

עוד אומר אילן כי גם שליטה טובה במרחב הפעילות היא תנאי הכרחי להצלחה: גופי המודיעין צריכים לדעת שהאדם המיועד למעצר או לחיסול אכן נמצא היכן שהם חושבים שהוא נמצא. משום כן, גם בקטנים והנידחים שבכפרי הגדה נדרש השב"כ לגייס מקורות כדי למפות את הבתים ולזהות את התושבים, למקרה שיתעורר הצורך לבצע שם מעצר. "היה לנו מקרה בתחילת האינתיפאדה שאחד המחבלים ברח לכפר קור, בין אריאל לכוכב יאיר", מספר אילן כשהוא נזכר בימים בהם היה חיית שטח. "היו שם ממש מעט תושבים והוא התחבא אצל קרוב משפחה שלו. אני מודה לא היה לנו מקור בכפר. לא ידענו איפה הקרוב הזה גר. שברנו את הראש עד שבסוף הצלחנו לעלות עליו".

בנוסף למאמץ לסכל את הטרור הפלסטיני, נאבק שב"כ גם בפעילות חתרנית מסוכנת של אזרחים יהודים. ראש הממשלה בנימין נתניהו קיים באחרונה דיון בפעולות "תג מחיר" של פעילי הימין הקיצוני ודרש פעולה נחרצת נגדן. בדיון השתתפו בכירי משטרת ישראל, שב"כ ויועצים משפטיים, והוא הציף לפני השטח את המתח הקיים בין הגופים בסוגיה זו. משטרת ישראל יכולה אף היא ליזום פעילות מודיעינית – אך היא עשויה לשבש מאמץ מתמשך של שב"כ לחדור לתאים הסגורים ביותר בקרב פעילי הימין הקיצוני, המחולקים לפי אזורים גיאוגרפיים.

שוטרים לצד מכונית שצמיגיה נוקבו בפעולת "תג מחיר" באבו גוש (צילום: נועם מושקוביץ)

בשב"כ מבינים היטב את הביקורת הציבורית נגד פעולות "תג מחיר". עם זאת, סיכול הטרור היהודי מוגדר כאחת מהמשימות המודיעיניות הרגישות ביותר ולכל אורך הדרך נשקלת האפשרות שהשגת ראיות והעמדה לדין של פעילים "תשרוף" מקורות בעלי ערך רב. ייתכן שמקורות אלו יוכלו לסייע בעתיד לסכל אירועים מורכבים הרבה יותר מאשר ריסוס כתובות נאצה על מסגדים או הצתת כלי רכב של פלסטינים.

בנתוני הסיכום של השב"כ לשנת 2012 התברר כי חלה ירידה של 40% במספר הפיגועים נגד פלסטינים בהם היו מעורבים פעילי ימין קיצוני: 18 פיגועים לעומת 30 בשנת 2011. מספר הפגיעות באתריים דתיים ירד מ-7 ל-3 והצתות כלי הרכב התמעטו אף הן – 13 לעומת 21 ב-2011. מנגד, טוענים בשב"כ כי חלה עלייה משמעותית במעורבות של קטינים בפיגועים ובפעילות אלימה על רקע אידיאולוגי. אירוע בולט היה יידוי בקבוק תבערה לעבר מונית פלסטינית, סמוך ליישוב בת עין באזור יהודה, בידי קטינים. בפיגוע זה נפצעו שישה פלסטינים. במהלך 2012 נעצרו לחקירה עשרות פעילי ימין והוגשו 43 כתבי אישום, לעומת 40 ב-2011. 18 פעילים הושמו במעצר בית, ואלוף פיקוד המרכז הוציא 29 צווי הרחקה מנהליים נגד פעילי ימין קיצוני.

"אני רוצה לספק את סקרנותם של אלו ששואלים מדוע שב"כ לא מצליח להעמיד לדין פעילי תג מחיר", אומר אילן. "המודיעין שיש לשב"כ על פעילים אלו הוא טוב למדי. הבעיה היא שאנחנו לא מצליחים לתרגם את המודיעין לראיות, הן בגלל הצורך לשמור על מקורות והן משום שהנחקרים שותקים בחקירות. שב"כ פועל במניעה ויש לו הצלחות בתחום זה, אם כי לא באופן מוחלט. הכלים המשפטיים המופעלים היום נגד פעילים אלה לא מתאימים למציאות העכשווית ויש מקום לחשוב על שינוי בתחום החקיקה".

אילן חותם את דבריו באזהרה. "למרות השקט היחסי ששורר היום אין לנוח על זרי הדפנה ותמיד צריך להיות צעד אחד לפחות לפני ארגוני טרור ולפני זאבים בודדים כמו יגאל עמיר וג'ק טייטל כדי למנוע את ההפתעה. ובהקשר זה אני רוצה לצטט את הפילוסוף היהודי אנרי-לואי ברגסון, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1927. בטקס קבלת הפרס אמר ברגסון: 'העין רואה את מה שהמוח הכין אותה להבין'".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully