פחות שריון, יותר סייבר: בצה"ל נערכים לדיאטה

שר האוצר יאיר לפיד נפגש מתחילת החודש עם שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, והסביר לו שתהיה בעיה בשנתיים הקרובות עם תקציב המדינה. את המחאה החברתית לפני שנתיים ראה יעלון מעמדה מאוד נוחה. הוא היה אז השר לעניינים אסטרטגיים - כמעט ללא אחריות, אבל עם הרבה מידע. בוגי הבין מהר מאוד מה יקרה לשאר משרדי הממשלה, אם יידרשו לקצץ מהותית בתקציבם כדי להיענות לרחשי הציבור, בזמן שמשרדו לא יקוצץ. "לא היית צריך לומר לי את זה", הוא אמר ללפיד. "אני יודע וערוך להשלכות". גם במטה משרד הביטחון, בראשות המנכ"ל הנכנס דן הראל, כבר הפנימו כי בשנים 2013-2014 המצב יהיה קשה - אבל לכל מי שעסק אי פעם במאקרו-כלכלה ברור ומובן שישראל יוצאת למרחבים חדשים וטובים. הבעיה היא, שהוצאות הממשלה, שנבעו מההתחייבויות בתחום החברתי על רקע המחאה, הביאו לחריגות בהוצאותיה - ולכן כעת על כולם להתכווץ, גם במחיר של קמטים בפנים.

שר הביטחון כבר סימן לסביבתו הקרובה את הכיוון: "אנחנו מתגייסים משמעותית לשנתיים הקרובות". אך הוא לא השליך את עצמו אל האש מהר מדי, וסימן תנאי אחד ברור ומובהק להסכמתו לקיצוץ של שלושה מיליארד שקלים, והוא: לשמור על בסיס עבודה מוכר לכול וחתום על ידי הממשלה. בוגי, עוד כרמטכ"ל, סיפר לאנשי לשכתו כיצד חווה שיח אילמים עם האוצר. "הם דיברו על מלפפונים ואנחנו על עגבניות", תיאר בדרך ציורית את מערכת היחסים עם המשרד הממשלתי. הוא התעקש לדבר עם פקידי האוצר באותה שפה, ובתמורה לקיצוץ ולשיפור במצב המאקרו-כלכלי, דרש תכנית רב-שנתית, תקציב נורמלי שעומד ברף הציפיות של צה"ל, שבסיסו הוא מתווה ברודט - המתווה שעל פיו קוצץ תקציב הביטחון ב-2007. בשיחות עם אנשי מערכת הביטחון, חשב לפיד כי מדובר במתווה חסר משמעות, אבל בוגי התעקש כי מדובר ב"מצפן" להמשך מערכת היחסים וקביעת התקציב לחמש השנים הקרובות.

יעלון ניסה, לפני ההצבעה על התקציב, להימנע כמה שיותר ממה שחווה כרמטכ"ל מול פקידי האוצר, שהעבירו אותו סדנה לשיטות מתקדמות לסחר-מכר בבזאר טורקי. הבסיס לכל דיון הוא להתחיל מהנקודה בה פסק קודם לכן, ולא כמו בדו-שיח החירשים במערכון הידוע של הגשש החיוור: " מה שבע? מה כמה?". בסגנון הזה הגיעו נערי האוצר בשנת 2002 ללשכתו כדי לדבר על תקציב 2003, ודרשו קיצוץ של עשרה מיליארד שקל מתוך תקציב של 39.5 מיליארד. נערי האוצר זרקו מספרים, וכששאלו אותם כיצד הגיעו למספרים הללו, הם השיבו: "ככה. כי אין לנו". למוד ניסיון משנים עברו, נמנע הפעם בוגי מבזאר טורקי, וסיכם עם לפיד על קיצוץ משמעותי בתקציב הביטחון בשנתיים הקרובות - אבל גם סגר איתו שב-2015 יחזרו למתווה ברודט.

מה בעצם עשה אז אותו דוד ברודט? קודם כל, אישר את הנתונים כדי שמשרד האוצר ומשרד הביטחון ידברו בשפה אחידה. אין יותר "מלפפונים" ו"עגבניות" לחוד. כמו כן, הוא הכניס בתוך התקציב נתח גדול מהסיוע האמריקאי. "זה דולר?", אמר הכלכלן הוותיק. "אז בואו נחשב את זה כחלק מתקציב הביטחון". הוא קבע נוסחאות מוסדרות להתייקרויות כמו דלק, חשמל, ארנונה ועוד, כדי שלא יתווכחו כל שנה מחדש. מרגע שהושגה הסכמה, הפך מתווה זה לאורים ותומים בעיני הצדדים.

יעלון הבין עתה שהוא הולך למהלך מסוכן, שעלול לחזור אליו כבומרנג אם ניקלע בקרוב למערכה מטלטלת נוספת כמו מלחמת לבנון השנייה, ולכן התעקש שהרמטכ"ל בעצמו יקיים יחד עם האלופים הבכירים דיון מעמיק על המשמעויות בפני הקבינט, ולאחר מכן תתקיים הצבעה, לפני ההצבעה על תקציב המדינה, כדי שכולם יקבלו על עצמם אחריות על ביטחונה של מדינת ישראל בעתיד. מתווה מסוג זה קשה לעיכול באוצר, מאחר שאין גוף ממשלתי שעובד ברמה מתודולוגית כל כך הדוקה תחת חרב הקיצוץ.

למערכת הביטחון מגיע ליהנות מוודאות. לדעת כמה לוקחים אבל גם כמה נותנים. על מקבלי ההחלטות לדעת מהו ניהול סיכונים - מה יהיו ההשלכות והמחירים של הקיצוצים. התוצאות כבר נראות בשטח: הצבא מפחית באימונים לכוחות הסדירים ומאמן סלקטיבית את מערך מילואים, בעוד שנטל התעסוקה המבצעית יעבור לכוחות הסדירים. עם זאת, יעלון התעקש וקבע שאין לפגוע בהתעצמות הצבא, והרמטכ"ל בני גנץ התיישר עם ההחלטה הזו. "המתווה הזה הוא סביר ולא חזירי", מבהיר גורם בכיר במשרד הביטחון. "מערכת הביטחון תעבור שינויים ורפורמות בשנים הקרובות, כמו סגירת פלטפורמות ישנות. היינו יכולים להתנהג כמו חזירים ולומר 'אל תיגעו לנו בביטחון'". אם יעלון לא היה לוקח אחריות, ומתעקש שבמקום קיצוץ יטילו מסים, לא נראה ששרי הממשלה היו ממהרים ללחוץ את צה"ל עם הגב לקיר ולהכריח אותו להסכים על קיצוץ, לנוכח האיומים המתגברים והשינויים הדרמטיים במזרח התיכון.

בוגי מבין היטב את גודל השעה ואת מה שלא הכתיבו לו בצבא. כבר בשבוע השני בתפקיד, הציגו בפניו את התכנית הרב-שנתית של צה"ל. הוא העיר הערות והתחיל לעבוד, מתוך הבנה שהקיצוץ מכתיב את הקצב. בצבא שלפו את המסמך שמצביע על קיצוץ של 4,000 משרתי קבע. על פניו, זה נשמע מספר משכנע, אך בפועל לא כולם במסלול קבע מובהק, מרביתם קבע ראשוני, וחלק לא מבוטל עומד בפני פרישה. בוגי לא נבהל מהמספרים. בתקופתו כרמטכ"ל, בזמן יישום התכנית הרב-שנתית "קלע", פוטרו 3,000 משרתי קבע - שהוחזרו בעשור האחרון בדלת האחורית לשירות צבאי. אשר להחלטה לקצץ בהיקף פלטפורמות כמו טנקים ונגמ"שים ישנים, זו תצא לפועל רק כשהרמטכ"ל גנץ יציג לו את ההשלכות העתידיות. הסיכום בין השניים הוא מאוד פשוט. הצבא יחלק את הבעיות ב"שיטת הסלמי", פרוסה אחר פרוסה - והרמטכ"ל יציג לו חלופות ומענה לקיצוץ. מדי שבוע, ידונו השניים בנושאים הללו ויקבלו החלטות.

אז איפה באמת יורגש הקיצוץ? שר הביטחון סבור כי שדה הקרב העתידי, כפי שהוא מצטייר כעת, יהיה מבוסס ברובו על לוחמי חי"ר, ופחות על כוחות שריון. לכן, הוא ישקיע ביכולות של צה"ל - מהאוויר, מהים ומהיבשה - כמו גם במודיעין, באש מדויקת ובתחום הסייבר. הקיצוץ התקציבי מייצר הזדמנויות לחשיבה מסוג אחר, וצריך לדעת לנצל אותן. הדיבורים על קיצוץ או האטה בקווי הייצור של טנקי מרכבה או נגמ"שי ה"נמר" מזכירים את הדיונים במטה הכללי לפני מלחמת לבנון השנייה. אז התקבלה החלטה לצמצם באופן משמעותי את ייצור טנק המרכבה סימן 4, לבטל את פרויקט הנגמ"ש העתידי ולבחון פלטפורמות קלות וזולות תוצרת ארה"ב כמו נגמ"ש ה"סטרייקר". אך אז באה המלחמה, ואחריה התחקירים שמחקו את הכול. בוגי מקיים שיח ער עם המערכת הצבאית על השינוי בתפיסה.

גורם בכיר במשרד הביטחון מסביר את הבסיס לחשיבה של קיצוץ ביכולות התמרון המשוריין: "איפה תמרון טנקים הצליח בשלושת העשורים האחרונים? תביט על של"ג (שלום הגליל - א.ב). חטיבת הצנחנים וסיירת מטכ"ל הלכו ברגל והתקדמו, אבל ברגע שעברו לטנקים הם נעצרו, כי השטח רווי נ"ט - שטח רווי מיקוש, בדיוק כמו השיטה בה נקט חיזבאללה לפני אירוע החטיפה. אתה נכנס לתוך קופסה שהופכת להיות מטרה, ולכאורה היא שועטת מהר (...). ההגנה הכי טובה היא הליכה ולא כניסה לקופסאות (טנקים, נגמ"שים וכד' - א.ב)". צה"ל עובר כעת ניתוח מעקפים בליבו בשל הקיצוץ החד שישנה את אורח חייו בשנתיים הקרובות. זו הזדמנות לבצע חשיבה ולנסות לשנות את התפישות הקבועות בתחום כוח האדם, בניין כוח, הצטיידות, ודוקטרינות לחימה.

כל התכנית הללו, כמובן, עלולות להשתבש מחר, אם למשל נשיא מצרים מוחמד מורסי יורה לצבאו, המערבי ברובו, לחצות את תעלת סואץ ולהעמיד לפחות ארמיה אחת בשטח סיני. אבל האיום הזה כנראה לא כל כך בסיר. בקהילת המודיעין, שלא חזתה את נפילתו של מובארק לפני שנתיים, מעריכים שבטווח הזמן הנראה לעין, מצרים לא תהיה מסוגלת לממן מלחמה מול ישראל, ולכן לא מדובר באיום מיידי - ואם יחול שינוי מהותי, הוא יתפרש על פני שנים ויאפשר לצה"ל להיערך בהתאם, באוויר (חיל האוויר במוכנות גבוהה), בים (יידרשו השלמות מול הצי המצרי שנחשב לאחד האיכותיים והגדולים באזור) וביבשה (דרישה ליותר כוח ועוצמה).

בחזית העזתית, החמאס עדיין מלקק את פצעיו ממבצע "עמוד ענן", ומבין היטב שעליו למלא את מחסני הנשק. המצרים מקשים עליו מאוד להבריח אמצעי לחימה, והאיראנים כבר לא שולחים כסף כמו פעם - ולכן הוא נאלץ לעבור לייצור עצמי של רקטות.

ומה ממזרח? עבדאללה מלך ירדן לא ישן טוב בלילות, כש-700 אלף פליטים סורים שהגיעו בשנתיים האחרונות מצטופפים בשטחו, ובהם כנראה גם לא מעט גורמי טרור וגי'האד עולמי. בצירוף מיליוני פלסטינים שמתגוררים בממלכה ההאשמית (כ-60-70% מהאוכלוסייה לפי הערכות שונות), הם עשויים להיות הטריגר שיביא את המהפכה. מנגד, הצבא הירדני, בשילוב מנגנוני הביטחון המיומנים וסיוע אמריקאי הדוק, מהווים מענה ליציבות בשלב זה.

בלבנון, חיזבאללה חווה טלטלה פוליטית-מדינית-דתית וצבאית בשל מעורבותו הגוברת בסוריה, ולכן הוא חושש בימים אלו מפתיחת חזית דרומית מול ישראל. אם יחול שינוי, הוא יבוא בשילוב איראן, שחוששת מאוד ממתקפה ישראלית. בשלב זה, כשנשיא ארצות הברית מבקש לנהל דיאלוג עם הנשיא האיראני הטרי, לא נראה עימות צבאי באופק - אך האפשרות לעימות רחב ואגרסיבי עדיין קיימת.

בקהילת המודיעין מעריכים כי נשיא סוריה, בשאר אסד, לוקח ברצינות את ההרתעה הישראלית. גורם ביטחוני בכיר מזכיר בהקשר זה את הימים בהם יעלון היה רמטכ"ל כדי להמחיש את עוצמתו של צה"ל בשילוב יכולות המוסד וחיל המודיעין: "בשנת 2003, הג'יהאד האיסלאמי לקח אחריות מדמשק על פיגוע רצחני במסעדה בחיפה (...). כמסר, העברנו מטוסי אף-15 ב-1:07 לפנות בוקר מעל הארמון של אסד בלאטקייה. בעצם צה"ל אמר לו, 'תשמע, ידענו שאתה באותו ערב בלאטקייה, מערכת הגילוי שלך לא שווה שום דבר, לא גילו את המטוסים שלנו, מערכת ההגנה האווירית שלך לא שווה שום דבר, ובמקום לעשות רעש ולנפץ לך את השמשות בבית כי המטוסים טסו 25 מטר מעל הארמון, הם יכלו גם להשאיר פצצה'".

במערכת הביטחון מעריכים כי ההרתעה הישראלית עדיין עובדת, אך מזהירים כי צריך להמשיך ולדאוג, כי ענייני כבוד במזרח התיכון תמיד גולשים ועשויים להביא להסלמה. ממשלת ישראל הבהירה לסורים, בערוץ גלוי כמו גם בערוץ חשאי, כי היא לא מתכוונת להתערב בשטחם, למעט קווים אדומים שכוללים העברות אמל"ח ונשק לא קונבנציונלי לחיזבאללה או התחממות רמת הגולן. גורם ביטחוני בכיר סיכם את מערכת היחסים בין אסד לישראל, למרות הסיוע של הרוסים, האיראנים וחיזבאללה: "הוא צריך להיות מתאבד כדי לפתוח במערכה מולנו".

קצין איסוף - לטורים נוספים של אמיר בוחבוט:
על סף התרסקות: הטעות הקריטית של נסראללה
כשצה"ל פגש את ראש הממשלה הפלסטיני
דילמת חמינאי: מה יגרום לאיראן לסגת מתכנית הגרעין?
כשהטילים יפלו, מי אחראי להגן עלינו?